ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 7: ׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳ - מגע היצר וחולשת כח התורה › פיסקה 16 (קעא ע"ב)

היקש נגיעה בירך לנגיעה במת - טומאת המקום ואיסור הנאה

וישלח · ׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳ - מגע היצר וחולשת כח התורה · מאמר 7 · פיסקה 16 · דף קעא ע"ב

לשון הזוהר

רַבִּי יֵיסָא סָבָא דָּרַשׁ, ׳כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב׳. כְּתִיב הָכָא ׳כִּי נָגַע בְּכַף׳, וּכְתִיב הָתָם ׳כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם׳ (במדבר יט, יג) (יטמא) וְגו'. מַה לְּהַלָּן מְסָאֲבָא אוּף הָכָא נָמֵי מְסָאֲבָא, דְּסָאִיב הַהוּא אֲתַר, וּמֵאֲתַר מְסָאֲבָא לֵית לָן (לאתתקנא) לְאִתְהֲנָאָה מִנֵּיהּ כְּלַל, כָּל שֶׁכֵּן בְּאֲתַר דְּקָרִיב הַהוּא סְטַר מְסָאֲבָא, וְאוֹרַיְיתָא לָא קָאֲמַר אֶלָּא ׳כִּי נָגַע׳, וּכְתִיב ׳וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא׳ (במדבר יט, כב), בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהִיב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל לְמִזְכֵּי בָהּ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי כְּמָה דִכְתִיב, ׳אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד׳ (משלי ג, טז):

תרגום

רַבִּי יֵיסָא סָבָא דָּרַשׁ, ׳כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב׳ (בראשית לב, לג) - כָּתוּב כָּאן ׳כִּי נָגַע בְּכַף׳ - וְכָתוּב שָׁם ׳כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם׳ (במדבר יט, יג) (יטמא). מַה לְּהַלָּן טֻמְאָה - אַף כָּאן גַּם טֻמְאָה, שֶׁטִּמֵּא אוֹתוֹ מָקוֹם, וּמִמָּקוֹם טָמֵא אֵין לָנוּ (לְהִתְתַּקֵּן) לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלָל. כָּל שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם שֶׁקָּרַב אוֹתוֹ צַד הַטֻּמְאָה, וְהַתּוֹרָה לֹא אָמְרָה אֶלָּא ׳כִּי נָגַע׳, וְכָתוּב ׳וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ׳וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא׳ - בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל לִזְכּוֹת בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב ׳אֹרֶךְ חַיִּים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד׳ (משלי ג, טז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי ייסא סבא דרש, ׳כי נגע בכף ירך יעקב׳. כתיב הכא ׳כי נגע בכף׳, וכתיב התם ׳כל הנוגע במת בנפש האדם׳ (במדבר יט, יג) (יטמא) וגו'. מה להלן מסאבא אוף הכא נמי מסאבא, דסאיב ההוא אתר, ומאתר מסאבא לית לן (לאתתקנא) לאתהנאה מניה כלל, כל שכן באתר דקריב ההוא סטר מסאבא, ואורייתא לא קאמר אלא ׳כי נגע׳, וכתיב ׳ויגע בכף ירכו׳, כמה דאת אמר, ׳וכל אשר יגע בו הטמא יטמא׳ (במדבר יט, כב), בריך רחמנא דיהיב אורייתא לישראל למזכי בה בעלמא דין ובעלמא דאתי כמה דכתיב, ׳ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד׳ (משלי ג, טז):

התרגום: רבי ייסא סבא דרש, ׳כי נגע בכף ירך יעקב׳ (בראשית לב, לג) - כתוב כאן ׳כי נגע בכף׳ - וכתוב שם ׳כל הנגע במת בנפש האדם׳ (במדבר יט, יג) (יטמא). מה להלן טמאה - אף כאן גם טמאה, שטמא אותו מקום, וממקום טמא אין לנו (להתתקן) להנות ממנו כלל. כל שכן במקום שקרב אותו צד הטמאה, והתורה לא אמרה אלא ׳כי נגע׳, וכתוב ׳ויגע בכף ירכו׳ - כמו שנאמר (שם) ׳וכל אשר יגע בו הטמא יטמא׳ - ברוך הרחמן שנתן תורה לישראל לזכות בה בעולם הזה ובעולם הבא, שכתוב ׳ארך חיים בימינה בשמאלה עשר וכבוד׳ (משלי ג, טז).

מן המפרשים

אור החמה: ר' ייסא וגו' פליג שאינו מצד קדושתו ורמז להעמיד המדות אלא אדרבה מצד הפגם שהוא נאחז שם ונטמא האבר ההוא. והענין שיש בחינ' במדה להשפיע החיצונים וכל אשר יהנה מהבחינה ההיא יפגום עצמו מפני שיתדבק בחיצונים לכך ולא ח"ו למטה צד המדה…

הסולם: ר' ייסא סבא וכו': רי"ס דרש, כי נגע בכף ירך יעקב, כתוב כאן כי נגע בכף, וכתוב שם כל הנוגע במת וגו', מה שם הוא טומאה, אף כאן טומאה, כי סמאל טימא אותו מקום, דהיינו את גיד הנשה, וממקום טמא אין לנו להנות ממנו כלום, ומכל שכן במקום…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: