תמר הצדקת - בחכמה עשתה לשם חסד ואמת
וישב · ׳ותסר בגדי אלמנותה מעליה׳ - תמר ורות שבנו בחכמה את זרע המלוכה · מאמר 18 · פיסקה 1 · דף קפח ע"א
לשון הזוהר
׳וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וְגו'׳ - תָּא חֲזֵי, תָּמָר בַּת כֹּהֵן הֲוַת, וְכִי סַלְקָא דַעְתָּךְ דְּאִיהִי אָזְלָא בְּגִין לְאַזְנָאָה עִם חָמוּהָ, דְּהָא אִיהִי צְנִיעוּתָא אִשְׁתַּכְּחַת בָּהּ תָּדִיר. אֶלָּא אִיהִי צַדֶּקֶת הֲוַת וּבְחָכְמָה עָבְדַת הַאי, דְּהָא אִיהִי לָא אַפְקָרַת גַּרְמָהּ לְגַבֵּיהּ, אֶלָּא בְּגִין דִּידִיעָה יָדְעַת וְחָכְמְתָא אִסְתַּכָּלַת. וְעַל דָּא אִיהִי אָתַת לְגַבֵּיהּ לְמֶעְבַּד (עמיה) טִיבוּ וּקְשׁוֹט, וְעַל דָּא אָתַת (להדיה) וְאִשְׁתַּדְּלַת בְּעִסְקָא דָא.
תרגום
׳וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וְגוֹ'׳ (בראשית לח, יד). בֹּא רְאֵה, תָּמָר הָיְתָה בַּת כֹּהֵן, וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁהִיא הָלְכָה כְּדֵי לִזְנוֹת עִם חָמִיהָ? שֶׁהֲרֵי הִיא, צְנִיעוּת נִמְצְאָה בָּהּ תָּמִיד. אֶלָּא הִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת, וּבְחָכְמָה עָשְׂתָה אֶת זֶה, שֶׁהֲרֵי הִיא לֹא הִפְקִירָה אֶת עַצְמָהּ אֵלָיו, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיָּדְעָה יְדִיעָה וּבְחָכְמָה הִתְבּוֹנְנָה, וְעַל כֵּן הִיא בָּאָה אֵלָיו לַעֲשׂוֹת (עִמּוֹ) חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְעַל זֶה בָּאָה (בְּפַרְהֶסְיָא) וְהִשְׁתַּדְּלָה בָּעֵסֶק הַזֶּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ותסר בגדי אלמנותה מעליה וגו'׳ - תא חזי, תמר בת כהן הות, וכי סלקא דעתך דאיהי אזלא בגין לאזנאה עם חמוה, דהא איהי צניעותא אשתכחת בה תדיר. אלא איהי צדקת הות ובחכמה עבדת האי, דהא איהי לא אפקרת גרמה לגביה, אלא בגין דידיעה ידעת וחכמתא אסתכלת. ועל דא איהי אתת לגביה למעבד (עמיה) טיבו וקשוט, ועל דא אתת (להדיה) ואשתדלת בעסקא דא.
התרגום: ׳ותסר בגדי אלמנותה מעליה וגו'׳ (בראשית לח, יד). בא ראה, תמר היתה בת כהן, וכי תעלה על דעתך שהיא הלכה כדי לזנות עם חמיה? שהרי היא, צניעות נמצאה בה תמיד. אלא היא היתה צדקת, ובחכמה עשתה את זה, שהרי היא לא הפקירה את עצמה אליו, אלא משום שידעה ידיעה ובחכמה התבוננה, ועל כן היא באה אליו לעשות (עמו) חסד ואמת, ועל זה באה (בפרהסיא) והשתדלה בעסק הזה.
מן המפרשים
כתם פז: ותסר בגדי אלמנותה מעליה וכו' יקדים להודיע כי תמר היתה בת כהן כמ"ש במדרש רבה אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר שאמר משום ר"מ תמר בתו של שם היתה שנאמר ובת איש כהן לפי' היה דן אותה יהודה לשריפה וכי סלקא דעתך אזלת בגין לאזנאה עם חמיה…
הסולם: ותסר בגדי אלמנותה וגו': בוא וראה, תמר, בת כהן היתה, וכי יעלה על דעתך שהלכה לזנות עם חמיה, הרי צניעות היתה בה תמיד. ומשיב, אלא היא צדקת היתה, ובחכמה עשתה זאת. כי לא היתה מפקרת עצמה אליו, אלא משום שידעה ידיעה והסתכלה בחכמה וראתה…
אור יקר: תמר בת כהן בת מלכי צדק כהן לאל עליון ולכך דנוה בשריפה,
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: