ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 5: ׳ויאבק איש עמו׳ - אבק סמא"ל ומלכות ישראל העתידה בסוף הגלות › פיסקה 2 (קע ע"א)

׳מקים מעפר דל׳ - העפר מוציא כל פרי, האבק אינו

וישלח · ׳ויאבק איש עמו׳ - אבק סמא"ל ומלכות ישראל העתידה בסוף הגלות · מאמר 5 · פיסקה 2 · דף קע ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אִי הָכִי מַאי ׳מֵקִים מֵעָפָר דָּל׳ (שמואל א ב, ח). אָמַר לֵיהּ כְּמַשְׁמָעוֹ, אֲבָל בְּהַאי גַוְונָא ׳מֵקִים מֵעָפָר דָּל׳, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם, וּמֵהַהוּא עַפְרָא נָפַק דַּל דְּלֵית לֵיהּ כְּלוּם, וּמֵהַהוּא עָפָר כָּל אִיבִּין וְכָל טִיבוּ דְעַלְמָא נָפְקֵי מִנֵּיהּ. וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ כָּל עוֹבָדִין דְּעַלְמָא כְּמָה דִכְתִיב, ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר׳ (קהלת ג, כ). וְתָנִינָן ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳ וְאֲפִילּוּ גַּלְגַּל חַמָּה. אֲבָל אָבָק לָא עָבִיד פֵּירִין וְאִיבִּין (לעלמא) לְעָלְמִין, וּבְגִין כָּךְ וַיֵּאָבֵק אִישׁ, דְּאַתְיָא בְּהַהוּא אָבָק וּרְכִיב עֲלֵיהּ, בְּגִין לְקַטְרְגָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב.

תרגום

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, מַה זֶּה ׳מֵקִים מֵעָפָר דָּל׳? אָמַר לוֹ, כְּמַשְׁמָעוֹ, אֲבָל בְּגָוֶן זֶה ׳מֵקִים מֵעָפָר דָּל׳ מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם, וּמֵאוֹתוֹ עָפָר יָצָא דַל שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם, וּמֵאוֹתוֹ עָפָר כָּל הַפֵּרוֹת וְכָל טוּב הָעוֹלָם יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ וּבוֹ נַעֲשׂוּ כָּל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר׳ (קהלת ג, כ) - וְשָׁנִינוּ, ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳ - אֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה, אֲבָל אָבָק לֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת וְנִצָּנִים (לעולם) לְעוֹלָמִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיֵּאָבֵק אִישׁ, שֶׁבָּא בְּאוֹתוֹ אָבָק וְרָכַב עָלָיו כְּדֵי לְקַטְרֵג לְיַעֲקֹב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יהודה אי הכי מאי ׳מקים מעפר דל׳ (שמואל א ב, ח). אמר ליה כמשמעו, אבל בהאי גוונא ׳מקים מעפר דל׳, בגין דלית ליה מגרמיה כלום, ומההוא עפרא נפק דל דלית ליה כלום, ומההוא עפר כל איבין וכל טיבו דעלמא נפקי מניה. וביה אתעבידו כל עובדין דעלמא כמה דכתיב, ׳הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׳ (קהלת ג, כ). ותנינן ׳הכל היה מן העפר׳ ואפילו גלגל חמה. אבל אבק לא עביד פירין ואיבין (לעלמא) לעלמין, ובגין כך ויאבק איש, דאתיא בההוא אבק ורכיב עליה, בגין לקטרגא ליה ליעקב.

התרגום: אמר רבי יהודה, אם כך, מה זה ׳מקים מעפר דל׳? אמר לו, כמשמעו, אבל בגון זה ׳מקים מעפר דל׳ משום שאין לו מעצמו כלום, ומאותו עפר יצא דל שאין לו כלום, ומאותו עפר כל הפרות וכל טוב העולם יוצאים ממנו ובו נעשו כל מעשי העולם, כמו שכתוב ׳הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׳ (קהלת ג, כ) - ושנינו, ׳הכל היה מן העפר׳ - אפלו גלגל חמה, אבל אבק לא עושה פרות ונצנים (לעולם) לעולמים, ומשום כך ויאבק איש, שבא באותו אבק ורכב עליו כדי לקטרג ליעקב.

מן המפרשים

אור יקר: ומההוא עפר נפיק דל, א״כ אין המלכות יוצאת מהיסוד, וגם הת״ת אינו .מן הטעם הזה, אמנם הוא הבינה שממנה מוצא המלכות יעקב כדמסיק. וגם היא יוצאת מן החכמה, אמנם בעת היותה יוצאת מן החכמה אינה דלה, אמנם בעת יוצאה מהבינה מכח דיניה יוצאת…

רמ"א: ואיהו כללא בעילא ותתא אמר רבי יהודה אי ואיהו כללא בעילא ותתא אמר רבי יהודה אי הכי מאי (ש"א ב) מקים מעפר דל א"ל כמשמעו אבל בהאי גוונא מקים מעפר דל בגין דלית ליה מגרמיה כלום ומההוא עפרא נפק דל דלית ליה כלום ומההוא עפר כל איבין…

נפש דוד: א"ה מאי מקים מעפר דל א"ל כו': פירוש, דקס"ד שהוא דומי' דסיפי' "מאשפות ירים אביון", שפירושו על הניצוצות קדושי' שנפלו בין הקליפות, ואם כן גם עפר הוא כינוי לס"א ויקים לעתיד לבא מתוכו הדלים העשוקים אצלם. ומשני דפי' כמשמעו מקים הדל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: