׳ויקח אשה קטורה׳ - סוד נשמה השבה להתתקן
וישב · ׳העירותי מצפון׳ - סוד הזרע, יבום הצדיק, ושכר הבנים לעולם הבא · מאמר 16 · פיסקה 7 · דף קפז ע"א
לשון הזוהר
וְכָל מַאן דְּפָסִיק מְקוֹרֵיהּ, (מתתא ומיבש ליה כביכול כאלו גרים ליה לאתפסקא לעילא, כדין ׳אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׳ (איוב יד, יא), הואיל ובר נש אתקם לתתא כדוגמא דלעילא, מאן דמקוריה ימיש מלמעבד פירין, כגון דין דלא בעא למיתב איתתא, או נסיב לה דאשתדל ולא יכיל, אלו דתרין הפכין אינון דא מדא, (או ס"א ההוא) דימיש מלמעבד פירין, לית ליה תקנה לעולם. ׳מעוות לא יכול לתקון׳ (קהלת א, טו), בגין דלא בעא למיסב איתתא ולאשתדלא בפריה ורביה, וההוא דאשתדל ונסב איתתא ולא יכיל, דא מתתקן בפריקיה דקריב ליה דהוא אחוי, וההוא דמית בלא בנין) כַּד נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא הַהוּא בַּר נָשׁ לָא עָאל בְּפַרְגּוֹדָא וְלָא נָטִיל חוּלַק בְּהַהוּא עַלְמָא (ונשמתיה לא אתכלילת באתר דכל נשמתין אתכלילו, ואתגזר דיוקניה מתמן. הדא הוא דכתיב, ׳ונכרתה הנפש ההיא מלפני׳ (ויקרא כב, ג), הואיל וכדין הוא, ברא ליה קודשא בריך הוא פריק דיפרוק ליה מידא דמחבלין, ודא ׳אחוי דקריב ליה׳ שנאמר ׳כי ישבו אחים יחדיו וגו'׳ (דברים כה, ה). וכתיב ׳בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'׳. בגין דנשמתיה לא עאלת קמיה קודשא בריך הוא, אלא היא קימא לבר. בגין דלא זכה לאנהרא בהאי עלמא בההוא גופא. מאן דלא זכה בהאי אתר, יהך לאתר אחרא ויזכי ביה. כגוונא דא אעא דדליק ונהורא לא סליק יבטשון ליה ויסלק נהורא ביה וינהיר. אעא הוא אדם דכתיב ׳כי האדם עץ השדה׳ (שם כ, יט). רצונו לומר בר נש כד איהו בהאי עלמא ואזל ותאיב ואכיל ושתי ואזדווג באיתתא ולא זכי לבנין. דא הוא אעא דדליק ונהורא לא סליק, כלומר נשמתיה לא זכאת בההוא גופא לאתנהרא אלא איהי בחשוכא). תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, ׳לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לְשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳ (ישעיהו מה, יח), דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דָּא עֲבַד לֵיהּ לְבַר נָשׁ כְּדְקָא יְאוּת כְּדְאֲמָרָן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד טִיבוּ עִם עַלְמָא. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה׳ (בראשית כה, א), רָזָא דְּנִשְׁמָתָא אָתַת לְאִתְתַּקָּנָא כְּמִלְקַדְּמִין.
תרגום
וְכָל מִי שֶׁמַּפְסִיק מְקוֹרוֹ (מִלְּמַטָּה ומיבש אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל גּוֹרֵם להפסק לְמַעְלָה, אָז (איוב יד) ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ (איוב יד, יא)׳ - וְהוֹאִיל וּבֶן אָדָם הוּקַם לְמַטָּה כְּדֻגְמָא שֶׁלְּמַעְלָה מִי שמקורו יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פרות, כְּמוֹ זֶה שֶׁלֹּא רָצָה לשא אִשָּׁה, אוֹ שנשא אוֹתָהּ וְהִשְׁתַּדֵּל וְלֹא יָכֹל, אֵלּוּ שֶׁשְּׁנֵי הפכים הֵם זֶה מִזֶּה, (אוֹ אוֹתוֹ) שימיש מֵעֲשׂוֹת פרות, אֵין לוֹ תַּקָּנָה לעולם, (קהלת א) ׳מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצָה לשא אִשָּׁה וּלְהִשְׁתַּדֵּל בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאוֹתוֹ שֶׁהִשְׁתַּדֵּל וְנָשָׂא אִשָּׁה וְלֹא יָכֹל, זֶה מִתְתַּקֵּן בְּגוֹאֲלוֹ שֶׁקָּרוֹב לוֹ, שֶׁהוּא אָחִיו שֶׁל אוֹתוֹ מֵת בְּלִי בָנִים) (קהלת א, טו)׳. כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא נִכְנָס לַפַּרְגּוֹד וְלֹא נוֹטֵל חֵלֶק בָּעוֹלָם הַהוּא (וְנִשְׁמָתוֹ לֹא נִכְלֶלֶת במקום שֶׁכָּל הַנְּשָׁמוֹת נִכְלְלוּ, ונגזרת דמותו מִשָּׁם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳ונכרתה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלִּפְנֵי (ויקרא כב, ג)׳ - הוֹאִיל וְכָךְ הוּא, בּוֹרֵא לוֹ הקב"ה גואל שיגאלנו מִיָּד הַמַּשְׁחִיתִים, וְזֶה אחיו שֶׁקָּרוֹב אֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) ׳כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו (דברים כה, ה) וגו'׳ - וְכָתוּב ׳בא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךְ וְיַבֵּם אֹתָהּ וגו'׳, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמָתוֹ לֹא נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הקב"ה, אֶלָּא הִיא עוֹמֶדֶת בַּחוּץ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא זָכָה לְהָאִיר בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּגּוּף הַהוּא, מִי שֶׁלֹּא זוֹכָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, יֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר וְיִזְכֶּה בּוֹ, כְּמוֹ כֵן עֵץ שֶׁדּוֹלֵק ואורו לֹא עולה, יַכּוּ אוֹתוֹ וְיַעֲלֶה בּוֹ אוֹר וְיָאִיר, עֵץ הוּא אָדָם, שֶׁכָּתוּב (שם כ) ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳ - רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהָאָדָם כְּשֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוֹלֵךְ וְשָׁב וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה ומזדוג עִם אִשָּׁה וְלֹא זוֹכָה לְבָנִים, זֶהוּ עֵץ שֶׁדּוֹלֵק ואורו לֹא עולה, כְּלוֹמַר, נִשְׁמָתוֹ לֹא זוֹכָה בְּאוֹתוֹ הַגּוּף לִהְיוֹת מוּאֶרֶת, אֶלָּא הִיא בַּחֲשֵׁכָה), בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (ישעיה מה) ׳לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה הקב"ה אֶת הָאָדָם כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, והקב"ה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הָעוֹלָם בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב - ׳ (בראשית כה) ׳וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה, א)׳ - סוֹד הַנְּשָׁמָה שֶׁבָּאָה לְהִתְתַּקֵּן כְּמוֹ מִקֹּדֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכל מאן דפסיק מקוריה, (מתתא ומיבש ליה כביכול כאלו גרים ליה לאתפסקא לעילא, כדין ׳אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׳ (איוב יד, יא), הואיל ובר נש אתקם לתתא כדוגמא דלעילא, מאן דמקוריה ימיש מלמעבד פירין, כגון דין דלא בעא למיתב איתתא, או נסיב לה דאשתדל ולא יכיל, אלו דתרין הפכין אינון דא מדא, (או ס"א ההוא) דימיש מלמעבד פירין, לית ליה תקנה לעולם. ׳מעוות לא יכול לתקון׳ (קהלת א, טו), בגין דלא בעא למיסב איתתא ולאשתדלא בפריה ורביה, וההוא דאשתדל ונסב איתתא ולא יכיל, דא מתתקן בפריקיה דקריב ליה דהוא אחוי, וההוא דמית בלא בנין) כד נפיק מהאי עלמא ההוא בר נש לא עאל בפרגודא ולא נטיל חולק בההוא עלמא (ונשמתיה לא אתכלילת באתר דכל נשמתין אתכלילו, ואתגזר דיוקניה מתמן. הדא הוא דכתיב, ׳ונכרתה הנפש ההיא מלפני׳ (ויקרא כב, ג), הואיל וכדין הוא, ברא ליה קודשא בריך הוא פריק דיפרוק ליה מידא דמחבלין, ודא ׳אחוי דקריב ליה׳ שנאמר ׳כי ישבו אחים יחדיו וגו'׳ (דברים כה, ה). וכתיב ׳בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'׳. בגין דנשמתיה לא עאלת קמיה קודשא בריך הוא, אלא היא קימא לבר. בגין דלא זכה לאנהרא בהאי עלמא בההוא גופא. מאן דלא זכה בהאי אתר, יהך לאתר אחרא ויזכי ביה. כגוונא דא אעא דדליק ונהורא לא סליק יבטשון ליה ויסלק נהורא ביה וינהיר. אעא הוא אדם דכתיב ׳כי האדם עץ השדה׳ (שם כ, יט). רצונו לומר בר נש כד איהו בהאי עלמא ואזל ותאיב ואכיל ושתי ואזדווג באיתתא ולא זכי לבנין. דא הוא אעא דדליק ונהורא לא סליק, כלומר נשמתיה לא זכאת בההוא גופא לאתנהרא אלא איהי בחשוכא). תא חזי, כתיב, ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳ (ישעיהו מה, יח), דקודשא בריך הוא בגין דא עבד ליה לבר נש כדקא יאות כדאמרן. וקודשא בריך הוא עבד טיבו עם עלמא. תא חזי, מה כתיב, ׳ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה׳ (בראשית כה, א), רזא דנשמתא אתת לאתתקנא כמלקדמין.
התרגום: וכל מי שמפסיק מקורו (מלמטה ומיבש אותו, כביכול גורם להפסק למעלה, אז (איוב יד) ׳אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש (איוב יד, יא)׳ - והואיל ובן אדם הוקם למטה כדגמא שלמעלה מי שמקורו ימיש מעשות פרות, כמו זה שלא רצה לשא אשה, או שנשא אותה והשתדל ולא יכל, אלו ששני הפכים הם זה מזה, (או אותו) שימיש מעשות פרות, אין לו תקנה לעולם, (קהלת א) ׳מעות לא יוכל לתקן, משום שלא רצה לשא אשה ולהשתדל בפריה ורביה, ואותו שהשתדל ונשא אשה ולא יכל, זה מתתקן בגואלו שקרוב לו, שהוא אחיו של אותו מת בלי בנים) (קהלת א, טו)׳. כשיוצא מן העולם הזה, אותו האיש לא נכנס לפרגוד ולא נוטל חלק בעולם ההוא (ונשמתו לא נכללת במקום שכל הנשמות נכללו, ונגזרת דמותו משם, זהו שכתוב ׳ונכרתה הנפש ההיא מלפני (ויקרא כב, ג)׳ - הואיל וכך הוא, בורא לו הקב"ה גואל שיגאלנו מיד המשחיתים, וזה אחיו שקרוב אליו, שנאמר (דברים כה) ׳כי ישבו אחים יחדו (דברים כה, ה) וגו'׳ - וכתוב ׳בא אל אשת אחיך ויבם אתה וגו'׳, משום שנשמתו לא נכנסת לפני הקב"ה, אלא היא עומדת בחוץ, משום שלא זכה להאיר בעולם הזה בגוף ההוא, מי שלא זוכה במקום הזה, ילך למקום אחר ויזכה בו, כמו כן עץ שדולק ואורו לא עולה, יכו אותו ויעלה בו אור ויאיר, עץ הוא אדם, שכתוב (שם כ) ׳כי האדם עץ השדה׳ - רוצה לומר, שהאדם כשהוא בעולם הזה והולך ושב ואוכל ושותה ומזדוג עם אשה ולא זוכה לבנים, זהו עץ שדולק ואורו לא עולה, כלומר, נשמתו לא זוכה באותו הגוף להיות מוארת, אלא היא בחשכה), בא ראה, כתוב (ישעיה מה) ׳לא תהו בראה לשבת יצרה, שמשום כך עשה הקב"ה את האדם כראוי, כמו שאמרנו, והקב"ה עושה חסד עם העולם בא ראה מה כתוב - ׳ (בראשית כה) ׳ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה (בראשית כה, א)׳ - סוד הנשמה שבאה להתתקן כמו מקדם.
מן המפרשים
כתם פז: וכל מאן דפסיק מקוריה מתתא ומיבש ליה כביכול כאלו גרים ליה לאתפסקא לעילא שאם לא יעסוק בפריית ורביית הגופות למטה על מה יחול הנשמות על העצים או על האבנים ונמצא הנהר העליון חרב ויבש ואח"כ יוציא נפקותא מדבריו ויאמר והואיל ובר נש…
אור החמה: תא חזי מה כתיב ויוסף אברהם וגו' זה יובן מפ' חיי שרה דף ק"ל מדרש הנעלם כי אברהם היא הנשמה. ואו' ויוסף ויקח אשה הוא סוד הגלגול שלוקח גוף א' הינקרא קטורה כי גוף הראשון כבר נקבר בארץ.
מהרח"ו: ◆ דף קפ"ז ע"א ת"ח מה כתי' ויוסף אברהם ◆ דף קפ"ז ע"א ת"ח מה כתי' ויוסף אברהם וכו' זה יובן מפ' חיי שרה דף ק"ל מדרש הנעלם כי אברהם היא הנשמה ואו' ויוסף ליקח אשה הוא סוד הגלגול שלוקח גוף א' הנק' קטורה כי גוף הראשון כבר נקבר בארץ.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: