גלות השכינה בארצות נכריות - בכי המלאכים והשתנות השמש
וישב · ׳הנה ישכיל עבדי׳ - סוד הלבנה ותחיית המתים במשל העבד, וייחוד יעקב ויוסף · מאמר 5 · פיסקה 19 · דף קפב ע"א
לשון הזוהר
׳כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם׳ (ישעיהו נב, יד). תָּא חֲזֵי, דְּהָא אִתְּמָר דְּכַד אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּשְׁכִינְתָּא (אתגלי) בְּגוֹ אַרְעָן נוּכְרָאִין בֵּינַיְיהוּ. מַה כְּתִיב, ׳הֵן אֶרְאֱלָם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׳ (ישעיהו לג, ז). כֻּלְּהוּ בָּכוּ עַל דָּא, וּקְשִׁירוּ בְּכִיָה וְאֶבְלָא. וְכָל דָּא עֲלָה דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִתְגַּלְּיָיא מֵאַתְרָהּ, וְכַמָּה דְאִיהִי מִשְׁתַּנֵּית מִכְּמָה דְּהֲוַת. אוּף הָכִי בַּעֲלָהּ לָא נָהִיר נְהוֹרֵיהּ וְאִשְׁתַּנֵּי מִכְּמָה דְּהֲוָה, דִּכְתִיב, ׳חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ׳ (ישעיהו יג, י). וְעַל דָּא כְּתִיב ׳כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ׳.
תרגום
׳כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךְ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם, בּא רְאֵה, שֶׁהִנֵּה נֶאֱמַר שֶׁכַּאֲשֶׁר נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַשְּׁכִינָה גָּלְתָה לְתוֹךְ אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת בֵּינֵיהֶם, מַה כָּתוּב׳ (ישעיה נב)? ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, כֻּלָּם בָּכוּ עַל זֶה וְקָשְׁרוּ בְּכִיָּה וְאֵבֶל, וְכָל זֶה עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁגָּלְתָה מִמְּקוֹמָהּ׳ - וְכַמָּה שֶׁהִיא מִשְׁתַּנֵּית מִכְּמוֹ שֶׁהָיְתָה, אַף כָּךְ בַּעְלָהּ לֹא מֵאִיר אוֹרוֹ וְהִשְׁתַּנָּה מִכְּמוֹ שֶׁהָיָה, שֶׁכָּתוּב ׳חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ׳ (שם יג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם׳ (ישעיהו נב, יד). תא חזי, דהא אתמר דכד אתחרב בי מקדשא, ושכינתא (אתגלי) בגו ארען נוכראין בינייהו. מה כתיב, ׳הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׳ (ישעיהו לג, ז). כלהו בכו על דא, וקשירו בכיה ואבלא. וכל דא עלה דשכינתא דאתגלייא מאתרה, וכמה דאיהי משתנית מכמה דהות. אוף הכי בעלה לא נהיר נהוריה ואשתני מכמה דהוה, דכתיב, ׳חשך השמש בצאתו׳ (ישעיהו יג, י). ועל דא כתיב ׳כן משחת מאיש מראהו׳.
התרגום: ׳כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם, בא ראה, שהנה נאמר שכאשר נחרב בית המקדש והשכינה גלתה לתוך ארצות נכריות ביניהם, מה כתוב׳ (ישעיה נב)? ׳הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון, כלם בכו על זה וקשרו בכיה ואבל, וכל זה על השכינה שגלתה ממקומה׳ - וכמה שהיא משתנית מכמו שהיתה, אף כך בעלה לא מאיר אורו והשתנה מכמו שהיה, שכתוב ׳חשך השמש בצאתו, ועל זה כתוב כן משחת מאיש מראהו׳ (שם יג).
מן המפרשים
אור יקר: כן משחת מאיש דהיינו שנסתלקות״ת, שניה יסוד, ממנו בחינות איש, דהיינו א׳ כתר, י׳ חכמה, ש' תשובה, ונשאר איש מלחמה ודין, איש נודד ממקומו, והמראה הטוב שהיה לשם איש נשחת.
הסולם: תא חזי דהא וכו': בוא וראה כי למדנו, שהשתוקקות הדכר אל הנוקבא, שנמשך עי"ז הארת החכמה מן הנוקבא, עושה נשמה. והשתוקקות הנוקבא אל הדכר, שנמשך עי"ז חסדים מן הדכר, עולה ומתערב עמה עם הנשמה למעלה, ונכלל זה בזה, החכמה דנוקבא נכללת עם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: