׳כי שרית ותוכל׳ - איסור הנאה מגיד הנשה
וישלח · ׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳ - מגע היצר וחולשת כח התורה · מאמר 7 · פיסקה 15 · דף קעא ע"ב
לשון הזוהר
וְחֵילָא בְּעִינָן לְאִתְתַּקָּפָא בְּעַלְמָא וּלְאַחֲזָאָה ׳כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׳. וְכַד חָמֵי דְּהָא לָא אִתְּבַּר וְלָא אִתְאֲכִיל הַהוּא אֲתַר, כְּדֵין אִתְבַּר חֵילֵיהּ וְתוּקְפֵיהּ וְלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לִבְנוֹי דְיַעֲקֹב. וְעַל דָּא לָא בְּעִינָן לְמֵיהַב דּוּכְתָּא לִבְרִיָּיתָא דְעַלְמָא לְמֵיכַל לֵיהּ וְלָא לְאִתְאֲכָלָא כְּלָל.
תרגום
וְכֹחַ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בָּעוֹלָם וּלְהַרְאוֹת, ׳כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׳ (בראשית לב, כט) - וּכְשֶׁרָאָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁבַּר וְלֹא נֶאֱכַל אוֹתוֹ מָקוֹם, אָז נִשְׁבַּר כֹּחוֹ וְחָזְקוֹ וְלֹא יָכֹל לְהָרַע לִבְנֵי יַעֲקֹב, וְעַל זֶה לֹא צְרִיכִים לָתֵת מָקוֹם לִבְרִיּוֹת הָעוֹלָם לֶאֱכֹל אוֹתוֹ וְלֹא לְהֵאָכֵל כְּלָל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וחילא בעינן לאתתקפא בעלמא ולאחזאה ׳כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל׳. וכד חמי דהא לא אתבר ולא אתאכיל ההוא אתר, כדין אתבר חיליה ותוקפיה ולא יכיל לאבאשא לבנוי דיעקב. ועל דא לא בעינן למיהב דוכתא לברייתא דעלמא למיכל ליה ולא לאתאכלא כלל.
התרגום: וכח צריכים להתחזק בעולם ולהראות, ׳כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל׳ (בראשית לב, כט) - וכשראה שהרי לא נשבר ולא נאכל אותו מקום, אז נשבר כחו וחזקו ולא יכל להרע לבני יעקב, ועל זה לא צריכים לתת מקום לבריות העולם לאכל אותו ולא להאכל כלל.
מן המפרשים
מהרח"ו: וע"ד לא בעינן למיהב דוכתא לברייתא וגו'. עיין מכאן נראה כי צריך לאדם להניח גיד הנשה קיים ולא להאכילו לכלבים, כדי להראות לסמא"ל שגם כי נגע בו ואתחלש עכ"ז קיים הוא, ובזה אתבר חיליה. ולכן נוהגין העולם לזורקו בכותל הבית שיהיה שם קיים:
הסולם: וחילא בעינן וכו': וצריכים להרבות כח הקדושה בעולם, ולהראות, כמ"ש, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. וכשהוא רואה, שגיד הנשה לא נשבר, כי ממשיכים לו הארה לקיום כנ"ל, ולא אתאכיל אותו מקום, דהיינו שנשמרו מלאכלו שפירושו בירור, כנ"ל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: