׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו׳
סבל הצדיק מן היצר וזכותו לעולם הבא
יצר הרע - מזדמן עם האדם מיד ביציאתו לאויר העולם
׳וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׳ (בראשית לז, א). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יהו"ה׳ (תהלים לד, כ). בֹּא רְאֵה כַּמָּה מְקַטְרְגִים יֵשׁ לוֹ לָאָדָם מִן הַיּוֹם שהקב"ה נָתַן בּוֹ נְשָׁמָה לְהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָדָם יוֹצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מִיָּד מִזְדַּמֵּן לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ יֵצֶר הָרָע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. שֶׁכָּתוּב ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְגוֹ'׳ (בראשית ד, ז). וְאָז מִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ יֵצֶר הָרָע.
בלשון הזוהר
׳וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׳ (בראשית לז, א). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנוּ יהו"ה׳ (תהלים לד, כ). תָּא חֲזֵי, כַּמָּה מְקַטְרְגִין אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ מִיּוֹמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב בֵּיהּ נִשְׁמָתָא לאתקיימא בְּהַאי עַלְמָא. דְּכֵיוָן דְּנָפִיק בַר נָשׁ לַאֲוִירָא דְעַלְמָא, מִיָּד אִזְדַּמַּן לְאִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ יֵצֶר הָרָע כְּמָה דְאִתְּמָר. דִּכְתִיב, ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ וְגו'׳ (בראשית ד, ז). וּכְדֵין אִשְׁתַּתַּף בַּהֲדֵיהּ יֵצֶר הָרָע.
הבהמות בורחות מן הרע - והאדם נמשך אליו ביצרו
וּבֹא וּרְאֵה שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי הַבְּהֵמוֹת מִיּוֹם שֶׁנּוֹלָדִים, שׁוֹמְרִים אֶת עַצְמָם וּבוֹרְחִים מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת הָרָעִים, וְאָדָם מִיָּד בָּא לִזְרֹק אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ, מִשּׁוּם שֶׁיֵּצֶר הָרָע שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ, וּמִיָּד מֵסִיט אוֹתוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, דְּהָכִי הוּא, דְּהָא בְּעִירֵי מִיּוֹמָא דְּאִתְיַלִּידוּ, כֻּלְּהוּ נָטְרֵי גַרְמַיְיהוּ, וְעָרְקִין מִן גּוֹ נוּרָא, וּמִן כָּל אַתְרִין בִּישִׁין. וּבַר נָשׁ, מִיָּד אָתֵי לַאֲרָמָא גַּרְמֵיהּ גּוֹ נוּרָא, בְּגִין דְּיֵצֶר הָרָע שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ, וּמִיָּד אַסְטֵי לֵיהּ לְאָרְחָא בִישָׁא.
יצר הטוב - ילד מסכן הבא לאדם משלוש עשרה שנה
וּבֵאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד׳ (קהלת ד, יג). ׳טוֹב יֶלֶד׳ - זֶהוּ יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁהוּא יֶלֶד מִיָּמִים מוּעָטִים עִם הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וָאֵילָךְ (עִמּוֹ), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְאוֹקִימְנָא דִּכְתִיב, ׳טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד׳ (קהלת ד, יג). ׳טוֹב יֶלֶד׳, דָּא הוּא יֵצֶר טוֹב דְּהוּא יֶלֶד מִיּוֹמִין זְעִירִין עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, דְּהָא מִתְּלֵיסַר שְׁנִין וָאֵילָךְ (עמיה) כְּמָה דְאִתְּמָר.
יצר הרע - מלך זקן השולט באדם מיום היוולדו
׳מִמֶּלֶךָ זָקֵן וּכְסִיל׳ (קהלת ד, יג). ׳מִמֶּלֶךְ׳ - זֶה הוּא יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא נִקְרָא מֶלֶךְ וְשַׁלִּיט בָּעוֹלָם עַל בְּנֵי אָדָם. ׳זָקֵן וּכְסִיל׳ - שֶׁהוּא זָקֵן וַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם נוֹלָד וְיוֹצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, הוּא מִזְדַּמֵּן עִם הָאָדָם, וְעַל כֵּן הוּא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל.
בלשון הזוהר
׳מִמֶּלֶךָ זָקֵן וּכְסִיל׳ (קהלת ד, יג). ׳מִמֶּלֶךְ׳, דָּא הוּא יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ אִקְרֵי מֶלֶךְ וְשַׁלִּיט בְּעַלְמָא עַל בְּנֵי נָשָׁא. ׳זָקֵן וּכְסִיל׳, דְּאִיהוּ זָקֵן וַדַּאי, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, דְּכַד אִתְיְלִיד בַר נָשׁ וְנָפִיק לַאֲוִירָא דְעַלְמָא אִיהוּ אִזְדַּמַּן עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ. וְעַל דָּא אִיהוּ מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל.
הכסיל שאינו יודע להיזהר - הולך תמיד בחושך
׳אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד׳ (קהלת ד, יג) - לֹא כָתוּב לְהַזְהִיר אֶלָּא לְהִזָּהֵר, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כְּסִיל. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, ׳וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ׳ (קהלת ב, יד) - שֶׁהֲרֵי מִפְּסֹלֶת הַחֹשֶׁךְ הוּא בָּא, וְאֵין לוֹ אוֹר לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר לא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד׳ (קהלת ד, יג) - לְהַזְהִיר לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְהִזָּהֵר, בְּגִין דְּאִיהוּ כְסִיל. וְעֲלֵיהּ אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָׁלוֹם, ׳וְהַכְּסִיל בַּחשֶׁךְ הוֹלֵךְ׳ (קהלת ב, יד) - דְּהָא מֵסּוּסִיתָא דְּחשֶׁךְ קָא אַתְיָא וְלֵית לֵיהּ נְהוֹרָא לְעָלְמִין.
יצר הטוב נקרא נער - כחידוש הלבנה תמיד מתחדש
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם׳ (קהלת ד, יג). מִי זֶה ׳יֶלֶד מִסְכֵּן׳? הֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, וְנִתְבָּאֵר שֶׁהוּא יֵצֶר טוֹב. אֲבָל ׳טוֹב יֶלֶד׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי׳ (תהלים לז, כה). וְזֶה הוּא נַעַר שֶׁהוּא ׳יֶלֶד מִסְכֵּן׳, שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם. וְלָמָּה נִקְרָא ׳נַעַר׳? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִדּוּשׁ הַלְּבָנָה שֶׁתָּמִיד מִתְחַדֶּשֶׁת, וְתָמִיד הוּא ׳יֶלֶד מִסְכֵּן׳, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְ ׳חָכָם׳, מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹרָה בּוֹ חָכְמָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם׳ (קהלת ד, יג). מַאן ׳יֶלֶד מִסְכֵּן׳, הָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר דְּאִיהוּ יֵצֶר טוֹב. אֲבָל ׳טוֹב יֶלֶד׳, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי׳ (תהילים לז, כה). וְדָא הוּא נַעַר דְּאִיהוּ ׳יֶלֶד מִסְכֵּן׳ דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם. וְאַמַּאי אִקְרֵי ׳נַעַר׳, בְּגִין דְּאִית לֵיהּ חַדְתּוּ דְסִיהֲרָא דְּמִתְחַדְּשָׁא תָּדִיר, וְתָדִיר אִיהוּ ׳יֶלֶד מִסְכֵּן׳ כְּמָה דְּאֲמְרָן. וְ ׳חָכָם׳, בְּגִין דְּחָכְמָה שַׁרְיָא בֵּיהּ.
יצר הרע לא יצא מטומאתו - מסטה בני אדם בעלילות
׳מִמֶּלֶךָ זָקֵן׳ - זֶהוּ יֵצֶר הָרָע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁהֲרֵי מִיּוֹם שֶׁהָיָה לֹא יָצָא מִטֻּמְאָתוֹ לְעוֹלָמִים. וְהוּא כְּסִיל, שֶׁכָּל דְּרָכָיו הֵם לְדֶרֶךְ רָעָה, וְהוֹלֵךְ וּמְסַטֶּה אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא יוֹדֵעַ לְהִזָּהֵר, וְהוּא בָּא עִם אָדָם בַּעֲלִילוֹת כְּדֵי לְהַסְטוֹתָם מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה.
בלשון הזוהר
׳מִמֶּלֶךָ זָקֵן׳, דָּא הוּא יֵצֶר הָרָע כְּמָה דְאִתְּמָר. דְּהָא מִן יוֹמָא דְּהֲוָה לָא נָפַק מִמְּסָאֲבוּתֵיהּ לְעָלְמִין, וְאִיהוּ כְסִיל. דְּכָל אָרְחוֹי אִינוּן לְאֹרַח בִּישָׁא, וְאָזִיל וְסָטֵי לִבְנִי נָשָׁא וְלָא יָדַע לְאִזְדַּהֲרָא. וְאִיהוּ אָתֵי עִם בַר נָשׁ בְּתִסְקוּפִין בְּגִין לְאַסְטָאָה לוֹן מֵאֹרַח טָבָא לְאֹרַח בִּישָׁא.
יצר הרע מקדים ביום הלידה - כרשע ערום הטוען ראשון
בֹּא רְאֵה, עַל זֶה מַקְדִּים עִם אָדָם בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלָד, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּא יֵצֶר הַטּוֹב, לֹא יָכוֹל הָאָדָם לְהַאֲמִין לוֹ, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמַעֲמָסָה. כְּמוֹ זֶה שָׁנִינוּ, מִי הוּא ׳רָשָׁע עָרוּם׳? זֶהוּ מִי שֶׁמַּקְדִּים לִטְעֹן דְּבָרָיו לִפְנֵי הַדַּיָּן טֶרֶם יָבֹא חֲבֵרוֹ בַּעַל הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ וְגוֹ'׳ (משלי יח, יז).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, עַל דָּא אַקְדִים עִם בַּר נָשׁ בְּיוֹמָא דְאִתְיְלִיד בְּגִין דִּיְהֵימִין לֵיהּ. דְּהָא כַּד אָתֵי יֵצֶר טוֹב לָא יָכִיל בַר נָשׁ לִמְהֵימְנָא לֵיהּ וְדָמֵי עֲלֵיהּ כְּמָטוּלָא. כְּגַוְונָא דָא תָּנִינָן, מַאן הוּא ׳רָשָׁע עָרוּם׳, דָּא הוּא מַאן דְּאַקְדִּים לְאַטְעָנָא מִלּוֹי לְקַמֵּי דַיְינָא עַד לָא יֵיתֵי חַבְרֵיהּ מָארֵי דְדִינָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ וְגו'׳ (משלי יח, יז).
הנחש הערום מקדים לשרות באדם - קודם ליצר הטוב
כְּמוֹ זֶה (הוּא נ"א: הַזֶּה) רָשָׁע עָרוּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם׳ (בראשית ג, א). וְהוּא מַקְדִּים וְשׁוֹרֶה עִמּוֹ שֶׁל אָדָם בְּטֶרֶם יָבֹא חֲבֵרוֹ לִשְׁרוֹת עָלָיו. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא מַקְדִּים, וַהֲרֵי הִטְעִין מַשָּׂאוֹ עִמּוֹ, כְּשֶׁבָּא חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב, רַע לָאָדָם עִמּוֹ וְלֹא יָכוֹל לִזְקֹף רֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הִטְעִין עַל כְּתֵפוֹ כָּל הַמַּשָּׂאוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. בִּגְלַל אוֹתוֹ רָשָׁע עָרוּם שֶׁהִקְדִּים עִמּוֹ. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה ׳וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׳ (קהלת ט, טז), מִשּׁוּם שֶׁהִנֵּה הִקְדִּים אַחֵר.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא (הוא נ"א: האי) רָשָׁע עָרוּם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם׳ (בראשית ג, א). וְהוּא אַקְדִים וְשָׁרֵי עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ עַד לָא יֵיתֵי חַבְרֵיהּ לְאַשְׁרָאָה עֲלֵיהּ. וּבְגִין דְּאִיהוּ אַקְדִּים וְהָא אַטְעִין טַעֲנָתֵיהּ עִמֵּיהּ, כַּד אָתֵי חַבְרֵיהּ דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטּוֹב, אַבְאִישׁ לֵיהּ לְבַר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ וְלָא יָכִיל לְזָקְפָא רֵישֵׁיהּ, כְּאִילּוּ אַטְעִין עַל כִּתְפֵיהּ כָּל מָטוֹלִין דְּעַלְמָא. בְּגִין הַהוּא רָשָׁע עָרוּם דְאַקְדִּים עִמֵּיהּ. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלמֹה ׳וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׳ (קהלת ט, טז), בְּגִין דְּהָא אַקְדִים אָחֳרָא.
הצדיק אינו מאמין ליצר הרע בטרם יבוא היצר הטוב
וְעַל כֵּן, כָּל דַּיָּן שֶׁמְּקַבֵּל מֵאָדָם דָּבָר בְּטֶרֶם יָבֹא חֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ קִבֵּל עָלָיו תּוֹעֵבָה אַחֶרֶת לֶאֱמוּנָה. אֶלָּא ׳וּבָא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ׳ (משלי יח, יז), וְזֶה הוּא דֶּרֶךְ שֶׁל אָדָם צַדִּיק, שֶׁהֲרֵי אָדָם צַדִּיק הוּא זֶה שֶׁלֹּא הֶאֱמִין לְאוֹתוֹ רָשָׁע עָרוּם שֶׁל יֵצֶר הָרָע בְּטֶרֶם יָבֹא חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב. וּמִשּׁוּם זֶה בְּנֵי אָדָם נִכְשָׁלִים לָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כָּל דַיְינֵי דְּקַבִּיל מִבַּר נָשׁ מִלָּה עַד לָא יֵיתֵי חַבְרֵיהּ, כְּאִילּוּ מְקַבֵּל עֲלֵיהּ טַעֲוָוא אָחֳרָא לִמְהֵימְנוּתָא. אֶלָּא ׳וּבָא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ׳ (משלי יח, יז), וְדָא הוּא אֹרַח דְּבַר נָשׁ זַכָּאָה, דְּהָא בַר נָשׁ זַכָּאָה דָּא הוּא, דְּלָא הֵימִין לְהַהוּא רָשָׁע עָרוּם דְּיֵצֶר הָרָע, עַד דְּיֵיתֵי חַבְרֵיהּ דְּאִיהוּ יֵצֶר טוֹב. וּבְגִין דָא בְּנֵי נָשָׁא אִינוּן כָּשְׁלִין לְעַלְמָא דְאָתֵי.
הצדיק הפוחד מרבונו סובל רעות - והקב"ה מציל אותו מכולם
אֲבָל אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁפּוֹחֵד מֵרִבּוֹנוֹ, כַּמָּה רָעוֹת סוֹבֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲמִין וְלֹא יִשְׁתַּתֵּף עִם אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל אוֹתוֹ מִכֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יהו"ה׳ (תהלים לד). לֹא כָתוּב ׳רַבּוֹת רָעוֹת׳ לַצַּדִּיק, אֶלָּא צַדִּיק, מִשּׁוּם שהקב"ה מְרֻצֶּה בּוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה מְרֻצֶּה מֵאוֹתוֹ הָאָדָם וּמַצִּיל אוֹתוֹ מִן הַכֹּל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.
בלשון הזוהר
אֲבָל הַהוּא זַכָּאָה דְּאִיהוּ דָּחִיל לְמָארֵיהּ, כַּמָּה בִּישִׁין סָבִיל בְּהַאי עַלְמָא בְּגִין דְּלָא יְהֵימִין וְלָא יִשְׁתַּתַּף בְּהַהוּא יֵצֶר הָרָע. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שֵׁזִיב לֵיהּ מִכֻּלְּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנוּ יהו"ה׳ (תהלים לד). ׳רַבּוֹת רָעוֹת׳ לַצַּדִּיק לָא כְּתִיב, אֶלָּא צַדִּיק. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהַהוּא בַר נָשׁ וְשֵׁזִיב לֵיהּ מִכֹּלָּא בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.
רָעוֹת יַעֲקֹב עַל רָעוֹת - לְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא
בֹּא רְאֵה כַּמָּה רָעוֹת עָבְרוּ עָלָיו עַל יַעֲקֹב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְדַּבֵּק בְּאוֹתוֹ הַיֵּצֶר הָרָע וְיִתְרַחֵק מֵחֶלְקוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ סָבַל כַּמָּה עֳנָשִׁים וְכַמָּה רָעוֹת וְלֹא שָׁקַט. פָּתַח וְאָמַר, ׳לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז׳ (איוב ג, כו). בֹּא רְאֵה כַּמָּה רָעוֹת סוֹבְלִים הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, רָעוֹת עַל רָעוֹת, כְּאֵבִים עַל כְּאֵבִים, כְּדֵי לְזַכּוֹת אוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה בִּישִׁין עָבְרוּ עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, בְּגִין דְּלָא יִתְדַּבַּק בְּהַהוּא יֵצֶר הָרָע וְיִתְרְחַק מֵחוּלָקֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ סָבִיל כַּמָּה עוֹנְשִׁין כַּמָּה בִּישִׁין וְלָא שָׁקִיט. פָּתַח וְאָמַר, ׳לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז׳ (איוב ג, כו). תָּא חֲזֵי, כַּמָּה בִּישִׁין סָבְלִין צַדִּיקַיָא בְּהַאי עַלְמָא. בִּישִׁין עַל בִּישִׁין, כְּאֵבִין עַל כְּאֵבִין. בְּגִין לְמִזְכֵּי לוֹן לְעַלְמָא דְאָתֵי.
פירוט רעות יעקב - לבן, עשו, דינה ושכם
יַעֲקֹב כַּמָּה רָעוֹת סָבַל, רָעוֹת עַל רָעוֹת תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֹא שָׁלַוְתִּי׳ - בְּבֵית לָבָן, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. וְ ׳לֹא שָׁקַטְתִּי׳ - מֵעֵשָׂו, מֵאוֹתוֹ הַצַּעַר שֶׁצִּעֵר אוֹתִי הַמְמֻנֶּה הַהוּא שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הַפַּחַד שֶׁל עֵשָׂו. וְ ׳לֹא נַחְתִּי׳ - מִן דִּינָה וּמִן שְׁכֶם.
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב כַּמָּה סָבִיל בִּישִׁין עַל בִּישִׁין תָּדִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳לֹא שָׁלַוְתִּי׳, בְּבֵיתָא דְלָבָן, וְלָא יָכִילְנָא לְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ. וְ ׳לֹא שָׁקַטְתִּי׳, מֵעֵשָׂו. מֵהַהוּא צַעֲרָא דְּצִעֵר לִי הַהוּא מְמַנָּא דִילֵיהּ, וּלְבָתַר דְּחִילוּ דְעֵשָׂו. וְ ׳לֹא נַחְתִּי׳, מִן דִּינָה וּמִן שְׁכֶם.
רוגזו של יוסף - סוד הברית שהוריד את השכינה למצרים
׳וַיָּבֹא רֹגֶז׳ - זֶה הָרֹגֶז וְהָעִרְבּוּבְיָה שֶׁל יוֹסֵף שֶׁהוּא קָשֶׁה מִן הַכֹּל, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף, שֶׁהוּא סוֹד הַבְּרִית, נִכְנַס לְמִצְרַיִם, כִּי אַחַר כָּךְ כָּתוּב ׳וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות ו, ה), שֶׁתִּמָּצֵא הַשְּׁכִינָה (נ"א: שמש) שָׁם עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַיָּבֹא רֹגֶז׳, דָּא רוּגְזָא וְעִרְבּוּבְיָא דְיוֹסֵף דְּאִיהוּ קַשְׁיָא מִכֻּלְּהוּ, מִגּוֹ רְחִימוּתָא דְיַעֲקֹב לְגַבֵּי דְיוֹסֵף דְּאִיהוּ רָזָא דִבְרִית, עָאל בְּמִצְרַיִם. בְּגִין דִּלְבָתַר כְּתִיב, ׳וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות ו, ה), לְאִשְׁתַּכָּחָא שְׁכִינְתָּא (נ"א: שמש) תַּמָּן בַּהֲדֵיהּ.
הקב"ה נוטל את הצדיק - כדי שישרה הדין על האחרים
׳וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׳ (בראשית לז, א) - רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק׳ (ישעיה נז, א). ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳, בִּזְמַן שהקב"ה מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם כָּרָאוּי, וּמִזְדַּמֵּן הַדִּין לִשְׁרוֹת עַל הָעוֹלָם. אָז הקב"ה נוֹטֵל אֶת הַצַּדִּיק שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁרֶה הַדִּין עַל כָּל הָאֲחֵרִים וְלֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
׳וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׳ (בראשית לז, א) - רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳הַצַּדִּיק אָבַד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נְאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נְאֱסַף הַצַּדִּיק׳ (ישעיהו נז, א). ׳הַצַּדִּיק אָבַד׳, בְּזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח בְּעַלְמָא וְלָא הֲוֵי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, וְאִזְדַּמַּן דִּינָא לְשַׁרְיָיא עַל עַלְמָא. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל זַכָּאָה דְּאִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין דְּיִשְׁרֵי דִּינָא עַל כֻּלְּהוּ אָחֳרָנִין, וְלָא יִשְׁתַּכַּח מַאן דְּיָגִין עֲלַיְיהוּ.
כל זמן שהצדיק שורה - הדין אינו שולט בעולם
שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיק שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, הַדִּין לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם. מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגוֹ'׳ (תהלים קו, כג). וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה נוֹטֵל אֶת הַצַּדִּיק מִבֵּינֵיהֶם וּמְסַלֵּק אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם, וְאָז נִפְרָע וְגוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ. סוֹף הַפָּסוּק - ׳כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק׳ - בְּטֶרֶם תָּבֹא הָרָעָה לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם ׳נֶאֱסַף הַצַּדִּיק׳. (ד"א ׳כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף׳ - טֶרֶם תִּשְׁלֹט הָרָעָה בָּעוֹלָם) דָּבָר אַחֵר ׳כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה׳ - זֶה יֵצֶר הָרָע.
בלשון הזוהר
דְּהָא כָּל זִמְנָא דְּזַכָּאָה שָׁארֵי בְּעַלְמָא, דִּינָא לָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עַל עַלְמָא. מְנָלָן מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגו'׳ (תהילים קו, כג). וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לְזַכָּאָה מִבֵּינַיְיהוּ וְסַלִּיק לֵיהּ מֵעַלְמָא, וּכְדֵין אִתְפְּרַע וְגָבֵי דִילֵיהּ. סוֹפֵיהּ דִּקְרָא, ׳כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נְאֱסַף הַצַּדִּיק׳. עַד דְּלָא יֵיתֵי רָעָה לְשַׁלְטָאָה עַל עַלְמָא ׳נֶאֱסַף הַצַּדִּיק׳. (ד"א ׳כי מפני הרעה נאסף׳ עד לא ישלוט הרעה בעלמא) דָּבָר אַחֵר ׳כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה׳, דָּא יֵצֶר הָרָע.
יעקב בחיר האבות - עיכב הדין והרעב כל ימיו
בֹּא רְאֵה, יַעֲקֹב הָיָה שְׁלֵמוּת הָאָבוֹת, וְהוּא עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם בַּגָּלוּת, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁהוּא צַדִּיק, הִתְעַכֵּב הַדִּין שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי כָּל יְמֵי יַעֲקֹב לֹא שָׁרָה הַדִּין עַל הָעוֹלָם וְהָרָעָב הִתְבַּטֵּל. וְאַף כָּךְ בִּימֵי יוֹסֵף, שֶׁהוּא דְּיוֹקָן אָבִיו, (כֵּיוָן שֶׁהוּא מֵת מִיָּד) לֹא שָׁרְתָה הַגָּלוּת (הַדִּין עַל הָעוֹלָם), מִשּׁוּם שֶׁהוּא הֵגֵן עֲלֵיהֶם כָּל יָמָיו. כֵּיוָן שֶׁהוּא מֵת, מִיָּד שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם הַגָּלוּת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיָּמָת יוֹסֵף וְגוֹ', וְסָמוּךְ לוֹ הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ׳ (שמות א, יד). וְכָתוּב ׳וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וְגוֹ'׳. כְּמוֹ כֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁרוּי צַדִּיק (עַל) בָּעוֹלָם, בִּשְׁבִילוֹ הקב"ה יָגֵן עַל הָעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁהוּא קַיָּם, הַדִּין לֹא שׁוֹרֶה עַל הָעוֹלָם, וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב שְׁלִימוּ דַאֲבָהָן הֲוָה וְאִיהוּ קָאִים לְקָיְימָא בְּגָלוּתָא. אֲבָל מִגּוֹ דְּאִיהוּ צַדִּיק אִתְעַכַּב דִּינָא דְּלָא שָׁלְטָא בְּעַלְמָא. דְּהָא כָּל יוֹמֵי דְיַעֲקֹב לָא שָׁרָא דִּינָא עַל עַלְמָא, וְכַפְנָא אִתְבַּטְלַת. וְאוּף הָכִי בְּיוֹמוֹי דְיוֹסֵף דְּאִיהוּ דִּיוּקְנָא דְּאֲבוֹי (כיון דאיהו מת מיד). לָא שְׁרָא גָלוּתָא (דינא על עלמא). בְּגִין דְּאִיהוּ אָגִין עֲלַיְיהוּ כָּל יוֹמוֹי, כֵּיוָן דְּאִיהוּ מֵת, מִיָּד שָׁרָא עֲלַיְיהוּ גָלוּתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיָּמָת יוֹסֵף וְגו', וְסָמִיךְ לֵיהּ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ׳ (שמות א, יד). וּכְתִיב ׳וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וְגו'׳. כְּגַוְונָא דָא בְּכָל אֲתַר דְּשַׁרְיָא זַכָּאָה (על) בְּעַלְמָא בְּגִינֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָגִין עַל עַלְמָא, וְכָל זִמְנָא דְּאִיהוּ קַיָּים, דִּינָא לָא שָׁרְיָא עַל עַלְמָא וְהָא אִתְּמָר.
׳ארץ מגורי אביו׳ - יישוב יעקב באספקלריה שאינה מאירה
בֹּא רְאֵה, ׳וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו׳ (בראשית לז, א) - מַה זֶּה ׳מְגוּרֵי אָבִיו׳? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מָגוֹר מִסָּבִיב׳ (ירמיה ו, כה), שֶׁכָּל יָמָיו הָיָה פּוֹחֵד וְהָיָה בְּפַחַד. ׳וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו׳ - רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, שֶׁהִתְקַשֵּׁר וְיָשַׁב בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנֶּאֱחַז בַּחֹשֶׁךְ. ׳אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו׳ דַּוְקָא, ׳בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׳, נִקְשַׁר הַמָּקוֹם לִמְקוֹמוֹ. ׳מְגוּרֵי אָבִיו׳ - זֶה הַדִּין הַקָּשֶׁה. ׳בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו׳ - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, אוֹתוֹ הַדִּין הָרָפֶה, שֶׁהִיא הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֶחְזָה מִן הַדִּין הַקָּשֶׁה, וּבוֹ הִתְיַשֵּׁב יַעֲקֹב וְנֶאֱחַז בּוֹ, (וְאוֹתָהּ אֶרֶץ הִיא הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו׳ (בראשית לז, א), מַאי ׳מְגוּרֵי אָבִיו׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מָגוֹר מִסָבִיב׳ (ירמיהו ו, כה), דְּכָל יוֹמוֹי הֲוָה דָחִיל וְהֲוָה בִּדְחִילוּ. ׳וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו׳ - רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, דְאִתְקַשַּׁר וְיָתִיב בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִתְאֲחִיד בַּחשֶׁךְ. ׳אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו׳ דַּיְיקָא, ׳בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׳, אִתְקַשַּׁר אַתְרָא בְּאַתְרֵיהּ. ׳מְגוּרֵי אָבִיו׳, דָּא דִינָא קַשְׁיָא. ׳בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו׳ - כְּמָה דְאִתְּמָר הַהוּא דִינָא רַפְיָא דְּאִיהִי אֶרֶץ, דְּאִתְאַחִיד מִן דִּינָא קַשְׁיָא וּבֵיהּ אִתְיַשֵּׁב יַעֲקֹב וְאִתְאַחִיד בֵּיהּ, (וההיא ארץ איהי אספקלריא דלא נהרא):
׳אלה תולדות יעקב יוסף׳
יוסף דיוקן אביו המוציא תולדותיו לעולם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.