הגלות כלילה תחת שלטון האבק, עד עלות אור המלכות
וישלח · ׳ויאבק איש עמו׳ - אבק סמא"ל ומלכות ישראל העתידה בסוף הגלות · מאמר 5 · פיסקה 3 · דף קע ע"א
לשון הזוהר
׳עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׳ - דְּאִתְעֲבַר שׁוּלְטָנוּתֵיהּ וְאִתְחַלַּף. וְכָךְ הוּא לְזִמְנָא דְאָתֵי, בְּגִין דְּגָלוּתָא הַשְׁתָּא כְּלֵילְיָא דַמְיָא, וְאִיהוּ לֵילְיָא. וְשָׁלְטָא הַהוּא אָבָק עַל יִשְׂרָאֵל וְאִינוּן שְׁכִיבֵי לְעַפְרָא (אוחרא), עַד דְּיִסְתַּלַּק נְהוֹרָא וְיִתְנְהַר יְמָמָא. וּכְדֵין יִשְׁלְטוּן יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹן יִתְיָהִיב מַלְכוּתָא דְּאִינוּן ׳קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן׳ (דניאל ז, כז):
תרגום
׳עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׳ (בראשית לב, כה) - שֶׁנֶּעֱבַר שִׁלְטוֹנוֹ וְהִתְחַלֵּף. וְכָךְ הוּא לֶעָתִיד לָבֹא, מִשּׁוּם שֶׁהַגָּלוּת עַכְשָׁו דּוֹמָה לְלַיְלָה, וְהִיא לַיְלָה, וְשׁוֹלֵט אוֹתוֹ אָבָק עַל יִשְׂרָאֵל וְהֵם שׁוֹכְבִים לֶעָפָר (אַחֵר), עַד שֶׁיַּעֲלֶה הָאוֹר וְיָאִיר הַיּוֹם, וְאָז יִשְׁלְטוּ יִשְׂרָאֵל, וְלָהֶם תִּנָּתֵן הַמַּלְכוּת, שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמַלְכוּת וְשִׁלְטוֹן וּגְדֻלָּה ׳שֶׁמּוֹלֶכֶת תַּחַת כָּל׳ (דניאל ז, כז) הַשָּׁמַיִם תִּנָּתֵן לְעַם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים. מַלְכוּתוֹ ׳מַלְכוּת עוֹלָם, וְכָל׳ (דניאל ז, כז) - הַשַּׁלִּיטִים לוֹ יַעַבְדוּ וְיִשְׁמְעוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳עד עלות השחר׳ - דאתעבר שולטנותיה ואתחלף. וכך הוא לזמנא דאתי, בגין דגלותא השתא כליליא דמיא, ואיהו ליליא. ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבי לעפרא (אוחרא), עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא. וכדין ישלטון ישראל ולהון יתיהיב מלכותא דאינון ׳קדישי עליונין׳. כמה דאת אמר, ׳ומלכותא ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין מלכותה מלכות עלם וכל שלטניא לה יפלחון וישתמעון׳ (דניאל ז, כז):
התרגום: ׳עד עלות השחר׳ (בראשית לב, כה) - שנעבר שלטונו והתחלף. וכך הוא לעתיד לבא, משום שהגלות עכשו דומה ללילה, והיא לילה, ושולט אותו אבק על ישראל והם שוכבים לעפר (אחר), עד שיעלה האור ויאיר היום, ואז ישלטו ישראל, ולהם תנתן המלכות, שהם קדושים עליונים, כמו שנאמר ומלכות ושלטון וגדלה ׳שמולכת תחת כל׳ (דניאל ז, כז) השמים תנתן לעם קדושים עליונים. מלכותו ׳מלכות עולם, וכל׳ (דניאל ז, כז) - השליטים לו יעבדו וישמעו.
מן המפרשים
אור יקר: עד דיסתלק נהורא, תחלת צמיחת הגאולה, ואח״כ.
הסולם: עד עלות השחר וכו': שאז ממשלתו עברה וחלפה. וכך הוא לעתיד לבא. כי הגלות דומה עתה ללילה, והוא לילה, כלומר שהוא חשך, ואותו אבק שולט על ישראל, והם מושלכים לעפר, עד שיתעלה האור ויאיר היום, ואז ישלטו ישראל ותנתן להם המלכות, כי יהיו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: