עלילת יוסף על אחיו באבר מן החי - ועונשו
וישב · ׳הנה ישכיל עבדי׳ - סוד הלבנה ותחיית המתים במשל העבד, וייחוד יעקב ויוסף · מאמר 5 · פיסקה 23 · דף קפב ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה׳ - הָא אוּקְמוּהָ דְּהֲוָה אָמַר לְאֲבוֹי עֲלַיְיהוּ דְּהֲווּ אָכְלֵי שַׁיְיפָא מִבַּעֲלֵי חַיִּין כַּד אִינוּן חַיִּין. ׳וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה׳ - וְכִי הָא בְּמִנְיָינָא הֲווּ אִינוּן בְּנֵי שְׁפָחוֹת, הֵיךְ הֲווּ מְזַלְזְלִין בְּהוֹן בְּנֵי לֵאָה, וְהֵיךְ הֲווּ אָכְלִין אֵבָר מִן הַחַי וְהֲווּ עָבְרִין עַל פִּקּוּדָא דְמָארֵיהוֹן. דְּהָא פַּקִּיד עַל ׳בְּנֵי נֹחַ׳ פִּקּוּדָא דָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לא תֹאכֵלוּ׳ (בראשית ט, ד), וְאִינוּן הֲווּ אָכְלֵי לֵיהּ וְעָבְרִין עַל פִּקּוּדָא דְמָארֵיהוֹן. אֶלָּא יוֹסֵף הֲוָה קָאֲמַר, וְעַל דָּא אִתְעַנַּשׁ.
תרגום
׳וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה׳ (בראשית לז, ב) - הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁהָיָה אוֹמֵר לְאָבִיו עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אֵיבָר מִבַּעֲלֵי חַיִּים כְּשֶׁהֵם חַיִּים. ׳וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה׳ - וְכִי הֲרֵי בְּמִנְיָן הָיוּ אוֹתָם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, אֵיךְ הָיוּ מְזַלְזְלִים בָּהֶם בְּנֵי לֵאָה, וְאֵיךְ הָיוּ אוֹכְלִים אֵיבָר מִן הַחַי וְהָיוּ עוֹבְרִים עַל מִצְוַת רִבּוֹנָם, שֶׁהֲרֵי צִוָּה עַל בְּנֵי נֹחַ מִצְוָה זוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ׳ (בראשית ט, ד), וְהֵם הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ וְעוֹבְרִים עַל מִצְוַת רִבּוֹנָם? אֶלָּא יוֹסֵף הָיָה אוֹמֵר, וְעַל זֶה נֶעֱנַשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויבא יוסף את דבתם רעה׳ - הא אוקמוה דהוה אמר לאבוי עלייהו דהוו אכלי שייפא מבעלי חיין כד אינון חיין. ׳ויבא יוסף את דבתם רעה׳ - וכי הא במניינא הוו אינון בני שפחות, היך הוו מזלזלין בהון בני לאה, והיך הוו אכלין אבר מן החי והוו עברין על פקודא דמאריהון. דהא פקיד על ׳בני נח׳ פקודא דא. כמה דאת אמר, ׳אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו׳ (בראשית ט, ד), ואינון הוו אכלי ליה ועברין על פקודא דמאריהון. אלא יוסף הוה קאמר, ועל דא אתענש.
התרגום: ׳ויבא יוסף את דבתם רעה׳ (בראשית לז, ב) - הרי פרשוה שהיה אומר לאביו עליהם שהיו אוכלים איבר מבעלי חיים כשהם חיים. ׳ויבא יוסף את דבתם רעה׳ - וכי הרי במנין היו אותם בני השפחות, איך היו מזלזלים בהם בני לאה, ואיך היו אוכלים איבר מן החי והיו עוברים על מצות רבונם, שהרי צוה על בני נח מצוה זו, כמו שנאמר ׳אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו׳ (בראשית ט, ד), והם היו אוכלים אותו ועוברים על מצות רבונם? אלא יוסף היה אומר, ועל זה נענש.
מן המפרשים
כתם פז: ויבא יוסף את דבתם רעה הא אוקמוה וכו' איתא במדרש רבה ר"מ ורבי יהודה ור"ש. רמ"א חשודין בניך על אבר מן החי רבי יהודה אומר מזלזלין בבני השפחות. רש"א תולין עיניהם בבנות הארץ וכן הביאם רש"י ז"ל וכתב כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה…
הסולם: ויבא יוסף את דבתם וגו': הרי בארוה שהיה אמר עליהם לאביו, שהיו אוכלים אבר מן החי בעוד שהוא חי. ויבא יוסף את דבתם רעה. ומקשה, והרי במנין י"ב השבטים היו אלו בני השפחות וא"כ איך היו בני לאה מזלזלים בהם, ואיך היו אוכלים אבר מן החי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: