ממלכת הזוהר › זוהר › וישב › מאמר 5: ׳הנה ישכיל עבדי׳ - סוד הלבנה ותחיית המתים במשל העבד, וייחוד יעקב ויוסף › פיסקה 21 (קפב ע"ב)

פירוד השמש מהלבנה - שינוי הנשמות היוצאות בעת ההיא

וישב · ׳הנה ישכיל עבדי׳ - סוד הלבנה ותחיית המתים במשל העבד, וייחוד יעקב ויוסף · מאמר 5 · פיסקה 21 · דף קפב ע"ב

לשון הזוהר

בְּגִין דָּא בְּהַהוּא זִמְנָא דְּלָא אִשְׁתַּכַּח דְּכוּרָא בַּהֲדָהּ, וּכְדֵין כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּנָפְקֵי כֻּלְּהוּ הֲוֵי לְהוּ שִׁנּוּיָא מִכְּמָה דְּהֲווּ בְּזִמְנָא דְּשִׁמְשָׁא אִתְחַבַּר בְּסִיהֲרָא כְּמָה דְּאִתְּמָר. וְעַל דָּא ׳אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְגו'׳ וְאִתְּמָר. ׳וְהוּא נַעַר׳, בְּגִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין, צַדִּי"ק וְצֶדֶ"ק כְּחֲדָא אִינוּן, כְּמָה דְּאִיהִי אִתְקְרִיאַת בִּשְׁמָא דִדְכוּרָא, הָכִי נָמֵי אִתְקְרֵי אִיהוּ בִּשְׁמָא דִילָהּ דִּכְתִיב ׳וְהוּא נַעַר׳. ׳אֶת בְּנֵי בִּלְהָה וְאֶת בְּנִי זִלְפָּה׳ - בְּכֻלְּהוּ קָיְימָא לְחַדְתָּא לוֹן כְּדְקָא יְאוּת וּלְאִשְׁתַּעְשְׁעָא לוֹן בְּחֶדְוָה דִילֵיהּ. דְּכֻלְּהוּ עַנְפִין וְכֻלְּהוּ עָלִין, כֻּלְּהוּ אִתְבָּרְכִין בְּחֶדְוָה דִילֵיהּ.

תרגום

מִשּׁוּם זֶה בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁלֹּא נִמְצָא הַזָּכָר עִמָּהּ, וְאָז כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת, כֻּלָּן הָיָה לָהֶן שִׁנּוּי מִכְּמוֹ שֶׁהָיוּ בִּזְמַן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִתְחַבֵּר בַּלְּבָנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְלָכֵן ׳אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְגוֹ'׳ (בראשית לז, ב) - וְנִתְבָּאֵר. ׳וְהוּא נַעַר׳, מִשּׁוּם שֶׁאֵין נִפְרָדִים לְעוֹלָמִים, צַדִּי"ק וְצֶדֶ"ק הֵם יַחַד. כְּמוֹ שֶׁהִיא נִקְרֵאת בַּשֵּׁם שֶׁל הַזָּכָר, גַּם כָּךְ הוּא נִקְרָא בַּשֵּׁם שֶׁלָּהּ, שֶׁכָּתוּב ׳וְהוּא נַעַר׳ (בראשית לז, ב). ׳אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה׳ (בראשית לז, ב) - בְּכֻלָּם עוֹמֵד לְחַדֵּשׁ אוֹתָם כָּרָאוּי וּלְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָם בַּשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ. שֶׁכָּל הָעֲנָפִים וְכָל הֶעָלִים, כֻּלָּם מִתְבָּרְכִים בְּשִׂמְחָתוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בגין דא בההוא זמנא דלא אשתכח דכורא בהדה, וכדין כל אינון נשמתין דנפקי כלהו הוי להו שנויא מכמה דהוו בזמנא דשמשא אתחבר בסיהרא כמה דאתמר. ועל דא ׳אלה תולדות יעקב יוסף וגו'׳ ואתמר. ׳והוא נער׳, בגין דלא מתפרשין לעלמין, צדי"ק וצד"ק כחדא אינון, כמה דאיהי אתקריאת בשמא דדכורא, הכי נמי אתקרי איהו בשמא דילה דכתיב ׳והוא נער׳. ׳את בני בלהה ואת בני זלפה׳ - בכלהו קיימא לחדתא לון כדקא יאות ולאשתעשעא לון בחדוה דיליה. דכלהו ענפין וכלהו עלין, כלהו אתברכין בחדוה דיליה.

התרגום: משום זה באותו זמן שלא נמצא הזכר עמה, ואז כל אותן נשמות שיוצאות, כלן היה להן שנוי מכמו שהיו בזמן שהשמש מתחבר בלבנה, כמו שנתבאר. ולכן ׳אלה תלדות יעקב יוסף וגו'׳ (בראשית לז, ב) - ונתבאר. ׳והוא נער׳, משום שאין נפרדים לעולמים, צדי"ק וצד"ק הם יחד. כמו שהיא נקראת בשם של הזכר, גם כך הוא נקרא בשם שלה, שכתוב ׳והוא נער׳ (בראשית לז, ב). ׳את בני בלהה ואת בני זלפה׳ (בראשית לז, ב) - בכלם עומד לחדש אותם כראוי ולשעשע אותם בשמחה שלו. שכל הענפים וכל העלים, כלם מתברכים בשמחתו.

מן המפרשים

מקדש מלך: הכי נמי אתקרי איהו בשמא דילה וכו' פי' שהמ' לפעמים נקרא נער ולפעמים כקרא נערה ולכך גם זעיר נקרא נער כשמה בשביל שיש בו ש"ך דינים שהם בגימטריא נ"ער: את בני בלהה ואת בני זלפה וכו' פי' בני בלהה ובני זלפה הם חיילות דבי"ע.

אור החמה: וכדין כל אינון נשמתין וגו' אהדר לתחלת דבריו הנולדים בחסרון הלבנה דקאמר לעיל. וענין זה יתיישב במה שהוקדם לנו שהנשמות שכליות והם מאירות מהספירות השכליות כעין הארת הככבים הגשמיים מן השמש ואם המלכות לבנה מאירה באור החמה כולם…

רמ"א: נער את בני בלהה נער את בני בלהה וגו' בכלהו קיימא. עיין לעיל דף צ"ב (קנח.) [דף צ' (קנה.) ] שבני בלהה מורים על הענפים והעלין:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: