ממלכת הזוהר › זוהר › וישב › מאמר 1: ׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו׳ - סבל הצדיק מן היצר וזכותו לעולם הבא › פיסקה 17 (קפ ע"א)

יעקב בחיר האבות - עיכב הדין והרעב כל ימיו

וישב · ׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו׳ - סבל הצדיק מן היצר וזכותו לעולם הבא · מאמר 1 · פיסקה 17 · דף קפ ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב שְׁלִימוּ דַאֲבָהָן הֲוָה וְאִיהוּ קָאִים לְקָיְימָא בְּגָלוּתָא. אֲבָל מִגּוֹ דְּאִיהוּ צַדִּיק אִתְעַכַּב דִּינָא דְּלָא שָׁלְטָא בְּעַלְמָא. דְּהָא כָּל יוֹמֵי דְיַעֲקֹב לָא שָׁרָא דִּינָא עַל עַלְמָא, וְכַפְנָא אִתְבַּטְלַת. וְאוּף הָכִי בְּיוֹמוֹי דְיוֹסֵף דְּאִיהוּ דִּיוּקְנָא דְּאֲבוֹי (כיון דאיהו מת מיד). לָא שְׁרָא גָלוּתָא (דינא על עלמא). בְּגִין דְּאִיהוּ אָגִין עֲלַיְיהוּ כָּל יוֹמוֹי, כֵּיוָן דְּאִיהוּ מֵת, מִיָּד שָׁרָא עֲלַיְיהוּ גָלוּתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיָּמָת יוֹסֵף וְגו'׳ (שמות א, יד), וְסָמִיךְ לֵיהּ ׳הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ׳. וּכְתִיב ׳וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וְגו'׳. כְּגַוְונָא דָא בְּכָל אֲתַר דְּשַׁרְיָא זַכָּאָה (על) בְּעַלְמָא בְּגִינֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָגִין עַל עַלְמָא, וְכָל זִמְנָא דְּאִיהוּ קַיָּים, דִּינָא לָא שָׁרְיָא עַל עַלְמָא וְהָא אִתְּמָר.

תרגום

בֹּא רְאֵה, יַעֲקֹב הָיָה שְׁלֵמוּת הָאָבוֹת, וְהוּא עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם בַּגָּלוּת, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁהוּא צַדִּיק, הִתְעַכֵּב הַדִּין שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי כָּל יְמֵי יַעֲקֹב לֹא שָׁרָה הַדִּין עַל הָעוֹלָם וְהָרָעָב הִתְבַּטֵּל. וְאַף כָּךְ בִּימֵי יוֹסֵף, שֶׁהוּא דְּיוֹקָן אָבִיו, (כֵּיוָן שֶׁהוּא מֵת מִיָּד) לֹא שָׁרְתָה הַגָּלוּת (הַדִּין עַל הָעוֹלָם), מִשּׁוּם שֶׁהוּא הֵגֵן עֲלֵיהֶם כָּל יָמָיו. כֵּיוָן שֶׁהוּא מֵת, מִיָּד שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיָּמָת יוֹסֵף וְגוֹ', וְסָמוּךְ לוֹ׳ (שמות א) - ׳הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ׳. וְכָתוּב ׳וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וְגוֹ'׳. כְּמוֹ כֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁרוּי צַדִּיק (עַל) בָּעוֹלָם, בִּשְׁבִילוֹ הקב"ה יָגֵן עַל הָעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁהוּא קַיָּם, הַדִּין לֹא שׁוֹרֶה עַל הָעוֹלָם, וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, יעקב שלימו דאבהן הוה ואיהו קאים לקיימא בגלותא. אבל מגו דאיהו צדיק אתעכב דינא דלא שלטא בעלמא. דהא כל יומי דיעקב לא שרא דינא על עלמא, וכפנא אתבטלת. ואוף הכי ביומוי דיוסף דאיהו דיוקנא דאבוי (כיון דאיהו מת מיד). לא שרא גלותא (דינא על עלמא). בגין דאיהו אגין עלייהו כל יומוי, כיון דאיהו מת, מיד שרא עלייהו גלותא. כמה דאת אמר ׳וימת יוסף וגו'׳ (שמות א, יד), וסמיך ליה ׳הבה נתחכמה לו׳. וכתיב ׳וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו'׳. כגוונא דא בכל אתר דשריא זכאה (על) בעלמא בגיניה קודשא בריך הוא יגין על עלמא, וכל זמנא דאיהו קיים, דינא לא שריא על עלמא והא אתמר.

התרגום: בא ראה, יעקב היה שלמות האבות, והוא עומד להתקים בגלות, אבל מתוך שהוא צדיק, התעכב הדין שלא ישלט בעולם, שהרי כל ימי יעקב לא שרה הדין על העולם והרעב התבטל. ואף כך בימי יוסף, שהוא דיוקן אביו, (כיון שהוא מת מיד) לא שרתה הגלות (הדין על העולם), משום שהוא הגן עליהם כל ימיו. כיון שהוא מת, מיד שרתה עליהם הגלות, כמו שנאמר ׳וימת יוסף וגו', וסמוך לו׳ (שמות א) - ׳הבה נתחכמה לו׳. וכתוב ׳וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים וגו'׳. כמו כן בכל מקום ששרוי צדיק (על) בעולם, בשבילו הקב"ה יגן על העולם, וכל זמן שהוא קים, הדין לא שורה על העולם, והנה נתבאר.

מן המפרשים

מקדש מלך: ת"ח יעקב שלימו וכו' שגדל כחו יותר מאבותיו לכלות הרעב במצרים שאף עפ"י שעליו שט"ח של גלות גדל כחו לכלות הרעב. וע"ד הסוד ידוע שטעם גלות מצרי' הוא לתיקון הדעת דזעיר כמ"ש בראש כוונת פסח ולתקן כל אותם הניצוצות של אדה"ר של אותם ק"ל…

אור החמה: ת"ח יעקב שלימו דאבהן וכו' לעיל קאי דקאמר כל זמנא דזכאה שארי בעלמא דינא לא יכיל לשלטאה והפסיק הענין ואח"כ חזר להכריח הענין ג"כ מיעקב ת"ח יעקב שלימו. שלימו דאבהן בחיר האבות שמטתו שלימה. ואיהו קאים לקיימא בגלותא כלו' היה ראוי…

הסולם: ת"ח יעקב שלימו וכו': בוא וראה, יעקב בחיר שבאבות היה, והוא היה עומד להמצא בגלות, אבל מתוך שהוא צדיק נעצר הדין, ולא שלט בעולם, כי כל ימיו של יעקב לא שרה הדין על העולם, והרעב נתבטל.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: