איסור הליכה יחידי בדרך ובלילה - כבלעם ההולך כנחש
וישלח · ׳ויותר יעקב לבדו׳ - סכנת רוח הטומאה בהליכת יחיד בלילה · מאמר 4 · פיסקה 11 · דף קע ע"א
לשון הזוהר
בְגִין כָּךְ, בְּכָל זִמְנָא לָא יְהַךְ בַּר נָשׁ יְחִידָאי בְּאָרְחָא בְמָתָא אֶלָּא בְּאֲתַר דִּבְנֵי נָשָׁא אָזְלִין וְתָבִין וּמִשְׁתַּכְּחִין תַּמָּן, וְעַל דָּא לָא יְהַךְ בַּר נָשׁ יְחִידָאי בְּלֵילְיָא הוֹאִיל וּבְנֵי נָשָׁא לָא מִשְׁתַּכְּחֵי, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא תָלִין נִבְלָתוֹ. דְּלָא לְקַיְימָא גּוּפָא מִיתָא בְּלָא רוּחָא עַל אַרְעָא בְּלֵילְיָא. בְּגִין כָּךְ הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם הֲוָה אָזִיל יְחִידָאי כְּהַאי נָחָשׁ כְּמָה דְאוּקְמוּהָ.
תרגום
לָכֵן בְּכָל זְמַן לֹא יֵלֵךְ אָדָם יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ וּבָעִיר, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים וְשָׁבִים וְנִמְצָאִים שָׁם, וְעַל כֵּן לֹא יֵלֵךְ אָדָם יְחִידִי בַּלַּיְלָה, הוֹאִיל וּבְנֵי אָדָם לֹא נִמְצָאִים, וְהַיְנוּ הַטַּעַם שֶׁלֹּא תָלִין נִבְלָתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיק גּוּף מֵת בְּלִי רוּחַ עַל הָאָרֶץ בַּלַּיְלָה. מִשּׁוּם כָּךְ אוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע הָיָה הוֹלֵךְ יְחִידִי כַּנָּחָשׁ הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בגין כך, בכל זמנא לא יהך בר נש יחידאי בארחא במתא אלא באתר דבני נשא אזלין ותבין ומשתכחין תמן, ועל דא לא יהך בר נש יחידאי בליליא הואיל ובני נשא לא משתכחי, והיינו טעמא דלא תלין נבלתו. דלא לקיימא גופא מיתא בלא רוחא על ארעא בליליא. בגין כך ההוא רשע דבלעם הוה אזיל יחידאי כהאי נחש כמה דאוקמוה.
התרגום: לכן בכל זמן לא ילך אדם יחידי בדרך ובעיר, אלא במקום שבני אדם הולכים ושבים ונמצאים שם, ועל כן לא ילך אדם יחידי בלילה, הואיל ובני אדם לא נמצאים, והינו הטעם שלא תלין נבלתו, שלא להחזיק גוף מת בלי רוח על הארץ בלילה. משום כך אותו בלעם הרשע היה הולך יחידי כנחש הזה, כמו שבארוהו.
מן המפרשים
אור החמה: ר"ש אמר וכו' אתא לאוסופי על רבי אלעזר דלא מבעי' בלילה צריך לאסתמר' מנייהו אלא אפי' ביום בזמנין ידיען ובאתרין ידיען אם הולך שם האד' אמשיך עליה רוח מסאב' כדמסיק. באורח' ובמת' בוא"ו גרסי' הרי שאפי' ביום צריך ליזהר וי"ס דגרסי…
הסולם: בג"כ בכל זמנא וכו': משום זה בכל הזמנים לא ילך אדם יחידי בדרך, ובעיר, אלא במקום שבני אדם הולכים ושבים ונמצאים שם. ועל כן לא ילך אדם יחידי בלילה. משום שלא נמצאים אז בני אדם. והוא הטעם, שלא תלין נבלתו על העץ, כדי שלא להחזיק בארץ…