המסתכל בדיוקן רבו - זוכה לתוספת אור ברוחו
וישב · ׳פי שנים ברוחך אלי׳ - ירושת הרוח מרבו ליוסף, הרואה ענבים לטוב ולרע · מאמר 24 · פיסקה 5 · דף קצב ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּאִסְתַּכַּל בְּמָּה דְאוֹלִיף מֵרַבֵּיהּ, וְחָמֵי לֵיהּ בְּהַהוּא חָכְמְתָא, יָכִיל לְאִתּוֹסְפָא בְּהַהוּא רוּחָא יַתִּיר. תָּא חֲזֵי, דְהָא יוֹסֵף בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד, הֲוֵי חָמֵי בְּרוּחָא דְחָכְמְתָא לְהַהוּא דִיוּקְנָא דְּאֲבוֹי, הֲוָה מִסְתַּכַּל. וּבְגִין כָּךְ הֲוָה מִסְתַּיְיעָא לֵיהּ מִלְּתָא, וְאִתּוֹסְפָא לֵיהּ רוּחָא אָחֳרָא, בִּנְהִירוּ עִלָּאָה יַתִּיר.
תרגום
בֹּא רְאֵה, מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁלּוֹמֵד מֵרַבּוֹ וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ הַחָכְמָה, יָכוֹל לְהִתּוֹסֵף יוֹתֵר בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ. בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף בְּכָל מַה שֶּׁעָשָׂה הָיָה רוֹאֶה בָּרוּחַ שֶׁל הַחָכְמָה אֶת אוֹתוֹ הַדְּיוֹקָן שֶׁל אָבִיו. הָיָה מִתְבּוֹנֵן, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה הַדָּבָר מִסְתַּיֵּעַ לוֹ, וְנוֹסְפָה לוֹ רוּחַ אַחֶרֶת בְּאוֹר יוֹתֵר עֶלְיוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרביה, וחמי ליה בההוא חכמתא, יכיל לאתוספא בההוא רוחא יתיר. תא חזי, דהא יוסף בכל מה דאיהו עביד, הוי חמי ברוחא דחכמתא לההוא דיוקנא דאבוי, הוה מסתכל. ובגין כך הוה מסתייעא ליה מלתא, ואתוספא ליה רוחא אחרא, בנהירו עלאה יתיר.
התרגום: בא ראה, מי שמסתכל במה שלומד מרבו ורואה אותו באותה החכמה, יכול להתוסף יותר באותה הרוח. בא ראה, שהרי יוסף בכל מה שעשה היה רואה ברוח של החכמה את אותו הדיוקן של אביו. היה מתבונן, ומשום כך היה הדבר מסתיע לו, ונוספה לו רוח אחרת באור יותר עליון.
מן המפרשים
הסולם: וזהו שמתרץ הזהר, איהו לא שאיל רוח על חד תרין, דהיינו שיהיה לו ב' רוחות, אחד מבחינת רפ"ח ניצוצין ואחד מבחינת ל"ב האבן, כי אין לך נותן מה שאין לו, אלא הכי שאל מניה בההוא רוחא דהוה ליה, דיעביד תרין נמוסין, כי בקש ממנו שאותו הרוח…