ה' רחמים ואלהים דין - כך יעקב וישראל לפי מצבו
וישלח · לא יקרא שמך עוד יעקב · מאמר 16 · פיסקה 3 · דף קעד ע"א
לשון הזוהר
אֶלָּא הָא אִתְּמָר יהו"ה בְּכָל אֲתַר רַחֲמֵי אִיהוּ, וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יהו"ה שְׁמֵיהּ אִיהוּ, דִּכְתִיב, ׳אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי׳ (ישעיה מב, ח), וְחָמִינָן דִּלְזִמְנִין אִתְקְרֵי שְׁמֵיהּ אֱלֹהִים וְהוּא דִינָא בְּכָל אֲתַר. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְאַסְגִיאוּ זַכָּאִין בְּעַלְמָא, יהו"ה שְׁמֵיהּ וְאִתְקְרֵי בִּשְׁמָא דְרַחֲמֵי. וּבְזִמְנָא דְאַסְגִיאוּ חַיָּיבִין בְּעַלְמָא, אֱלֹהִים שְׁמֵיהּ וְאִתְקְרֵי בִּשְׁמָא דֵּאֱלֹהִים. כָּךְ בְּזִמְנָא דְיַעֲקֹב לָא הֲוָה בֵּין שָׂנְאִין וְלָא הֲוָה בְּאַרְעָא אָחֳרָא, קָרֵי לֵיהּ יִשְׂרָאֵל. וְכַד הֲוָה בֵּין שָׂנְאִין, אוֹ בְּאַרְעָא אָחֳרָא קָרֵי לֵיהּ יַעֲקֹב.
תרגום
אֶלָּא הֲרֵי נִתְבָּאֵר, יהו"ה בְּכָל מָקוֹם זֶה רַחֲמִים, וַדַּאי שֶׁהקב"ה, שְׁמוֹ הוּא יהו"ה, שֶׁכָּתוּב ׳אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי׳ (ישעיה מב, ח), וְרָאִינוּ שֶׁלִּפְעָמִים נִקְרָא שְׁמוֹ אֱלֹהִים, וְהוּא דִין בְּכָל מָקוֹם. אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁמִּתְרַבִּים הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם, יהו"ה שְׁמוֹ, וְנִקְרָא בְּשֵׁם הָרַחֲמִים. וּבִזְמַן שֶׁמִּתְרַבִּים הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, אֱלֹהִים שְׁמוֹ, וְנִקְרָא בְּשֵׁם אֱלֹהִים. כָּךְ בִּזְמַן שֶׁיַּעֲקֹב לֹא הָיָה בֵּין שׂוֹנְאִים וְלֹא הָיָה בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת, קָרָא לוֹ יִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר הָיָה בֵּין שׂוֹנְאִים אוֹ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת, קָרָא לוֹ יַעֲקֹב.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא הא אתמר יהו"ה בכל אתר רחמי איהו, ודאי קודשא בריך הוא, יהו"ה שמיה איהו, דכתיב, ׳אני יהו"ה הוא שמי׳ (ישעיה מב, ח), וחמינן דלזמנין אתקרי שמיה אלהים והוא דינא בכל אתר. אלא בזמנא דאסגיאו זכאין בעלמא, יהו"ה שמיה ואתקרי בשמא דרחמי. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא, אלהים שמיה ואתקרי בשמא דאלהים. כך בזמנא דיעקב לא הוה בין שנאין ולא הוה בארעא אחרא, קרי ליה ישראל. וכד הוה בין שנאין, או בארעא אחרא קרי ליה יעקב.
התרגום: אלא הרי נתבאר, יהו"ה בכל מקום זה רחמים, ודאי שהקב"ה, שמו הוא יהו"ה, שכתוב ׳אני יהו"ה הוא שמי׳ (ישעיה מב, ח), וראינו שלפעמים נקרא שמו אלהים, והוא דין בכל מקום. אלא בזמן שמתרבים הצדיקים בעולם, יהו"ה שמו, ונקרא בשם הרחמים. ובזמן שמתרבים הרשעים בעולם, אלהים שמו, ונקרא בשם אלהים. כך בזמן שיעקב לא היה בין שונאים ולא היה בארץ אחרת, קרא לו ישראל. וכאשר היה בין שונאים או בארץ אחרת, קרא לו יעקב.
מן המפרשים
מקדש מלך: בזמנא דאסגיאו זכאין וכו': פי' ובזה מתרץ אמאי לא כתיב ה' גבור יצא אלא כגבור דאי כתיב גבור משמע שהוא דין מצד עצמו והשתא דכתיב כגבור משמע פעמים שהוא גבור ופעמים שהוא רחמים כשמעשה התחתונים מתוקנים ולהיפך כשאינם מתוקנים: הא לא הוה…
אור החמה: איהו דכתיב אני ה' הוא שמי שהיה מורה שאינו ענין שאחר שאמר אני ה' מאי הוא שמי אלא כלו' עם היות שפעמים אני פועל הדינים איהו שמי לא ישתנה מפני כך שמי הרי הקדמה זו מוקדמת ששם יהו"ד לא ישתנה אפי' שיפעול דינים. וחמינן וגו' כלו'…
הסולם: אלא הא אתמר וכו': ומשיב, אלא הרי למדנו, הוי"ה בכל מקום שהוא, הוא רחמים בודאי, והקב"ה, הוי"ה הוא שמו, שכתוב, אני הוי"ה הוא שמי. ואנו רואים שלפעמים נקרא שמו אלקים , שהוא דין בכל מקום שהוא. אלא בשעה שמתרבים צדיקים בעולם, שמו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: