ממלכת הזוהר › זוהר › וישב › מאמר 16: ׳העירותי מצפון׳ - סוד הזרע, יבום הצדיק, ושכר הבנים לעולם הבא › פיסקה 21 (קפז ע"ב)

אילנות הקב"ה - עקירה ושתילה מחדש עד שיצליחו

וישב · ׳העירותי מצפון׳ - סוד הזרע, יבום הצדיק, ושכר הבנים לעולם הבא · מאמר 16 · פיסקה 21 · דף קפז ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטַע אִילָנִין בְּהַאי עַלְמָא אִי אַצְלָחוּ יָאוֹת, לָא אַצְלָחוּ אַעֲקַר לוֹן וְשָׁתַל לוֹן אֲפִילּוּ כַּמָּה זִמְנִין. וּבְּגִין כָּךְ כָּל אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְּהוּ לְטַב וּלְאַתְקָנָא עָלְמָא: ׳בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אוֹתָהּ׳ - דְּהָא יְהוּדָה וְכֻלְּהוּ שִׁבְטִין הֲווּ יָדְעֵי דָּא. וְעִקְּרָא דְמִלְּתָא, ׳וְהָקֵם זֶרַע׳. בְּגִין דְּהַהוּא זֶרַע אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקָּנָא מִלָּה וּלְמִגְלַם גּוֹלָמָא לְתִקּוּנָא דְּלָא יִתְפְּרַשׁ גִּזְעָא מִשָּׁרְשֵׁיהּ כְּדְקָא יְאוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לה, טו).

תרגום

בֹּא רְאֵה, הקב"ה נוֹטֵעַ אִילָנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה. אִם הִצְלִיחוּ - יָפֶה. לֹא הִצְלִיחוּ - עוֹקֵר אוֹתָם וְשׁוֹתֵל אוֹתָם אֲפִלּוּ כַּמָּה פְעָמִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל דַּרְכֵי הקב"ה הֵן לְטוֹב וּלִתְקֹן אֶת הָעוֹלָם. ׳בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךְ וְיַבֵּם אֹתָהּ׳ (בראשית לח, ח) - שֶׁהֲרֵי יְהוּדָה וְכָל הַשְּׁבָטִים הָיוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה וְעִקַּר הַדָּבָר וְהָקֵם זֶרַע, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַזֶּרַע צָרִיךְ לְהִתְתַּקֵּן הַדָּבָר וְלִגְלֹם גֹּלֶם לְתִקּוּן שֶׁלֹּא יִפָּרֵד הַגֶּזַע מִשָּׁרְשׁוֹ כָּרָאוּי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לד, טו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, קודשא בריך הוא נטע אילנין בהאי עלמא אי אצלחו יאות, לא אצלחו אעקר לון ושתל לון אפילו כמה זמנין. ובגין כך כל ארחוי דקודשא בריך הוא כלהו לטב ולאתקנא עלמא: ׳בא אל אשת אחיך ויבם אותה׳ - דהא יהודה וכלהו שבטין הוו ידעי דא. ועקרא דמלתא, ׳והקם זרע׳. בגין דההוא זרע אצטריך לאתתקנא מלה ולמגלם גולמא לתקונא דלא יתפרש גזעא משרשיה כדקא יאות, הדא הוא דכתיב ׳ואדם על עפר ישוב׳ (איוב לה, טו).

התרגום: בא ראה, הקב"ה נוטע אילנות בעולם הזה. אם הצליחו - יפה. לא הצליחו - עוקר אותם ושותל אותם אפלו כמה פעמים, ומשום כך כל דרכי הקב"ה הן לטוב ולתקן את העולם. ׳בא אל אשת אחיך ויבם אתה׳ (בראשית לח, ח) - שהרי יהודה וכל השבטים היו יודעים את זה ועקר הדבר והקם זרע, משום שאותו הזרע צריך להתתקן הדבר ולגלם גלם לתקון שלא יפרד הגזע משרשו כראוי, זהו שכתוב ׳ואדם על עפר ישוב׳ (איוב לד, טו).

מן המפרשים

כתם פז: בא אל אשת אחיך ויבם אותה יבאר סוד צורך היבום על ידי אחיו של מת כדי שלא יתפרד הגזע מן השורש והכוונה בזה שיחליף הענף שנכרת באחיו הענף הסמוך לו והקרוב אליו כדי שלא יכרת שמו מהשרש וכח הענף שנכרת יצא באחיו כי זהו תיקונו שיתגלם הכח…

מהרח"ו: דף קפ"ז בא אל אשת אחיך אמר כי דף קפ"ז בא אל אשת אחיך אמר כי ודאי שכל השבטים יודעים כל התורה היו ואו' בא אל אשת וכו' הוא מצוות הייבום וזה נר' מדבריו באו' והקם זרע כלומ' עיקר ביאתך אל אשתו אינה משום עצמך רק להקם זרע לאחיך המת…

רמ"א: ועקרא דמלתא והקם זרע ועקרא דמלתא והקם זרע כו'. עיין לקמן פרשת משפטים דף מ"ו ודף מ"ז (קא.-קד: ) סוד היבום בביאור. גם ענין פרשה זו, שם דף מ"ז ע"א (קג: -קד : ) הכל מבואר שם:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: