וישכב את בלהה פילגש אביו
פטירת לאה ורחל - ונטילת הבית במשכן בלהה
וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל (בראשית לה, כב) - וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא - שֶׁהֲרֵי לֵאָה וְרָחֵל מֵתוּ, וְנָטְלָה הַבַּיִת מִי שֶׁנָּטְלָה.
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִיא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּלֶּגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לה, כב) ׳וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִיא׳, דְּהָא לֵאָה וְרָחֵל מִיתוּ, וְנָטְלָא בֵּיתָא מַאן דְּנָטִיל.
שכינה שורה במשכן בלהה - וראובן מבלבל המטה
וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁרְאוּבֵן הָלַךְ וְשָׁכַב עִם בִּלְהָה? אֶלָּא בְּכָל זְמַנָּן שֶׁל לֵאָה וְרָחֵל, שְׁכִינָה שָׁרְתָה עֲלֵיהֶן, וְעַכְשָׁו שֶׁמֵּתוּ, שְׁכִינָה לֹא נִפְרְדָה מֵהַבַּיִת, וְשׁוֹרָה בַּבַּיִת בַּמִּשְׁכָּן שֶׁל בִּלְהָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁשְּׁכִינָה רָצְתָה לִטֹּל הַבַּיִת כָּרָאוּי, אִלְמָלֵא יַעֲקֹב לֹא נִמְצָא בְּזִוּוּג זָכָר וּנְקֵבָה, לֹא שׁוֹרָה שְׁכִינָה בְּגִלּוּי בַּבַּיִת, וְעַל זֶה עָמְדָה שְׁכִינָה בְּמִשְׁכַּן בִּלְהָה. וּבָא רְאוּבֵן, מִשּׁוּם שֶׁרָאָה שֶׁבִּלְהָה יָרְשָׁה מְקוֹם אִמּוֹ, הָלַךְ וּבִלְבֵּל הַמִּטָּה, וְעַל שֶׁעָמְדָה שְׁכִינָה עָלֶיהָ כָּתוּב בּוֹ וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה.
בלשון הזוהר
וְכִי סַלְקָא דַעְתָּךְ דִּרְאוּבֵן אָזִיל וְשָׁכִיב בַּהֲדָהּ דְּבִלְהָה. אֶלָּא, כָּל יוֹמָא דְּלֵאָה וְרָחֵל שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָיא עֲלַיְיהוּ. וְהַשְׁתָּא דְמִיתוּ, שְׁכִינְתָּא לָא אִתְפְּרָשַׁת מִן בֵּיתָא, וְשַׁרְיָא בְּבֵיתָא בְּמִשְׁכְּנָא דְבִלְהָה. וְאַף עַל גַּב דִּשְׁכִינְתָא בַּעְיָא לְנַטְלָא בֵּיתָא כִּדְקָא יָאוֹת, אִלְמָלֵא יַעֲקֹב לָא אִשְׁתַּכַּח בְּזִוּוּגָא דְּכַר וְנוּקְבָא, לָא שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא בְּאִתְגַּלְּיָא בְּבֵיתָא. וְעַל דָּא קָיְימָא שְׁכִינְתָּא בְּמַשְׁכְּנָא דְבִלְהָה. וְאָתָא רְאוּבֵן וּבְגִין דְּחָמָא דְבִלְהָה יָרְתָא אַתְרָא דְאִמֵּיהּ, אֲזַל וּבִלְבֵּל עַרְסָא. וְעַל דְּקָיְימָא שְׁכִינְתָּא עֲלָהּ, כְּתִיב בֵּיהּ ׳וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה׳.
ראובן ישן על המטה - ולא נפגם מחשבון השבטים
רַבִּי יֵיסָא אָמַר, שֶׁיָּשַׁן עַל אוֹתָהּ מִטָּה וְלֹא חָשַׁשׁ לִכְבוֹד הַשְּׁכִינָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא נִפְגַּם מֵחֶשְׁבּוֹן הַשְּׁבָטִים, וּבָא הַפָּסוּק וְעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן. מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן (בראשית לה, כג) - וְהַפָּסוּק עָשָׂה אוֹתוֹ רֹאשׁ לְכָל הַשְּׁבָטִים.
בלשון הזוהר
רַבִּי יֵיסָא אָמַר, דְּנָאִים עַל הַהוּא עַרְסָא וְלָא חַיִּישׁ לִיקָרָא דִשְׁכִינְתָּא. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְפְּגִים מֵחוּשְׁבָּנָא דְשִׁבְטִין וְאָתָא קְרָא וְעֲבִיד חוּשְׁבְּנָא. בְּגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן׳ (בראשית לה, כג). וְאִיהוּ עָבִיד קְרָא רֵישָׁא דְּכָל שִׁבְטִין.
׳כי ישרים דרכי ה'׳ - המשתדל בתורה הולך בהם
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וגו' (הושע יד, י), כָּל דַּרְכֵי הקב"ה כֻּלָּם יְשָׁרִים וְדַרְכֵי אֱמֶת, וּבְנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים עַל מָה הֵם עוֹמְדִים. וְעַל זֶה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם יוֹדְעִים דַּרְכֵי הקב"ה וּמִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, הוּא יוֹדֵעַ וְהוֹלֵךְ בָּהֶם שֶׁלֹּא סוֹטֶה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה.
בלשון הזוהר
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וגו'׳ (הושע יד, י), כָּל אָרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְּהוּ יְשָׁרִים וְאָרְחוֹי קְשׁוֹט, וּבְנִי עַלְמָא לָא יָדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין עַל מַה אִינוּן קָיְימִין. וְעַל דָּא ׳וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם׳, בְּגִין דְּאִינוּן יָדְעִין אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ יָדַע וְאָזִיל בְּהוּ דְּלָא סָטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא.
׳ופושעים יכשלו בם׳ - הרשעים נכשלים בדרכי הקב״ה
וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם (הושע יד, י) - אֵלֶּה הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בְּדַרְכֵי הקב"ה וְלֹא יוֹדְעִים לְאָן הַדְּרָכִים הוֹלְכוֹת, וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לְהִסְתַּכֵּל וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, הֵם נִכְשָׁלִים בָּהֶם בְּאוֹתָם דְּרָכָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
׳וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם׳ (הושע יד, י), אִלֵּין אִינוּן חַיָּיבִין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא מִסְתַּכְּלָן בְּאָרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלָא יָדְעִין לְאָן אוֹרְחֵי אָזְלִין. וּבְגִין דְּלָא יָדְעֵי לְאִסְתַּכְּלָא וְלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, אִינוּן כָּשְׁלֵי בְּהוּ בְּאִינוּן אָרְחוֹי בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי.
עליית הנשמה בדרכי התורה - לפי הידיעה בעולם הזה
בֹּא רְאֵה, כָּל אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נִשְׁמָתוֹ עוֹלָה בְּאוֹתָם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים (שֶׁהֵם בַּתּוֹרָה) שֶׁל הַתּוֹרָה. וְאוֹתָם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים שֶׁל הַתּוֹרָה הֵם יְדוּעִים, וְאוֹתָם שֶׁיּוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵלְכוּ בָהֶם בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, כַּד נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא נִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא בְּאִינוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין (דְּאִינוּן בְּאוֹרַיְיתָא) דְּאוֹרַיְיתָא. וְאִינוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא יְדִיעָן אִינוּן, וְאִינוּן דְּיָדְעֵי אָרְחוֹי דְאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עַלְמָא יַהֲכוּן בְּהוּ בְּהַהוּא עַלְמָא כַּד יִפְקוּן מֵהַאי עַלְמָא.
מי שלא השתדל בתורה - תועה בדרכים אחרות ונענש
וְאִם לֹא הִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יוֹדְעִים דְּרָכִים וּשְׁבִילִים, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יֵדְעוּ לָלֶכֶת בְּאוֹתָם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים, וְנִכְשָׁלִים בָּהֶם. וְאָז יֵלֵךְ בִּדְרָכִים אֲחֵרוֹת שֶׁאֵינָן דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, וְיִתְעוֹרְרוּ אֵלָיו בְּכַמָּה דִינִים וְיֵעָנֵשׁ בָּהֶם.
בלשון הזוהר
וְאִי לָא אִשְׁתַּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עַלְמָא וְלָא יָדְעִין אָרְחִין וּשְׁבִילִין, כַּד יִפְקוּן מֵהַאי עַלְמָא לָא יִנְדְּעוּן לְמֵיהַךְ בְּאִינוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין וְכָשְׁלִין בְּהוֹן. כְּדֵין יְהַךְ בְּאָרְחִין אָחֳרָנִין דְּלָאו אִינוּן אָרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְיִתְעָרוּן לֵיהּ בְּכַמָּה דִינִין וְאִתְעַנַּשׁ בְּהוּ.
׳בשכבך תשמור עליך׳ - התורה מגינה בקבר ומליצה לתחייה
וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה מַה כָּתוּב? בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ (משלי ו, כב). בְּשָׁכְבְּךָ - בַּקֶּבֶר, הַתּוֹרָה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ מִדִּין אוֹתוֹ הָעוֹלָם. וַהֲקִיצוֹתָ - כְּשֶׁהקב"ה יְעוֹרֵר רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת לְהַחֲיוֹת מֵתִים, אָז הִיא תְשִׂיחֶךָ, הִיא תִהְיֶה סָנֵגוֹר עַל הַגּוּף בִּשְׁבִיל שֶׁיָּקוּמוּ אוֹתָם גּוּפִים שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי. וְאֵלֶּה הֵם שֶׁיָּקוּמוּ בַּתְּחִלָּה לְחַיֵּי עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וגו' (דניאל יב, ב). וְאֵלֶּה - הֵם לְחַיֵּי עוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהִתְעַסְּקוּ בְּחַיֵּי עוֹלָם שֶׁהִיא הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
וּמַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא מַה כְּתִיב, ׳בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ׳ (משלי ו, כב). ׳בְּשָׁכְבְּךָ׳, בְּקִבְרָא, אוֹרַיְיתָא תִּצּוֹר עָלֶיךָ מִדִּינָא דְּהַהוּא עָלְמָא. ׳וַהֲקִיצוֹתָ׳, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר רוּחִין וְנִשְׁמָתִין לְאַחַיָּיא מֵתַיָיא כְּדֵין ׳הִיא תְשִׂיחֶךָ׳, הִיא תְּהֵא סַנֵּיגוֹרְיָא עַל גּוּפָא, בְּגִין דִּיקוּמוּן אִינוּן גּוּפִין דְּאִשְׁתַּדְּלוּ בְאוֹרַיְיתָא כִּדְּקָא יָאוֹת. וְאִלֵּין אִינוּן דִּיקוּמוּן בְּקַדְמִיתָא לְחַיֵּי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וגו'׳ (דניאל יב, ב). וְאִלֵּין אִינוּן ׳לְחַיֵּי עוֹלָם׳, בְּגִין דְּאִתְעַסְּקוּ בְּחַיֵּי עוֹלָם דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא.
רוח הכלולה מארבע רוחות - מחיה את עמלי התורה לעולמים
וּבֹא רְאֵה, כָּל אֵלּוּ שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה, אוֹתוֹ הַגּוּף יִתְקַיֵּם וְהַתּוֹרָה תָּגֵן עָלָיו. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה יְעוֹרֵר הקב"ה רוּחַ אַחַת שֶׁכְּלוּלָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאוֹתָהּ רוּחַ הַכּוֹלֶלֶת אַרְבַּע רוּחוֹת תִּזְדַּמֵּן לְכָל אוֹתָם שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה לְהַחֲיוֹתָם בְּרוּחַ זוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקַיֵּם לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כָּל אִינוּן דְּאִשְׁתַּדְּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא, הַהוּא גּוּפָא יִתְקַיַּים וְאוֹרַיְיתָא תָּגִין עֲלֵיהּ. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דִּבְהַהִיא שַׁעְתָּא יִתְעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַד רוּחָא דְּכָלִיל מֵאַרְבַּע רוּחִין, וְהַהוּא רוּחָא דְּכָלִיל מֵאַרְבַּע רוּחִין, אִזְדַּמַּן לְכָל אִינוּן דְּאִשְׁתַּדְּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא לַאֲחָיָיא לוֹן בְּהַאי רוּחָא בְּגִין דְּיִתְקַיַים לְעָלְמִין.
תחיית עצמות יחזקאל - אות לעתיד ולא קיום שלם
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ (יחזקאל לז, ט) - לָמָּה לֹא הִתְקַיְּמוּ, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם מֵתוּ כְּמִקֹּדֶם? בֹּא רְאֵה, אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהֵקִים הקב"ה עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל אוֹתָם הַמֵּתִים, אוֹתוֹ (זְמַן הָעָתִיד) רוּחַ, אַף עַל גַּב שֶׁהָיָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, לֹא יָרַד לְקַיְּמָם בְּקִיּוּם, אֶלָּא לְהַרְאוֹת שֶׁעָתִיד הקב"ה לְהַחֲיוֹת מֵתִים בְּאוֹתָהּ צוּרָה וּלְקַיְּמָם בָּרוּחַ שֶׁנִּכְלְלָה בְּצוּרָה זוֹ. וְאַף עַל גַּב שֶׁחָזְרוּ הָעֲצָמוֹת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה, הקב"ה רָצָה לְהַרְאוֹת לְכָל הָעוֹלָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת מֵתִים (מַה כָּתוּב? יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן (ישעיה כו, יט) - עַל זֶה אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁעֲתִידָה לָרֶדֶת בָּהֶם בַּצַּדִּיקִים) (נ"א: וְעַל זֶה אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁעֲתִידָה לָרֶדֶת בָּהֶם בַּצַּדִּיקִים. מַה כָּתוּב? מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ - רוּחַ שֶׁנִּכְלְלָה בְּאַרְבַּע), מִשּׁוּם שֶׁהקב"ה עָתִיד לְקַיֵּם אוֹתָם קִיּוּם שָׁלֵם בָּעוֹלָם כָּרָאוּי. וְאוֹתָם שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הִיא עוֹמֶדֶת עַל הָאָדָם וְנַעֲשֵׂית סָנֵגוֹרְיָה לִפְנֵי הקב"ה.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, הָא כְּתִיב ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳ (יחזקאל לז, ט), אַמַּאי לָא אִתְקַיְימוּ, דְּהָא כֻּלְּהוּ מִיתוּ כְּמִלְּקַדְמִין. תָּא חֲזֵי, הַהוּא זִמְנָא דְּאוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְדָא דִיחֶזְקֵאל אִינוּן מֵתַיָיא, הַהוּא (זִמְנִי דְּאָתָא) רוּחָא אַף עַל גַּב דְּהֲוָה מֵאַרְבַּע רוּחַיָּיא, לָא נָחִית לְקָיְימָא לוֹן בְּקִיּוּמָא, אֶלָּא לְאַחֲזָאָה דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא בְּהַהוּא גַוְונָא וּלְקַיְימָא לוֹן בְּרוּחָא דְּאִתְכְּלִיל בְּהַאי גַוְונָא. וְאַף עַל גַּב דְּאַהֲדָרוּ גַּרְמִין בְּהַהִיא שַׁעְתָּא כְּמָה דְהֲוָה. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאַחֲזָאָה לְכָל עַלְמָא דְּאִיהוּ זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא (מָה כְּתִיב, ׳יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳ (ישעיה כו, יט). עַל דָּא הַהוּא רוּחָא דְּזַמִּין לְנַחְתָּא בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּא) (נ"א: וְעַל דָּא הַהוּא רוּחָא דְּזַמִּין לְנַחְתָּא בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּא. מָה כְּתִיב ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳, רוּחָא דְּאִתְכְּלִילַת בְּאַרְבַּע), בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְקַיְימָא לְהוּ קִיּוּמָא שְׁלִים בְּעַלְמָא כִּדְקָא יְאוּת. וְאִינוּן דְּאִשְׁתַּדְּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עַלְמָא, הִיא קָיְימָא עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ וְאִתְעֲבִידַת סַנִּיגוֹרְיָא קַמֵּי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
דברי התורה עומדים לפני הקב״ה - ומעידים על האדם לתחייה
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כָּל אוֹתָם דִּבְרֵי תוֹרָה וְכָל אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתָם דְּבָרִים וְאוֹתָהּ תּוֹרָה עוֹמְדִים לִפְנֵי הקב"ה, וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו, וְהִיא מְרִימָה קוֹלוֹת וְלֹא שׁוֹכֶכֶת, וּלְאוֹתוֹ זְמַן הִיא תָשִׂיחַ וְתֹאמַר כְּפִי שֶׁהִתְדַּבֵּק בָּהּ הָאָדָם וְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעַל זֶה הֵם יָקוּמוּ בְּקִיּוּם שָׁלֵם לְחַיֵּי עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם (הושע יד, י).
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כָּל אִינוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְכָל הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְּאִשְׁתַּדַּל בָּהּ בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, אִינוּן מִלִּין וְהַהִיא אוֹרַיְיתָא קָיְימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַאֲמָרַת קַמֵיהּ וְהִיא אֲרִימַת קָלִין וְלָא אִשְׁתַּכָּכַת. וּלְהַהוּא זִמְנָא אִיהִי תָשִׂיחַ וְתֵימָא כְּפוּם דְאִתְדָּבַּק בַּר נָשׁ וְאִשְׁתְּדָּל בְּהַאי עַלְמָא, וְעַל דָּא אִינוּן יְקוּמוּן בְּקִיּוּמָא שְׁלִים לְחַיֵּי עַלְמָא כִּדְקָאֲמָרָן. וּבְגִין כָּךְ ׳כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם׳ (הושע יד, י).
חטא בני עלי - לא כפשוטו אלא בעיכוב הקרבנות
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (שמואל א ב, כב) - וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁכֹּהֲנֵי יהו"ה יַעֲשׂוּ מַעֲשֶׂה זֶה? וַהֲרֵי מִקֹּדֶם לְכָךְ נֶאֱמַר וּפֵרְשָׁה תוֹרָה אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁלָּהֶם, שֶׁכָּתוּב כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יהו"ה (שמואל א ב, יז). וְכָתוּב וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח וגו' (שמואל א ב, יג). וְכָתוּב גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וגו' (שמואל א ב, טו). וְכָתוּב וְאָמַר לֹא כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה (שמואל א ב, טז). וְעַל זֶה וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד וגו' (שמואל א ב, יז). וְכָל זֶה לֹא הָיוּ נוֹטְלִים אֶלָּא מֵאוֹתָם חֲלָקִים שֶׁהָיוּ לַכֹּהֲנִים לֶאֱכֹל מֵהֶם, וְעַל שֶׁהָיָה הַקָּרְבָּן קַל בְּעֵינֵיהֶם נֶעֶנְשׁוּ. וְכָאן אָמַר אֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת (שמואל א ב, כב).
בלשון הזוהר
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבֻן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׳ (שמואל א ב, כב). וְכִי סַלְקָא דַעְתָּךְ דְּכֹהֲנֵי יהו"ה דְּיַעַבְדוּן עֲבִידְתָּא דָא. וְהָא מִקַּדְמַת דְּנָא אִתְּמָר וּפְרִישַׁת אוֹרַיְיתָא הַהוּא חוֹבָא דִלְהוֹן דִּכְתִיב, ׳כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יהו"ה׳ (שמואל א ב, יז). וּכְתִיב ׳וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם כָּל אִישׁ זוֹבֵחַ זֶבַח וגו'׳ (שמואל א ב, יג). וּכְתִיב ׳גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִירוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזּוֹבֵחַ תְּנָה לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וגו'׳ (שמואל א ב, טו). וּכְתִיב ׳וְאָמַר לוֹ כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה׳ (שמואל א ב, טז). וְעַל דָּא ׳וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד וגו'׳ (שמואל א ב, יז). וְכָל דָּא לָא הֲווּ נָטְלִין אֶלָּא מֵאִינוּן חוּלָקִין דְּהֲווּ לְהוּ לְכַהֲנֵי לְמֵיכַל מִנֵּיהּ, וְעַל דְּהֲוָה קָלִיל קָרְבָּנָא בְּעֵינַיְיהוּ אִתְעֲנָשׁוּ. וְהָכָא אָמַר ׳אֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצּוֹבְאוֹת׳ (שמואל א ב, כב).
עיכוב הנשים מלהיכנס למקדש - לא חטא כפשוטו
אֶלָּא? חַס וְחָלִילָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים עֲבֵרָה זוֹ, כָּל שֶׁכֵּן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא יָקוּמוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְיַהַרְגוּ אוֹתָם. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מְעַכְּבִים אוֹתָן לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ וּמוֹחִים בִּידֵיהֶן שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה עַד שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת נַעֲשׂוּ, מִשּׁוּם שֶׁהֵן לֹא מְבִיאוֹת קָרְבָּנוֹת לִטֹּל חֵלֶק מֵהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ מְעַכְּבִים אוֹתָן. וּמִשּׁוּם כָּךְ אוֹתָן נָשִׁים הָיוּ מְבַקְשׁוֹת מֵהֶם לְהִכָּנֵס לְשָׁם. וְעַל זֶה כָּתוּב אֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים (שמואל א ב, כב) - שֶׁמְּעַכְּבִים אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
(אֶלָּא) חַס וְשָׁלוֹם דְּהֲווּ עָבְדוּ עֲבֵירָה דָא, כָּל שֶׁכֵּן בְּאַתְרָא קַדִּישָׁא הַהוּא, דְּלָא יְקוּמוּן כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִקְטְלוּן לְהוֹן. אֶלָּא בְּגִין דְּהֲווּ מְעַכְּבֵי לוֹן לְאָעֳלָא לְמַקְדְּשָׁא, וּמָחָאן בִּידֵהוֹן דְּלָא לְאָעֳלָא לְמִצְלֵי צְלוֹתָא עַד דְּקוּרְבָּנַיָא אִתְעֲבִידוּ בְּגִין דְּאִינוּן לָא מַיְיתִין קָרְבָּנִין לְמֵיטַל חוּלָקָא מִנַּיְיהוּ, וּבְגִין כָּךְ מְעַכְּבִין לוֹן. וּבְגִין כָּךְ אִינוּן נָשִׁים הֲווּ בָּעָאן מִנַּיְיהוּ לְאַעֳלָא תַּמָּן. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים׳ (שמואל א ב, כב), דִּמְעַכְּבֵי לוֹן כִּדְקָאֲמָרָן.
בלבול המטה של ראובן - עיכוב שימוש מצוה של אביו
מא] וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו. בהקדמת הדברים ראה בגמ' שבת נו: אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה וכו', אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו - מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. ואחר שהקדים הזוהר לפרש ענין זה בכמה דרכים הביא ביאור המעשה בבני עלי (שבת נה:) וכן מפרש כאן כְּמוֹ זֶה וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה (בראשית לה, כב) - חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא שָׁכַב עִמָּהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעִכֵּב אוֹתָהּ לְשַׁמֵּשׁ עִם אָבִיו שִׁמּוּשׁ שֶׁל מִצְוָה, וְזֶה הוּא בִּלְבּוּל הַמִּטָּה. וְעָשָׂה כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה,וטעם הדבר שנקרא כנגד השכינה מפני שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁשִּׁמּוּשׁ מִצְוָהתשמיש נִמְצָא, שְׁכִינָה שׁוֹרָה עַל אוֹתוֹ מָקוֹם וְנִמְצֵאת שָׁם, וּמִי שֶׁגּוֹרֵם לְעַכֵּב שִׁמּוּשׁ שֶׁל מִצְוָה, גּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק שְׁכִינָה מִן הָעוֹלָם. וְעַל זֶה כָּתוּב כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה היינו שחיללת למי שעלה על יצועי והיינו השכינה (בראשית מט, ד). וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל (בראשית לה, כב) - וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. כֻּלָּם הָיוּ בַּמִּנְיָן, של י"ב שבטי י"ה המכוונים כנגד י"ב גבולי אלכסון וכנגד י"ב צירופי שם הוי"ה וכנגד י"ב בקר שתחת הים- מלכות.. וְלֹא נִגְרַע מִזְּכוּת שֶׁלָּהֶם כְּלוּם.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא ׳וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה׳ (בראשית לה, כב). חַס וְשָׁלוֹם דְּאִיהוּ שָׁכַב עִמָּהּ, אֶלָּא בְּגִין דְּעָכַּב לָהּ לְשַׁמָּשָׁא בַּאֲבוֹי שִׁמּוּשָׁא דְמִצְוָה, וְדָא הוּא בִּלְבּוּלָא דְעַרְסָא. וְעֲבַד לָקֳבֵיל שְׁכִינְתָּא עֲבִידְתָּא דָא, דְּבְּכָל אֲתַר דְּשִׁמּוּשָׁא דְמִצְוָה אִשְׁתַּכַּח, שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עַל הַהוּא אֲתַר וְאִשְׁתַּכַּח תַּמָּן. וּמַאן דְּגָרִים לְעַכָּבָא שִׁמּוּשָׁא דְמִצְוָה גָּרִים דְּיִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא מֵעַלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה׳ (בראשית מט, ד). וּבְגִין דָּא כְּתִיב, ׳וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּלֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לה, כב) ׳וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳. כֻּלְּהוּ הֲווּ בְּמִנְיָינָא וְלָא גָרַע מִזְּכוּתָא דִלְהוֹן כְּלוּם.
חשש ראובן משנים עשר שבטים - וטעם הקדמת שם ישראל
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, מָה הַטַּעַםש בַּתְּחִלָּההזכיר הכתוב בלשון יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְבלשון יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר (בראשית לה, כב)? אֶלָּא כְּשֶׁבָּא רְאוּבֵן וּבִלְבֵּל אוֹתָהּ מִטָּה, אָמַר, וּמַה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הָיוּ לְאַבָּא לְקַיֵּם בָּעוֹלָם וְלֹא כדי שיהיו מכוונים כנגד י"ב שבטים עליונים יוֹתֵר, וְעַכְשָׁו רוֹצֶה לְהוֹלִיד בָּנִים, אוּלַי אָנוּ פְּגוּמִים שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהוֹלִיד אֲחֵרִים כְּמוֹ ודימה כי כפי תוספת הבנים כך ידחו ראשון ראשון וכך ייצא שהוא ידחה תחילה, ולכך תלה הענין בעצמו מִקֹּדֶם. מִיָּד בִּלְבֵּל אוֹתָהּ מִטָּה, וְהִתְעַכֵּב אוֹתוֹוממילא שִׁמּוּשׁ, כְּאִלּוּ עָשָׂה קָלוֹן לַשְּׁכִינָה שֶׁשָּׁרְתָה עַל אוֹתָהּ מִטָּה. וְעַל זֶה כָּתוּב וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי בְּשֵׁםדייקא זֶה הִתְעַלָּה תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר י"ב גבולי אלכסון שבת"ת דז"א ששם שורש נשמות י"ב שבטים שֶׁהִתְכַּסּוּ, שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹןמהארת אימא הנקראת אפרסמון טהור. זַךְ.
בלשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, מַאי טַעֲמָא בְּקַדְמִיתָא יִשְׂרָאֵל וּלְבָתַר יַעֲקֹב, דִּכְתִיב ׳וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ ׳וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳ (בראשית לה, כב). אֶלָּא כַּד אֲתָא רְאוּבֵן וּבִלְבֵּל הַהוּא עַרְסָא אָמַר, וּמַה תְּרֵיסַר שִׁבְטִין הֲווּ לֵיהּ לְאַבָּא לְקַיְימָא בְּעַלְמָא וְלָא יַתִּיר, וְהַשְׁתָּא בָּעֵי לְאוֹלָדָא בְּנִין, דִּילְמָא אֲנַן פְּגִימִין דְּאִיהוּ בָּעֵי לְאוֹלָדָא אָחֳרָנִין כְּמִלְּקַדְמִין. מִיָּד בִּלְבֵּל הַהוּא עַרְסָא, וְאִתְעַכַּב הַהוּא שִׁמּוּשָׁא, כְּאִילּוּ עֲבַד קְלָנָא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא דְּשַׁרְיָא עַל הַהוּא עַרְסָא. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳, דְּהָא בִּשְׁמָא דָא אִסְתַּלַּק גּוֹ תְּרֵיסַר דְּאִתְכַּסְיָין, דְּאִינוּן תְּרֵיסַר נַהֲרִי אֲפַרְסְמוֹנָא דַכְיָא.
שנים עשר השבטים כולם קדושים - וראובן במניין למרות המעשה
וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂרהיינו יעקב שהזכיר הכתוב הכא היינו במידת המלכות (בראשית לה, כב) - אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִיםתחתונים שֶׁהַשְּׁכִינָה הִתְתַּקְּנָה בָהֶם. וּמִי הֵם?הוקשה לו שאנו יודעים מי הם היב' שבטים אֵלּוּהיב' שבטים שֶׁהַתּוֹרָה חָזְרָה וְעָשְׂתָה לָהֶם חֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ מִקֹּדֶם.והתורה באה לומר ש כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כֻּלָּם רְאוּיִים לַשְּׁכִינָה לְהִסְתַּכֵּל בִּקְדֻשַּׁת רִבּוֹנָם. שֶׁאִלּוּ עָשָׂה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה,כמו שמשמע פשט הכתוב לֹא יָבֹא רְאוּבֵן בַּמִּנְיָן.
בלשון הזוהר
׳וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳ (בראשית לה, כב), אִלֵּין תְּרֵיסַר שִׁבְטִין דִּשְׁכִינְתָּא אִתְתַּקָּנַת בְּהוּ. וּמַאן אִינוּן. אִלֵּין דְּאוֹרַיְיתָא אַהֲדָרַת וְעָבִיד לוֹן חוּשְׁבְּנָא כְּמִלְּקַדְּמִין. כֻּלְּהוּ קַדִּישִׁין, כֻּלְּהוּ אִתְחַזְיָין לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּכָּלָא בִּקְדוּשָׁה דְמָארֵיהוֹן. דְּאִילּוּ עֲבַד הַהוּא עוֹבָדָא, לָא יֵיתֵי רְאוּבֵן בְּמִנְיָינָא.
נטילת הבכורה מראובן - ומתן בכורה ליוסף בדין אמת
וְעִם כָּל זֶהשלא חטא עם בלהה נֶעֱנַשׁעל העיכוב בהשראת השכינה שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ בְּכוֹרָתוֹ וְנִתְּנָה לְיוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ (דברי הימים א ה, א) לְיוֹסֵף. בֹּא רְאֵה, שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם הָאֵל מְבֹרָךְ מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם (דניאל ב, כ), שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת וּדְרָכָיו דִּיןשֶׁיִּהְיֶה שֵׁם הָאֵל מְבֹרָךְ מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת וּדְרָכָיו דִּין (דניאל ד, לד), וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, הַכֹּל הוּא בְחָכְמָה עֶלְיוֹנָה.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא אִתְעֲנַשׁ דְּאִתְנְטִיל בְּכוֹרָתֵיהּ מִנֵּיהּ וְאִתְיְהִיב לְיוֹסֵף כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכוֹרָתוֹ׳ (דברי הימים א ה, א) לְיוֹסֵף. תָּא חֲזֵי, ׳לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי׳ (דניאל ב, כ), ׳כָּל מַעֲבָדוֹהִי קְשׁוֹט וְאֹרְחָתֵיהּ דִּין׳ (דניאל ד, לד), וְכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד כֹּלָּא אִיהוּ בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה.
כוונת יעקב לרחל בליל לאה - ומשמעות שם ראובן הסתום
בֹּא רְאֵה כַּמָּה גוֹרֵם מַעֲשֵׂה אָדָם, שֶׁהֲרֵי כָּל מִי (מַה) שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, הַכֹּל נִרְשָׁם וְעוֹמֵד לִפְנֵי הקב"ה. שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס לְלֵאָה, כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה רְצוֹנוֹ וְלִבּוֹ בְּרָחֵל, שֶׁחָשַׁב שֶׁהִיא רָחֵל. וּמֵאוֹתוֹ שִׁמּוּשׁ וְטִפָּה רִאשׁוֹנָה וּמֵאוֹתוֹ רָצוֹן הִתְעַבְּרָה לֵאָה, וּבֵאֲרוּהוּ. שֶׁהֲרֵי אִלְמָלֵא שֶׁיַּעֲקֹב לֹא שאילו היה יודע יעקב שזו לאה, וח"ו היה נותן דעתו ברחל יָדַע, לֹאלא היה עולה יַעֲלֶה רְאוּבֵן י"ב שבטים כי ח"ו היה בן תמורה אלא בשוגג היה בַּחֶשְׁבּוֹן. וְעַלומשום כך זֶה לֹא הִתְעַלָּה בְּשֵׁם שלא נקרא בשם שקראתו אמו - ראה ה' בעניי שא"כ היצ"ל ראיון יָדוּעַ, אֶלָּא שְׁמוֹ סְתָם נוטריקון רא"ו - ב"ן להורות שאינו מסכים עם הכוונה אלא עם תוצאת המעשה. [שיעקב הרהר להוליד הנקודה האמצעית שהוא יוסף סוד היסוד שהוא בכור היונק מהעליונים ומשפיע בתחתונים י'ב שבטים התחתונים וחשב אחר שיתקן נקודה זו יוליד י''ב שבטים כדי שיקבלו מהעליונים ע''י היסוד -אוה''ח] רְאוּבֵן.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה גָרִים עוֹבָדָא דְבַר נָשׁ, דְּהָא כָּל מַאי (מַאן) דְאִיהוּ עָבִיד, כֹּלָּא אִתְרְשִׁים וְקָיְימָא קַמֵּי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהָא יַעֲקֹב, בְּשַׁעְתָּא דְעָאל לְגַבָּהּ דְלֵאָה, כָּל הַהוּא לֵילְיָא רְעוּתֵיהּ וְלִבֵּיהּ הֲוָה בְּרָחֵל, דְּחָשִׁיב דְּרָחֵל אִיהִי. וּמֵהַהוּא שִׁמּוּשָׁא וְטִפָּה קַדְמָאָה וּמֵהַהוּא רְעוּתָא אִתְעֲבָרַת לֵאָה, וְאוּקְמוּהָ. דְּהָא אִלְמָלֵא דְיַעֲקֹב לָא יָדַע, לָא יִסְתַּלִּיק רְאוּבֵן בְּחוּשְׁבָּנָא. וְעַל דָּא לָא אִסְתַּלַּק בִּשְׁמָא יְדִיעָא, אֶלָּא שְׁמֵיהּ סְתָם רְאוּבֵן.
שיבת הרצון למקומו - בכורת ראובן חוזרת ליוסף בן רחל
וְעִם כָּל זֶה חָזַר הַמַּעֲשֶׂה לִמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ רָצוֹן רִאשׁוֹן נַעֲשָׂה בְּרָחֵל,כאמור אוֹתוֹ רָצוֹן חָזַר בָּהּ.למעשה שֶׁהֲרֵי בְּכוֹרָתוֹ חָזְרָה לְיוֹסֵף בְּכוֹר רָחֵל, מָקוֹם שֶׁהָרָצוֹן הָיָה בְּרָחֵל, וְהַכֹּל עוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ. מִשּׁוּם שֶׁכָּל מַעֲשֵׂי הקב"ה אֱמֶת וּזְכוּת.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא אַהֲדַר עוֹבָדָא לְאַתְרֵיהּ, כְּמָה דְהַהוּא רְעוּתָא קַדְמָאָה אִתְעֲבִידַת בְּרָחֵל, הַהוּא רְעוּתָא אִתְהַדָּרַת בָּהּ. דְּהָא בְּכוֹרָתֵיהּ אַהֲדָרַת לְיוֹסֵף בּוּכְרָא דְרָחֵל, אֲתַר דִּרְעוּתָא הֲוַת בְּרָחֵל, וְכֹלָּא סָלִיק בְּאַתְרֵיהּ. בְּגִין דְּכָל עוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְּהוּ קְשׁוֹט וּזְכוּ.
׳מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן׳
ענן השכינה, חורבנו וגאולתו העתידה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.