בלבול המטה של ראובן - עיכוב שימוש מצוה של אביו
וישלח · וישכב את בלהה פילגש אביו · מאמר 21 · פיסקה 14 · דף קעו ע"א
לשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא ׳וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה׳ (בראשית לה, כב). חַס וְשָׁלוֹם דְּאִיהוּ שָׁכַב עִמָּהּ, אֶלָּא בְּגִין דְּעָכַּב לָהּ לְשַׁמָּשָׁא בַּאֲבוֹי שִׁמּוּשָׁא דְמִצְוָה, וְדָא הוּא בִּלְבּוּלָא דְעַרְסָא. וְעֲבַד לָקֳבֵיל שְׁכִינְתָּא עֲבִידְתָּא דָא, דְּבְּכָל אֲתַר דְּשִׁמּוּשָׁא דְמִצְוָה אִשְׁתַּכַּח, שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עַל הַהוּא אֲתַר וְאִשְׁתַּכַּח תַּמָּן. וּמַאן דְּגָרִים לְעַכָּבָא שִׁמּוּשָׁא דְמִצְוָה גָּרִים דְּיִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא מֵעַלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה׳ (בראשית מט, ד). וּבְגִין דָּא כְּתִיב, ׳וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּלֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לה, כב) ׳וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳. כֻּלְּהוּ הֲווּ בְּמִנְיָינָא וְלָא גָרַע מִזְּכוּתָא דִלְהוֹן כְּלוּם.
תרגום
כְּמוֹ זֶה ׳וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה׳ (בראשית לה, כב) - חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא שָׁכַב עִמָּהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעִכֵּב אוֹתָהּ לְשַׁמֵּשׁ עִם אָבִיו שִׁמּוּשׁ שֶׁל מִצְוָה, וְזֶה הוּא בִּלְבּוּל הַמִּטָּה. וְעָשָׂה כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁשִּׁמּוּשׁ מִצְוָה נִמְצָא, שְׁכִינָה שׁוֹרָה עַל אוֹתוֹ מָקוֹם וְנִמְצֵאת שָׁם, וּמִי שֶׁגּוֹרֵם לְעַכֵּב שִׁמּוּשׁ שֶׁל מִצְוָה, גּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק שְׁכִינָה מִן הָעוֹלָם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה׳ (בראשית מט, ד). וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב ׳וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לה, כב) - ׳וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳. כֻּלָּם הָיוּ בַּמִּנְיָן, וְלֹא נִגְרַע מִזְּכוּת שֶׁלָּהֶם כְּלוּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כגוונא דא ׳וישכב את בלהה׳ (בראשית לה, כב). חס ושלום דאיהו שכב עמה, אלא בגין דעכב לה לשמשא באבוי שמושא דמצוה, ודא הוא בלבולא דערסא. ועבד לקביל שכינתא עבידתא דא, דבכל אתר דשמושא דמצוה אשתכח, שכינתא שריא על ההוא אתר ואשתכח תמן. ומאן דגרים לעכבא שמושא דמצוה גרים דיסתלק שכינתא מעלמא. ועל דא כתיב ׳כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה׳ (בראשית מט, ד). ובגין דא כתיב, ׳וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל׳ (בראשית לה, כב) ׳ויהיו בני יעקב שנים עשר׳. כלהו הוו במניינא ולא גרע מזכותא דלהון כלום.
התרגום: כמו זה ׳וישכב את בלהה׳ (בראשית לה, כב) - חס ושלום שהוא שכב עמה, אלא משום שעכב אותה לשמש עם אביו שמוש של מצוה, וזה הוא בלבול המטה. ועשה כנגד השכינה המעשה הזה, שבכל מקום ששמוש מצוה נמצא, שכינה שורה על אותו מקום ונמצאת שם, ומי שגורם לעכב שמוש של מצוה, גורם שתסתלק שכינה מן העולם. ועל זה כתוב ׳כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה׳ (בראשית מט, ד). ומשום זה כתוב ׳וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל׳ (בראשית לה, כב) - ׳ויהיו בני יעקב שנים עשר׳. כלם היו במנין, ולא נגרע מזכות שלהם כלום.
מן המפרשים
הסולם: כגוונא דא וישכב את בלהה: חס ושלום ששכב עמה, אלא שעכב אותה מלשמש עם אביו שמוש של מצוה. וזהו בלבול המטה. (האמור לעיל באות ר"ה) . ונבחן, וכנגד השכינה עשה המעשה הזה, כי בכל מקום, שנמצא שמוש של מצוה, שורה השכינה על המקום ההוא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: