׳ויש תקוה לאחריתך׳ - קבר רחל מקום בכי ישראל בשובם
וישלח · ויצב יעקב מצבה על קבורתה · מאמר 20 · פיסקה 2 · דף קעה ע"ב
לשון הזוהר
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, עַד יוֹמָא דְּתֵהְדַר שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא אֲתַר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יהו"ה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם׳ (ירמיה לא, יז), וְדָא אוֹמָאָה דְּאוֹמֵי לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל כַּד יְתוּבוּן מִן גָּלוּתָא, לְקָיְימָא עַל הַהִיא קְבוּרָה דְרָחֵל וּלְמִבְכֵּי תַּמָּן, כְּמָה דְאִיהִי בָּכַאת עַל גָּלוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם וגו'׳ (ירמיה לא, ט). וּכְתִיב, ׳כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעוּלָתֵךְ׳ (ירמיה לא, טז). וּבְהַהִיא שַׁעְתָּא זְמִינַת רָחֵל דְּאִיהִי בְאָרְחָא לְמֶחֱדֵי בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם שְׁכִינְתָּא וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא:
תרגום
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, עַד יוֹם שֶׁתַּחֲזֹר הַשְּׁכִינָה עִם גָּלוּת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יהו"ה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם׳ (ירמיה לא, יז) - וְזוֹ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ הקב"ה. וַעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיָּשׁוּבוּ מֵהַגָּלוּת לַעֲמֹד עַל אוֹתָהּ קְבוּרַת רָחֵל וְלִבְכּוֹת שָׁם, כְּמוֹ שֶׁהִיא בָּכְתָה עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם וגו'׳ (ירמיה לא, ט). וְכָתוּב ׳כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ׳ (ירמיה לא, טז). וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עֲתִידָה רָחֵל, שֶׁהִיא בַּדֶּרֶךְ, לִשְׂמֹחַ בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם הַשְּׁכִינָה, וּבֵאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יהודה אמר, עד יומא דתהדר שכינתא בגלותהון דישראל בההוא אתר, כמה דאת אמר, ׳ויש תקוה לאחריתך נאם יהו"ה ושבו בנים לגבולם׳ (ירמיה לא, יז), ודא אומאה דאומי לה קודשא בריך הוא. וזמינין ישראל כד יתובון מן גלותא, לקיימא על ההיא קבורה דרחל ולמבכי תמן, כמה דאיהי בכאת על גלותהון דישראל. ועל דא כתיב, ׳בבכי יבאו ובתחנונים אובילם וגו'׳ (ירמיה לא, ט). וכתיב, ׳כי יש שכר לפעולתך׳ (ירמיה לא, טז). ובההיא שעתא זמינת רחל דאיהי בארחא למחדי בהו בישראל ועם שכינתא ואוקמוה חברייא:
התרגום: רבי יהודה אמר, עד יום שתחזר השכינה עם גלות ישראל באותו מקום, כמו שנאמר ׳ויש תקוה לאחריתך נאם יהו"ה ושבו בנים לגבולם׳ (ירמיה לא, יז) - וזו שבועה שנשבע לה הקב"ה. ועתידים ישראל כשישובו מהגלות לעמד על אותה קבורת רחל ולבכות שם, כמו שהיא בכתה על גלות ישראל. ועל זה כתוב ׳בבכי יבאו ובתחנונים אובילם וגו'׳ (ירמיה לא, ט). וכתוב ׳כי יש שכר לפעלתך׳ (ירמיה לא, טז). ובאותה שעה עתידה רחל, שהיא בדרך, לשמח בישראל ועם השכינה, ובארוהו החברים.
מן המפרשים
הסולם: רבי יהודה אמר וכו': רי"א, עד היום, מורה, עד היום שתחזיר השכינה מגלות את ישראל במקום ההוא של קבורת רחל, כמש"א, ויש תקוה לאחריתך וגו', והיא שבועה שנשבע לה הקב"ה לשכינה. ועתידים ישראל, בעת שיחזרו מן הגלות, לעמוד על קבורת רחל…
נפש דוד: וע"ד כתיב בבכי יבואו וגו': בפסיקתא דרש לה בזכות הבכי של רחל יבואו. ואפשר גם כאן ר"ל כן. והוי אתי שפיר דמייתי " וכתיב כי יש שכר לפעולתך " הכתוב על בכייה דרחל.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: