ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 13: הסירו את אלהי הנכר › פיסקה 3 (קעג ע"א)

אתי הגתי שבר דיוקן הנחש בעטרה - התיר הנאה ממנה

וישלח · הסירו את אלהי הנכר · מאמר 13 · פיסקה 3 · דף קעג ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, וּבְכָל טַעֲוָון עַמְּמַיָיא עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָכִי קָרָא לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב, ׳וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלּוּלֵיהֶם׳ (דברים כט, טז). וּמַה דְּאָמַר ׳וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם׳, דְּאִיהוּ מִלְכּוֹם, הָכִי הוּא וַדַּאי. אֶלָּא אִיתַּי הַגִּתִּי עַד דְּלָא אִתְגְיַּיר, כְּדֵין אִיהוּ תָּבַר לָהּ לְהַהוּא עֲטֶרֶת דְּאִיהוּ מִלְכּוֹם, הַהוּא דִיוּקְנָא דְּחֲקִיק עֲלָהּ וּפָגִים לָהּ. כְּדֵין אִיהוּ עֲבַד לָהּ הֵיתֵּר לְאִתְהַנֵּי מִנָּהּ וְהֲוַת עַל רֵישֵׁיהּ. וְתָּא חֲזֵי, ׳שִׁקּוּץ בְּנֵי עַמּוֹן׳, חַד חִוְיָא בְּסוּרְטָא הֲוָה חָקִיק עַל הַהוּא כִּתְרָא, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי שִׁקּוּץ זוּהֲמָא.

תרגום

אָמַר לוֹ, וּבְכָל אֱלֹהֵי הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כָּךְ קָרָא לָהֶם הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם׳ (דברים כט, טז). וּמַה שֶּׁאָמַר ׳וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם׳ - שֶׁהוּא מִלְכּוֹם - כָּךְ הוּא וַדַּאי. אֶלָּא אִתַּי הַגִּתִּי, עַד שֶׁלֹּא הִתְגַּיֵּר, אָז הוּא שָׁבַר אֶת אוֹתָהּ עֲטֶרֶת שֶׁל אוֹתוֹ מִלְכּוֹם, אוֹתוֹ דְּיוֹקָן שֶׁחָקוּק עָלֶיהָ וּפָגַם אוֹתָהּ. אָז הוּא עָשָׂה אוֹתָהּ הֶתֵּר לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה, וְהָיְתָה עַל רֹאשׁוֹ. וּבֹא וּרְאֵה, ׳שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן׳, נָחָשׁ אֶחָד בַּחֲקִיקָה עֲמֻקָּה הָיָה חָקוּק עַל אוֹתוֹ כֶּתֶר, וְלָכֵן נִקְרָא שִׁקּוּץ, זֻהֲמָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה, ובכל טעוון עממייא עובדי עבודה זרה הכי קרא לון קודשא בריך הוא, דכתיב, ׳ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם׳ (דברים כט, טז). ומה דאמר ׳ויקח את עטרת מלכם׳, דאיהו מלכום, הכי הוא ודאי. אלא איתי הגתי עד דלא אתגייר, כדין איהו תבר לה לההוא עטרת דאיהו מלכום, ההוא דיוקנא דחקיק עלה ופגים לה. כדין איהו עבד לה היתר לאתהני מנה והות על רישיה. ותא חזי, ׳שקוץ בני עמון׳, חד חויא בסורטא הוה חקיק על ההוא כתרא, ובגין כך אקרי שקוץ זוהמא.

התרגום: אמר לו, ובכל אלהי העמים עובדי עבודה זרה כך קרא להם הקב"ה, שכתוב ׳ותראו את שקוציהם ואת גלליהם׳ (דברים כט, טז). ומה שאמר ׳ויקח את עטרת מלכם׳ - שהוא מלכום - כך הוא ודאי. אלא אתי הגתי, עד שלא התגיר, אז הוא שבר את אותה עטרת של אותו מלכום, אותו דיוקן שחקוק עליה ופגם אותה. אז הוא עשה אותה התר להנות ממנה, והיתה על ראשו. ובא וראה, ׳שקץ בני עמון׳, נחש אחד בחקיקה עמקה היה חקוק על אותו כתר, ולכן נקרא שקוץ, זהמה.

מן המפרשים

אור החמה: כדין איהו עבד לה היתר וקשיא לי וכי החסרו האומנים שיעשו עטרה לדוד שנטל עטרה זו ונתעטר בה אחר שהיתה משוקצת ליופי הע"ז גם צורת השקוץ עמו מצוייר בה. אמנם נראה לי שעטרת מלכום היינו סוד המלכות שהיו מושכין אותה על ראש הנחש כדי…

הסולם: א"ל ובכל וכו': והשיב לו, כל אלהי העמים עובדי עבודה זרה, קורא אותם הקב"ה כן. שכתוב, ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם . ולאו דוקא מלכום, ומה שאמר הכתוב, ויקח את עטרת מלכם שהוא הע"ז מלכם, ששאל איך נתעטר בה דוד, כן הוא ודאי, שהיתה…

נפש דוד: עטרת מלכם דאיהו מלכם הכי הוא כו': ר"ל משום דפשטיה דקרא משמע האי עטרת מַלכָם דכתיב בפתח תחת המ"ם וקמ"ץ תחת הכ"ף, דהיינו עטרת מלך בני עמון. ולא עטרת ע"ז שהיא כתובה בחיר"ק תחת המ"ם וחל"ם הכ"ף להכי קאמר דשפיר הוא דכולא חדא הוא אלא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: