׳ויותר יעקב לבדו׳
סכנת רוח הטומאה בהליכת יחיד בלילה
פגם הלבנה ביום הרביעי - פתח לשליטת רוחות הטומאה
׳וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית לב, כה). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךְ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךְ׳ (תהלים צא, י). בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם מַעֲשֵׂהוּ הָרָאוּי לוֹ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְנִתְבָּאֵר, בַּיּוֹם הָרְבִיעִי עָשָׂה מְאוֹרוֹת, וְאָז נִבְרְאָה הַלְּבָנָה חֲסֵרָה, אוֹר שֶׁהִקְטִינָה עַצְמָהּ, וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא מְאֹרֹת חָסֵר וָא"ו, נִתַּן מָקוֹם לִשְׁלֹט כָּל הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים וְרוּחוֹת סְעָרָה וּמַזִּיקִים וְכָל רוּחוֹת הַטֻּמְאָה.
בלשון הזוהר
׳וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וְגו'׳ (בראשית לב, כה). רִבִּי חִיָיא פָּתַח וְאָמַר, ׳לֹא תְאֻנְּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׳ (תהילים צא, י). תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא עֲבַד בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא עֲבִידְתֵּיהּ דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ. וְאִתְּמָר, בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה עֲבַד נְהוֹרִין. וּכְדֵין אִתְבְּרֵי סִיהֲרָא חָסֵר, נְהוֹרָא דְּאַזְעִירַת גַּרְמָהּ, וּבְגִין דְּאִיהִי מְאֹרֹת חָסֵר וא"ו, אִתְיְהִיב דּוּכְתָּא לְשַׁלְּטָאָה כָּל רוּחִין וְשֵׁדִין וְעִלְעוּלִין וּמַזִּיקִין וְכָל רוּחֵי מְסָאֲבֵי.
רוחות הטומאה משוטטות במקומות חרבים מכח נחש העקלתון
כֻּלָּם עוֹלִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם לְהַסְטוֹת, וְנִתְמַנּוּ בִּמְקוֹמוֹת חֲרֵבִים וּבְשָׂדוֹת חֲזָקִים וּבְמִדְבָּרוֹת חֲרֵבִים, וְכֻלָּם מִצַּד רוּחַ הַטֻּמְאָה. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁהֲרֵי רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁבָּאָה מִנָּחָשׁ הָעֲקַלָּתוֹן, הוּא רוּחַ טֻמְאָה מַמָּשׁ, וְהוּא הִתְמַנָּה בָּעוֹלָם לְהַסְטוֹת בֶּן אָדָם אֵלָיו, וְעַל זֶה יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
כֻּלְּהוּ סָלְקִין וְשָׁאטִין בְּעַלְמָא לְאַסְטָאָה, וְאִתְמַנּוּן בְּדוּכְתֵּי דְּאִתְחֲרִיבוּ, וּבְחַקְלִין תַּקִּיפִין וּבְמַדְבְּרִין חֲרִיבִין. וְכֻלְּהוּ מִסִּטְרֵי רוּחַ מְסָאֲבָא. וְהָא אִתְּמָר דְּהָא רוּחַ מְסָאֲבָא דְאַתְיָא מִנָּחָשׁ עֲקִימָאָה אִיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא מַמָּשׁ. וְאִיהוּ אִתְמַנָּא בְּעַלְמָא לְאַסְטָאָה בַּר נָשׁ לְגַבֵּיהּ, וְעַל דָּא יֵצֶר הָרָע שַׁלִּיט בְּעַלְמָא.
רוח הטומאה מסטה בני אדם מדרכי הקב"ה כבאדם הראשון
וְהוּא הִתְמַנָּה אֵצֶל בְּנֵי אָדָם וְנִמְצָא עִמָּם. וּבְעַקְמוּמִיּוֹת וּבְתַחְבּוּלוֹת בָּא אֲלֵיהֶם לְהַסְטוֹתָם מִדַּרְכֵי הקב"ה. כְּמוֹ שֶׁהִסְטָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְגָרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, כָּךְ גַּם מַסְטֶה בְּנֵי אָדָם וְגוֹרֵם לָהֶם לְהִטָּמֵא. וּמִי שֶׁבָּא לְהִטָּמֵא, מוֹשֵׁךְ עָלָיו אוֹתוֹ רוּחַ טֻמְאָה וְנִדְבָּק עִמּוֹ, וְכַמָּה הֵם שֶׁמְּזֻמָּנִים לְטַמֵּא אוֹתוֹ, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ וְהוּא טָמֵא, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבְאוֹתוֹ עוֹלָם, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְאִיהוּ אִתְמַנֵּי לְגַבַּיְיהוּ דִבְנִי נָשָׁא וְאִשְׁתַּכַּח עִמְּהוֹן. וּבַעֲקִימוּ וּבְתַסְקוּפִין אָתֵי לְגַבַּיְיהוּ לְאַסְטָאָה לוֹן מֵאָרְחוֹי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַסְטֵי לְאָדָם קַדְמָאָה וְגָרִים מוֹתָא לְכָל עַלְמָא, הָכִי נָמֵי אַסְטֵי לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא וְגָרִים לוֹן לְאִסְתָּאֲבָא. וּמַאן דְּאָתֵי לְאִסְתָּאֲבָא אִיהוּ מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִתְדַּבֵּיק בַּהֲדֵיהּ, וְכַמָּה אִינוּן דִּזְמִינִין לְסָאֲבָא לֵיהּ וּמְסָאֲבִין לֵיהּ, וְאִיהוּ מְסָאָב, וְסָאֳבִין לֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא וּבְהַהוּא עַלְמָא וְהָא אִתְּמָר.
׳לא תאונה אליך רעה׳ - הגנה מלילית ומשאר מזיקים
וּבְשָׁעָה שֶׁבָּא בֶּן אָדָם לְהִטָּהֵר, אוֹתוֹ רוּחַ טֻמְאָה נִכְפֶּה לְפָנָיו וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו, וְאָז כָּתוּב ׳לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךְ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךְ׳ (תהלים צא, י). אָמַר (ס"א: כשאמר) רַבִּי יוֹסֵי, ׳לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךְ רָעָה׳ - זוֹ לִילִית. ׳וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךְ׳ - אֵלּוּ שְׁאָר מַזִּיקִים, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ וְנִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וּבְשַׁעֲתָא דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָאָה, הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא אִתְכַּפְיָיא קַמֵּיהּ וְלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי, וּכְדֵין כְּתִיב, ׳לא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׳ (תהילים צא, י). אָמַר (ס"א: כדאמר) רַבִּי יוֹסֵי, ׳לא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה׳ דָּא לִילִית. ׳וְנְגַע לֹא יִקְרַב בְאָהֳלֶךָ׳, אִלֵּין שְׁאָר מַזִּיקִין, וְהָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר.
אין לצאת יחידי בלילה - שעה ששולטת רוח טומאה
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הֲרֵי אָמַרְנוּ שֶׁלֹּא יֵצֵא אָדָם יְחִידִי בַּלַּיְלָה, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַלְּבָנָה נִבְרְאָה וְהָיְתָה חֲסֵרָה, וּבֵאֲרוּהָ. שֶׁהֲרֵי אָז רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹלֶטֶת, וְזוֹהִי רוּחַ רָעָה. מִי ׳רָעָה׳? זֶה נָחָשׁ הָרָע. וְ ׳נֶגַע׳ זֶהוּ מִי שֶׁרוֹכֵב עַל הַנָּחָשׁ. ׳רָעָה וְנֶגַע׳ הֵם כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הָא אֲמָרָן דְּלָא יִפּוּק בַּר נָשׁ יְחִידָאָה בְּלֵילְיָא, וְכָל שֶׁכֵּן בְּזִמְנָא דְסִיהֲרָא אִתְבְּרִיאַת וְהֲוָה (והיא) חֲסֵרָה, וְאוּקְמוּהָ. דְּהָא כְּדֵין רוּחָא מְסָאֲבָא שָׁלְטָא, וְדָא הוּא רוּחַ רָעָה, מַאן ׳רָעָה׳, דָּא חִוְיָא בִישָׁא. וְ ׳נְגַע׳, דָּא הוּא מַאן דְּרָכִיב עַל חִוְיָא. ׳רָעָה וְנֶגַע׳ כְּחֲדָא אִינוּן.
נגעי בני אדם - רוחות שהתחממו מטיפת זרע לבטלה
וְאַף עַל גַּב שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁ ׳נֶּגַע׳ אֵלּוּ נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּצְאוּ מֵאָדָם, שֶׁהֲרֵי כָּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁלֹּא קָרַב אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, רוּחוֹת טֻמְאָה הָיוּ בָּאוֹת וּמִתְחַמְּמוֹת מִמֶּנּוּ וּמוֹלִידוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵלֶּה נִקְרָאִים נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם.
בלשון הזוהר
וְאַף עַל גַּב דְּתָנִינָן, דְּ ׳נְגַע׳, אִלֵּין נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם דְּנַפְקוּ מֵאָדָם. דְּהָא כָּל אִינוּן שְׁנִין דְּלָא קָרִיב אָדָם עִם אִתְּתֵיהּ, רוּחֵי מְסָאֲבֵי הֲווּ קָא אַתְיָין וּמִתְחַמְמָן מִנֵּיהּ וְאוֹלִידָן מִנֵּיהּ וְהַנֵּי אִקְרוּן נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם.
רוח טומאה שורה בחלום ומולידה יצורים בלא שער בראש
וַהֲרֵי נֶאֱמַר, שֶׁכְּשֶׁבֶּן אָדָם בַּחֲלוֹמוֹ וְלֹא שׁוֹלֵט בְּגוּפוֹ וְהַגּוּף שׁוֹכֵךְ, רוּחַ טֻמְאָה בָּאָה וְשׁוֹרָה עָלָיו. וְלִפְעָמִים רוּחוֹת נְקֵבוֹת טְמֵאוֹת בָּאוֹת וּקְרֵבוֹת אֵלָיו וּמוֹשְׁכוֹת אוֹתוֹ אֲלֵיהֶן וּמִתְחַמְּמוֹת מִמֶּנּוּ, וּמוֹלִידוֹת אַחַר כָּךְ רוּחוֹת וּמַזִּיקִים (נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, נ"א: כְּמוֹ בְּנֵי אָדָם). וְלִפְעָמִים נִרְאִים כְּמַרְאֵה בְּנֵי אָדָם, פְּרָט לְזֶה שֶׁאֵין לָהֶם שְׂעָרוֹת בָּרֹאשׁ.
בלשון הזוהר
וְהָא אִתְּמָר, דְּכַד בַּר נָשׁ בְּחֶלְמֵיהּ וְלָא שַׁלִּיט בְּגוּפֵיהּ וְגוּפָא אִשְׁתַּכַּךְ, רוּחַ מְסָאֲבָא אַתְיָיא וְשַׁרְיָא עֲלֵיהּ. וְאִית זִמְנִין דְּרוּחֵי נוּקְבִין מְסָאֲבִין אַתְיָין וְקָרְבָן בַּהֲדֵיהּ, וּמָשְׁכִין לֵיהּ בַּהֲדַיְיהוּ וּמִתְחַמְמָן מִנֵּיהּ, וְאוֹלִידוּ לְבָתַר רוּחִין וּמַזִּיקִין (נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, נ"א: כְּגַוְונָא בְּנֵי נָשָׁא). וּלְזִמְנִין אִתְחַזְיָין כְּחֵיזוּ בְּנֵי נָשָׁא בַּר דְּלֵית לוֹן שַׂעֲרֵי בְּרֵישָׁא.
רוח טומאה שורה על הידים בבוקר - איסור נגיעה בעינים
וּבַכֹּל יֵשׁ לָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִלִּפְנֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְלֹא יִטָּמָא עִמָּם, שֶׁהֲרֵי אֵין לְךְ מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּלַּיְלָה בְּמִטָּתוֹ וְלֹא טוֹעֵם טַעַם מָוֶת וְיוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁאָר הַגּוּף בְּלִי נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, רוּחַ טֻמְאָה זְמִינָה וְשׁוֹרָה עָלָיו וְנִטְמָא. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ דָבָר, שֶׁאֵין לָאָדָם לְהַעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו בַּבֹּקֶר, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וּבְכֹלָּא אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא מִקַּמַּיְיהוּ, בְּגִין דִּיהַךְ בְּאָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא וְלָא יִסְתָּאַב בַּהֲדַיְיהוּ. דְּהָא לֵית לָךְ מַאן דְּנָאִים בְּלֵילְיָא בְּעַרְסֵיהּ, דְּלָא טָעִים טַעְמָא דְמוֹתָא וְנָפְקַת נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ. וְכֵיוָן דְּאִשְׁתָּאַר גּוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, רוּחַ מְסָאֲבָא זַמִּין וְשַׁרְיָא עֲלֵיהּ וְאִסְתָּאַב. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה, דְּלֵית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַעֲבָרָא יְדוֹי עַל עֵינוֹי בְּצַפְרָא. בְּגִין דְּהָא רוּחָא מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ וְכוּ' וְהָא אִתְּמָר.
יעקב שנשאר לבדו - רוח אחרת נזדמנה להיאבק עמו
בֹּא רְאֵה שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב, אַף עַל גַּב שֶׁנֶּאֱהַב עַל יְדֵי הקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁאַר לְבַדּוֹ, רוּחַ אַחֶרֶת נוֹעֲדָה לְהִזְדַּוֵּג עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דְּהָא יַעֲקֹב אַף עַל גַּב דְּאִתְרָחִים קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּאִשְׁתָּאַר בִּלְחוֹדוֹי, רוּחָא אָחֳרָא הֲוָה זַמִין לְאִזְדַּוְּוגָא בַּהֲדֵיהּ.
בלעם הרשע הלך שפי כנחש - למשוך עליו רוח טומאה
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב בּוֹ בְּבִלְעָם הָרָשָׁע, ׳וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי׳. מַהוּ ׳שֶׁפִי׳? - יְחִידִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שְׁפִיפוֹן עֲלֵי אֹרַח׳. כַּנָּחָשׁ הַזֶּה שֶׁהוֹלֵךְ יְחִידִי וְאוֹרֵב עַל דְּרָכִים וּשְׁבִילִים, כָּךְ גַּם בִּלְעָם הָיָה הוֹלֵךְ יְחִידִי. מָה הַטַּעַם? כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ יְחִידִי בִּזְמַנִּים יְדוּעִים אֲפִלּוּ בָּעִיר בִּמְקוֹמוֹת יְדוּעִים, מוֹשֵׁךְ עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב בֵּיהּ בְּהַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, ׳וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי׳. מַהוּ ׳שֶׁפִי׳ - יְחִידָאי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳שְׁפִיפוֹן עֲלֵי אֹרַח׳. כְּהַאי חִוְיָא דְּאָזִיל יְחִידָאי וְכָמִין עֲלֵי אָרְחִין וּשְׁבִילִין. הָכִי נָמֵי בִּלְעָם הֲוָה אָזִיל יְחִידָאי. מַאי טַעְמָא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחָא מְסָאֲבָא. דְּכָל מַאן דְּאָזִיל יְחִידָאי בִּזְמַנִּין יְדִיעָן, אֲפִילּוּ בְּמָתָא, בְּאַתְרִין יְדִיעָן. מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחָא מְסָאֲבָא.
איסור הליכה יחידי בדרך ובלילה - כבלעם ההולך כנחש
לָכֵן בְּכָל זְמַן לֹא יֵלֵךְ אָדָם יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ וּבָעִיר, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים וְשָׁבִים וְנִמְצָאִים שָׁם, וְעַל כֵּן לֹא יֵלֵךְ אָדָם יְחִידִי בַּלַּיְלָה, הוֹאִיל וּבְנֵי אָדָם לֹא נִמְצָאִים, וְהַיְנוּ הַטַּעַם שֶׁ ׳לֹּא תָלִין נִבְלָתוֹ׳, שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיק גּוּף מֵת בְּלִי רוּחַ עַל הָאָרֶץ בַּלַּיְלָה. מִשּׁוּם כָּךְ אוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע הָיָה הוֹלֵךְ יְחִידִי כַּנָּחָשׁ הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ.
בלשון הזוהר
בְגִין כָּךְ, בְּכָל זִמְנָא לָא יְהַךְ בַּר נָשׁ יְחִידָאי בְּאָרְחָא בְמָתָא אֶלָּא בְּאֲתַר דִּבְנֵי נָשָׁא אָזְלִין וְתָבִין וּמִשְׁתַּכְּחִין תַּמָּן, וְעַל דָּא לָא יְהַךְ בַּר נָשׁ יְחִידָאי בְּלֵילְיָא הוֹאִיל וּבְנֵי נָשָׁא לָא מִשְׁתַּכְּחֵי, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּ ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ׳, דְּלָא לְקַיְימָא גּוּפָא מִיתָא בְּלָא רוּחָא עַל אַרְעָא בְּלֵילְיָא. בְּגִין כָּךְ הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם הֲוָה אָזִיל יְחִידָאי כְּהַאי נָחָשׁ כְּמָה דְאוּקְמוּהָ.
׳ויאבק איש עמו׳
אבק סמא"ל ומלכות ישראל העתידה בסוף הגלות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.