ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 15לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת וישב · מאמר 24

׳פי שנים ברוחך אלי׳

זוהר ח"א, פרשת וישב, דף קצא:
כ-6 דקות קריאה
על מה המאמר

ירושת הרוח מרבו ליוסף, הרואה ענבים לטוב ולרע

תמיהת אלישע המבקש פי שנים ברוח אליהו

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב. ׳וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלוֹמוֹ לְיוֹסֵף וְגוֹ'׳ (בראשית מ, ט). רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר - ׳וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךְ אֵלָי׳ (מלכים ב ב, ט). כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה הוּא תְמִיהָה. ׳וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ׳ - וְכִי בִּרְשׁוּתוֹ זֶה עוֹמֵד? וַהֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הקב"ה! וְעוֹד, שֶׁאֱלִישָׁע גַּם כֵּן הָיָה יוֹדֵעַ, מָה הַטַּעַם שֶׁאָמַר ׳וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךְ אֵלָי׳?

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלוֹמוֹ לְיוֹסֵף וְגו'׳ (בראשית מ, ט). רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאֲמַר, ׳וַיְהִי בְּעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי׳ (מלכים ב ב, ט). הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, וְהַאי קְרָא תְּוָוהָא אִיהוּ. ׳וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ׳ - וְכִי בִּרְשׁוּתֵיהּ קָיְימָא, וְהָא בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ. וְתוּ, דֶּאֱלִישָׁע הָכִי נָמֵי אִיהוּ הֲוָה יָדַע, מַאי טַעְמָא אָמַר, ׳וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלַי׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הקב"ה עושה רצון הצדיקים - ירושת רוח הקודש לאלישע

אֶלָּא וַדַּאי, מִי שֶׁאוֹחֵז בַּשָּׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל הָעוֹלָמוֹת, אֵיךְ לֹא יִהְיֶה זֶה בִּרְשׁוּתוֹ? וַדַּאי שֶׁאֵלִיָּהוּ וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים, הקב"ה עוֹשֶׂה תָמִיד אֶת רְצוֹנָם, שֶׁכָּתוּב ׳רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה׳ (תהלים קמה, יט), וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹתָהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו הוֹרִישׁ לֶאֱלִישָׁע הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה הַשַּׁמָּשׁ שֶׁלּוֹ. וְהִנֵּה הקב"ה אָמַר לוֹ - ׳וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךְ׳ (מלכים א יט, טז), וְעַל כֵּן הָיָה לֶאֱלִישָׁע לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ.

בלשון הזוהר

אֶלָּא וַדַּאי, מַאן דְּאָחִיד בִּשְׁמַיָא וְאַרְעָא וְכָל עָלְמִין, הֵיךְ לָא יְהֵא בִּרְשׁוּתֵיהּ דָּא. וַדַּאי אֵלִיָּהוּ, וּשְׁאָר צַדִּיקִים, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד רְעוּתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא תָּדִיר. דִּכְתִיב, ׳רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה׳ (תהילים קמה, יט), וְכָל שֶׁכֵּן דְּהַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא, דִּי עֲלֵיהּ, יָרִית לֵיהּ לְצַדִּיקָא דֶּאֱלִישָׁע, דְּהֲוָה שַׁמָּשָׁא דִילֵיהּ. וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ ׳וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ׳ (מלכים א יט, טז), וְעַל דָּא הֲוָה לֵיהּ לֶאֱלִישָׁע לְיָרְתָא לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

פי שנים ברוחך - שתי הנהגות באותה הרוח

׳פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךְ׳ (מלכים ב ב, ט) - מַה זֶּה ׳פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךְ אֵלָי׳? וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁעַל אֶחָד בִּקֵּשׁ שְׁנַיִם? וּמַה שֶּׁלֹּא הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ אֵיךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ? אֶלָּא הוּא לֹא בִקֵּשׁ רוּחַ עַל אֶחָד שְׁנַיִם, אֶלָּא (הוּא) כָּךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ - בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה לוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי הַנְהָגוֹת בָּעוֹלָם בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ.

בלשון הזוהר

׳פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ׳ (מלכים ב ב, ט) - מַאי ׳פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלַי׳, וְכִי סַלְקָא דַעְתָּךְ, דְּעַל חַד תְּרֵין שָׁאִיל, וּמַה דְּלָא הֲוָה בִּרְשׁוּתֵיהּ, הֵיךְ שָׁאַל מִינֵיהּ. אֶלָּא, אִיהוּ לָא שָׁאִיל רוּחַ עַל חַד תְּרֵין, אֶלָא (איהו) הָכִי שָׁאַל מִינֵּיהּ, בְּהַהוּא רוּחָא דְּהֲוָה לֵיהּ, דְּיַעֲבִיד תְּרֵין נִמּוּסִין בְּעַלְמָא, בְּהַהוּא רוּחָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

העמידה על עיקר הרוח - תנאי לדבקות באליהו

מַה כָּתוּב? ׳וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתְּךְ יְהִי לְךְ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה׳ (מלכים ב ב, י). מָה הַטַּעַם ׳אִם תִּרְאֶה אֹתִי׳? אֶלָּא אָמַר לוֹ, אִם תּוּכַל לַעֲמֹד עַל עִקַּר הָרוּחַ שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לְךְ בְּשָׁעָה שֶׁאֶלָּקַח מִמְּךְ - יִהְיֶה לְךְ כָּזֶה, שֶׁהֲרֵי כָּל אוֹתוֹ הָעִקָּר שֶׁל הָרוּחַ בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ, תִּהְיֶה דְבֵקוּת בּוֹ כָּרָאוּי.

בלשון הזוהר

מַה כְּתִיב ׳וַיֹּאמֶר הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אוֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לא יִהְיֶה׳ (מלכים ב ב, י). מַאי טַעְמָא ׳אִם תִּרְאֶה אוֹתִי׳. ׳אֶלָּא אָמַר׳ לֵיהּ, אִם תֵּיכוּל לְמֵיקַם עַל עִקָּרָא דְרוּחָא דִּשָׁבַקְנָא לָךְ, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְנָסִיבְנָא מִינָךְ, יְהֵא לְךָ כְּדֵין. דְהָא כָּל הַהוּא עִקָּרָא דְרוּחָא בְּשַׁעְתָּא דְיִסְתַּכֵּל בֵּיהּ, כַּד חָמֵי לֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ, יֶהֱוֵי דְבֵיקוּתָא בֵּיהּ, כְּדְקָא יְאוּת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הַמִּסְתַּכֵּל בִּדְיוֹקַן רַבּוֹ - זוֹכֶה לְתוֹסֶפֶת אוֹר בְּרוּחוֹ

בֹּא רְאֵה, מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁלּוֹמֵד מֵרַבּוֹ וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ הַחָכְמָה, יָכוֹל לְהִתּוֹסֵף יוֹתֵר בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ. בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף בְּכָל מַה שֶּׁעָשָׂה הָיָה רוֹאֶה בָּרוּחַ שֶׁל הַחָכְמָה אֶת אוֹתוֹ הַדְּיוֹקָן שֶׁל אָבִיו, הָיָה מִתְבּוֹנֵן. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה הַדָּבָר מִסְתַּיֵּעַ לוֹ, וְנוֹסְפָה לוֹ רוּחַ אַחֶרֶת בְּאוֹר יוֹתֵר עֶלְיוֹן.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּאִסְתַּכַּל בְּמָּה דְאוֹלִיף מֵרַבֵּיהּ, וְחָמֵי לֵיהּ בְּהַהוּא חָכְמְתָא, יָכִיל לְאִתּוֹסְפָא בְּהַהוּא רוּחָא יַתִּיר. תָּא חֲזֵי, דְהָא יוֹסֵף בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד, הֲוֵי חָמֵי בְּרוּחָא דְחָכְמְתָא לְהַהוּא דִיוּקְנָא דְּאֲבוֹי, הֲוָה מִסְתַּכַּל. וּבְגִין כָּךְ הֲוָה מִסְתַּיְיעָא לֵיהּ מִלְּתָא, וְאִתּוֹסְפָא לֵיהּ רוּחָא אָחֳרָא, בִּנְהִירוּ עִלָּאָה יַתִּיר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

התעוררות רוח יוסף למראה שלושה שריגי הגפן

בְּשָׁעָה ׳שֶׁאָמַר לוֹ׳ (בראשית מ, ט) אוֹתוֹ הָרָשָׁע ׳וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי׳, הִזְדַּעֲזַע יוֹסֵף. שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ עַל מַה יָּבֹא הַדָּבָר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם׳, מִיָּד הִתְעוֹרְרָה רוּחוֹ וְנוֹסַף בְּאוֹר, וְהִסְתַּכֵּל בִּדְיוֹקַן אָבִיו, וְאָז הֵאִירָה רוּחוֹ וְיָדַע אֶת הַדָּבָר.

בלשון הזוהר

בְּשַׁעְתָּא דְּאָמַר לֵיהּ הַהוּא רָשָׁע, ׳וְהִנֵּה גֶּפֶן לְפָנָי׳ (בראשית מ, ט), אִזְדַּעְזַע יוֹסֵף. דְּלָא הֲוָה יָדַע עַל מַה תֵּיתֵי מִלָּה, כֵּיוָן דְּאָמַר ׳וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים׳, מִיָּד אִתְעַר רוּחֵיהּ, וְאִתּוֹסַף בִּנְהִירוּ, וְאִסְתַּכַּל בְּדִיוּקְנָא דְּאֲבוֹי, כְּדֵין אִתְנְהִיר רוּחֵיהּ, וְיָדַע מִלָּה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלושה שריגים - כהנים לוים וישראלים היוצאים מן הגפן

מַה כָּתוּב? ׳וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם׳ (בראשית מ, י) - אָמַר יוֹסֵף, הִנֵּה וַדַּאי בְּשׂוֹרָה שֶׁל שִׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת הִיא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַגֶּפֶן הַזּוֹ נִרְאֵית לוֹ עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהִתְבַּשֵּׂר יוֹסֵף עַל זֶה. ׳וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם׳ - אֵלּוּ הֵם שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מִן הַגֶּפֶן הַזּוֹ, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים.

בלשון הזוהר

מַה כְּתִיב, ׳וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים׳ (בראשית מ, י). אָמַר יוֹסֵף, הָא וַדַּאי בְּשׂוֹרָה דְחֶדְוָה בִּשְׁלִימוּ אִיהוּ, מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהַאי גֶפֶן עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְחֲזֵי לֵיהּ, וְאִתְבַּשַּׂר יוֹסֵף בְּהַאי. ׳וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים׳ - אִלֵּין אִינוּן תְּלָתָא דַרְגִּין עִלָאִין, דְּנָפְקֵי מֵהַאי גֶפֶן, כַּהֲנֵי לֵיוָאֵי וְיִשְׂרְאֵלֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

פריחת הגפן ובישול ענביה - ברכת כנסת ישראל מן המלך

׳וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ׳ (בראשית מ, י) - שֶׁהֲרֵי בִּגְלָלָם עוֹלָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וּמִתְבָּרֶכֶת מֵעִם הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. ׳הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים׳ - אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֵם כְּמוֹ עֲנָבִים מְבֻשָּׁלִים כָּרָאוּי. דָּבָר אַחֵר ׳הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים׳ - זֶהוּ הַיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. עַד כָּאן הִתְבַּשֵּׂר יוֹסֵף בַּחֲלוֹמוֹ, מִכָּאן וָהָלְאָה הַחֲלוֹם הוּא שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלוֹמוֹת, וְלַאֲחֵרִים. ׳וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים׳, שֶׁהוּא לוֹ, לְעַצְמוֹ.

בלשון הזוהר

׳וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ׳ (בראשית מ, י) - דְּהָא בְגִינֵיהוֹן סָלְקָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִתְבָּרְכַת מֵעִם מַלְכָּא עִלָּאָה. ׳הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ עֲנָבִים׳ - אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָא דְעַלְמָא, דְּאִינוּן כַּעֲנָבִים מְבוּשָׁלִים כְּדְקָא חָזֵי. דָּבָר אַחֵר ׳הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ עֲנָבִים׳, דָּא הוּא יַיִן דְּאִתְנְטִיר בְּעִנְבַיְיהוּ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. עַד הָכָא אִתְבַּשַּׂר יוֹסֵף בְּחֶלְמֵיהּ, מִכָּאן וּלְהָלְאָה חֶלְמָא אִיהוּ דִילֵיהּ, בְּגִין דְּאִית חֶלְמִין לֵיהּ, וּלְאַחֲרָנִין. ׳וָאֶקַח אֶת הָעֲנָבִים׳, דְּאִיהוּ לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ענבים לבנים ושחורים בחלום - סוד שתי הדרגות

שָׁנִינוּ, ׳מִי שֶׁרוֹאֶה עֲנָבִים לְבָנִים בַּחֲלוֹם, סִימָן יָפֶה לוֹ, שְׁחוֹרִים לֹא׳ (שמות קמד, א). מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַסּוֹד שֶׁל שְׁתֵּי דְרָגוֹת יְדוּעוֹת, אוֹתָם שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים. זֶה הוּא טוֹב, וְזֶה הוּא לֹא טוֹב, וְכָל הָעֲנָבִים תְּלוּיִים בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, וְעַל כֵּן נִפְרָדִים בְּחָכְמָה, הֵן לְטוֹב הֵן לְרַע. אֵלּוּ צְרִיכִים רַחֲמִים, וְאֵלּוּ הַשְׁגָּחָה שֶׁל רַחֲמִים.

בלשון הזוהר

תָּנִינָן, ׳הַאי מַאן דְּחָמֵי עִנְבִין חִוָּורִין בְּחֶלְמָא, סִימָן יָפֶה לוֹ, אוּכָמֵי לָא׳ (שמות קמד, א). מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ רָזָא דִתְרֵין דַּרְגִּין יְדִיעָן, אִינוּן אוּכָמֵי וְחִוָּורֵי. הַאי אִיהוּ טַב, וְהַאי אִיהוּ דְּלָא טַב, וְכֻלְּהוּ עִנְבִין בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא תַּלְיָין. וְעַל דָּא מִתְפַּרְשָׁן בְּחָכְמְתָא, הֵן לְטַב, הֵן לְבִישׁ. אִלֵּין צְרִיכִין רַחֲמֵי, וְאִלֵּין אַשְׁגָּחוּתָא דְרַחֲמֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ענבי חטא מאדם הראשון ועד בני אהרן שמתו ביין

עֲנָבֵימוֹ עִנְבֵי רֹושׁ. ב' מיני ענבים יש בעולם המורים על ב' הופעות מנוגדות, יש ענבים שהן לטוב [כדוגמת אותם שראה שר המשקים בחלומו שעל ידם נתמנה יוסף למלך], ויש מהן העומדין לרע, וכעת ידבר על השפעתם מצד הקלקול. בֹּא רְאֵה,כי יש ענבים שיש בהם דין המתפשט למטה והוא מר. וכן היה בתחילה אצל אָדָם הָרִאשׁוֹן,בשעה ש אִשְׁתּוֹ סָחֲטָה לוֹמן ה עֲנָבִיםהשחורות וְגָרְמָה לוֹ מָוֶת וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וּלְכָל הָעוֹלָם. וענין סחיטת הענבים מורה על 'סחיטת' דיני המלכות שעדיין לא נתמתקו בצד החסד, ומסחיטה זו נמשכו הדינים לכוחות החיצונים להשחיר פני הבריות דהיינו המיתה. ב. ואח"כ אחר שבא המבול לעולם ו נֹחַנטע כרם ו בָּא לָעֲנָבִים'השחורים' הַלָּלוּ, האחוזים בקליפות, אשר יש להיזהר מיינם וְלֹא נִשְׁמַר כָּרָאוּי, מלהיות נפתה אחר כוחות הדין שבהם, מַה כָּתוּב? ׳וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַיִןשנעשה מאותה סחיטה וַיִּשְׁכָּר ומן ה'שחור' נעשה ל'שיכור' וַיִּתְגַּלבסוד גילוי עריות בְּתוֹךְ אָהֳלֹה׳ (בראשית ט, כא) - בְּהֵ"א. ולא כתוב 'אהלו' בו'. וה"א זו מורה על פגימה במלכות שהיא אהל ה' -היא הגפן המתגוללת בדינים עד שיונקים ממנה החיצונים. ואח"כ ג. בְּנֵי אַהֲרֹןנדב ואביהו שָׁתוּ יַיִן מֵהֶם, מאותם ענבים שחורות שהם בסוד דיני המלכות שהקליפות אחוזות בהם, וְהִקְרִיבוּ קָרְבָּן קטורת, וע"י ה'קטורת' קשרו החצונים למעלה והכניסו יין נסך לקדושה בְּאוֹתוֹ הַיַּיִן וּמֵתוּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ׳כי יש ענבים שהם 'ענבי רוש' 'אשכולות מרורות' - (דברים לב, לב), מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הָעֲנָבִים גָּרְמוּ אֶת זֶה.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אָדָם הָרִאשׁוֹן, אִנְתְּתֵיהּ סָחֲטָא לֵיהּ עִנְבִין, וְגָרִימַת לֵיהּ מוֹתָא, וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, וּלְכָל עַלְמָא. נֹחַ אֲתָא לְהַנֵּי עִנְבִין, וְלָא אִתְנְטַר כְּדְקָא יְאוּת, מַה כְּתִיב, ׳וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגָּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה׳ (בראשית ט, כא), בְּהֵ"א. בְּנֵי אַהֲרֹן, שָׁתוּ חַמְרָא מִנַּיְיהוּ, וְקָרִיבוּ קָרְבָּנָא בְּהַהוּא חַמְרָא, וּמִיתוּ, וְהָא אִתְּמָר. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳עֲנָבֵימוֹ עִנְבֵי רֹאשׁ אַשְׁכְּלוֹת מְרוֹרוֹת לָמּוֹ, בְּגִין דְּאִינוּן עִנְבִין גָּרְמֵי הַאי׳ (דברים לב, לב).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ענבים טובים בכרם שלם - פתרון יוסף לחלום שר המשקים

רָאָה עֲנָבִים שֶׁהֵם טוֹבִים בְּאוֹתוֹ הַכֶּרֶם שֶׁמַּעֲלִים נַחַת וְרֵיחַ בִּדְרָגוֹת שְׁלֵמוֹת כָּרָאוּי. וְעַל זֶה יוֹסֵף יָדַע אֶת הַדָּבָר וְהִסְתַּכֵּל בָּעִקָּר וּפָתַר הַחֲלוֹם עַל בֻּרְיוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְבַּשֵּׂר בְּאוֹתוֹ הַחֲלוֹם כָּרָאוּי, וּמִשּׁוּם כָּךְ פָּתַר הַפִּתְרוֹן לְטוֹב וְכָךְ הִתְקַיֵּם.

בלשון הזוהר

חָמָא עִנְבִין דְּאִינוּן טָבִין, בְּהַהוּא כֶּרֶם, דְּקָא סָלְקִין נַיְיחָא וְרֵיחָא בְּדַרְגִּין שְׁלֵימִין, כְּדְקָא יְאוּת. וְעַל דָּא יוֹסֵף יָדַע מִלָּה, וְאִסְתַּכַּל בְּעִקָּרָא, וּפָשַׁר חֶלְמָא עַל בּוּרְיֵיהּ. בְּגִין דְּאִתְבַּשַּׂר בְּהַהוּא חֶלְמָא, כְּדְקָא יְאוּת. וּבְגִין כָּךְ פָּשַׁר פִּשְׁרָא לְטַב, וְאִתְקְיַּים הָכִי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ארורים הרשעים שכל מעשיהם ודבריהם לרעה

מַה כָּתוּב? ׳וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי׳ (בראשית מ, טז). בֹּא רְאֵה, אֲרוּרִים הֵם הָרְשָׁעִים, שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם כֻּלָּם לְרַע, וְכָל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהֵם אוֹמְרִים, כֻּלָּם לְרַע וּלְהָרַע.

בלשון הזוהר

מַה כְּתִיב. ׳וַיַּרְא שַׂר הָאוֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנִּה שְׁלשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי׳ (בראשית מ, טז). תָּא חֲזֵי, אֲרוּרִין אִינוּן רַשִּׁיעַיָא, דְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן כֻּלְּהוֹן לְבִישׁ. וְכָל אִינוּן מִלִּין דְאִינוּן אָמְרִין, כֻּלְּהוּ לְבִישׁ, וּלְאַבְאָשָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלושה סלי חורי - בשורת חורבן הבית וגלות ישראל

כֵּיוָן שֶׁפָּתַח אֶת פִּיו בְּאַף, מִיָּד פָּחַד יוֹסֵף, וְיָדַע שֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם לְהָרַע וּבְשׂוֹרָה שֶׁל רַע בְּפִיו. ׳וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי׳ - אָז יָדַע יוֹסֵף שֶׁהִתְבַּשֵּׂר עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְיִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, שֶׁיִּגְלוּ מִן הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.

בלשון הזוהר

כֵּיוָן דְּפָתַח פּוּמֵיהּ בְּאַף, מִיָּד דָּחִיל יוֹסֵף, וְיָדַע דְּכָל מִלּוֹי אִינוּן לְאַבְאָשָׁא, וּבְשׂוֹרָה דְּבִישׁ בְּפוּמֵיהּ. ׳וְהִנִּה שְׁלשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי׳ - כְּדֵין יָדַע יוֹסֵף דְּאִתְבַּשַּׂר עַל חֲרִיבוּ דְּבֵי מַקְדְּשָׁא, וְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, דְּיִתְגָּלוּן מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

העוף אוכל מהסל - האומות המחריבות ומפזרות את ישראל

רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי׳ (בראשית מ, יז) - אֵלּוּ הֵם שְׁאָר הָעַמִּים שֶׁמִּתְכַּנְּסִים עַל יִשְׂרָאֵל וְהוֹרְגִים אוֹתָם וּמַחֲרִיבִים בֵּיתָם וּמְפַזְּרִים אוֹתָם לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם. וְהַכֹּל הִסְתַּכֵּל יוֹסֵף, וְיָדַע שֶׁאוֹתוֹ הַחֲלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּהְיוּ בְּחִיּוּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. מִיָּד פָּתַר לוֹ פִּתְרוֹן לְרַע, וְהִתְקַיֵּם בּוֹ.

בלשון הזוהר

חָמֵי מַה כְּתִיב, ׳וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכָּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אוֹפֶה וְהָעוֹף אוֹכֵל אוֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי׳ (בראשית מ, יז). אִלֵּין אִינוּן שְׁאָר עַמִין, דְּמִתְכַּנְשֵׁי עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, וְקָטְלֵי לוֹן, וְחָרְבֵי בֵיתַיְיהוּ, וּמְפַזְּרֵי לוֹן לְאַרְבַּע סִטְרֵי דְעַלְמָא. וְכֹלָּא אִסְתַּכַּל יוֹסֵף, וְיָדַע דְּהַהוּא חֶלְמָא עַל יִשְׂרָאֵל, כַּד יְהוֹן בְּחִיּוּבָא קַמֵּי מַלְכָּא, מִיָּד פָּשַׁר לֵיהּ פִּשְׁרָא לְבִישׁ, וְאִתְקְיַּים בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הלבנה המאירה מול הנחש השולט - שני הפתרונות לשני החלומות

וּבֹא וּרְאֵה, שְׁתֵּי הַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ שֶׁרָאָה זֶה וְרָאָה זֶה. זֶה רָאָה כְּשֶׁעוֹלָה וְשׁוֹלֶטֶת הַדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה וּמְאִירָה הַלְּבָנָה. וְזֶה רָאָה שֶׁנֶּחְשָׁךְ וְשׁוֹלֵט עָלֶיהָ הַנָּחָשׁ הָרַע. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִסְתַּכֵּל יוֹסֵף בַּחֲלוֹם הַהוּא, וּפָתַר אוֹתוֹ פִּתְרוֹן לְרַע. וְעַל כֵּן הַכֹּל עוֹמֵד בְּפִתְרוֹן, וְזֶה וָזֶה רָאוּ, בִּשְׁתֵּי הַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ, שֶׁשּׁוֹלֵט זֶה וְשׁוֹלֵט זֶה.

בלשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, תְּרֵין דַּרְגִּין אִלֵּין, דְּקָא חָמָא הַאי, וְחָמָא הַאי. דָּא חָמָא (דהא) כַּד סָלִיק, וְקָא שַׁלִּיט דַּרְגָּא עִלָּאָה, וְאִתְנְהִיר סִהֲרָא. וְדָא חָמָא, דְּאִתְחַשַּׁךְ וְשַׁלִּיט עֲלָהּ חִיוְיָא בִישָׁא. וּבְגִין כָּךְ אִסְתַּכַּל יוֹסֵף בְּהַהוּא חֶלְמָא, וּפָשַׁר לֵיהּ פִּשְׁרָא לְבִישׁ. וְעַל דָּא, כֹּלָּא בְּפִישְׁרָא קָיְימָא, וְדָא וְדָא חָמוּ, בְּאִלֵּין תְּרֵין דַּרְגִּין, דְּשַׁלִּיט דָּא, וְשַׁלִּיט דָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳רוח נכון חדש בקרבי׳

רוח הקדושה מול רוח השקר המסטה בעולם

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.