׳ויאמר אברהם׳ ולא אביו - עכשיו בני ולא כבש
וירא · ׳וירא את המקום מרחק׳ - ראיית יעקב מרחוק והיפוך הרחמים לדין · מאמר 34 · פיסקה 8 · דף קכ ע"א
לשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם׳ - וְלָא כְּתִיב וַיֹּאמֶר אָבִיו, דְּהָא לָא קָאִים עֲלֵיהּ כְּאַבָּא אֶלָּא בַּעַל מַחְלוֹקֶת הֲוָה בֵּיהּ. ׳אֱלהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה׳. יִרְאֶה לָנוּ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי יִרְאֶה לוֹ. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ ׳אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ׳ לְגַרְמֵיהּ, כַּד אִיהוּ יִצְטְרִיךְ. אֲבָל הַשְׁתָּא בְּנִי וְלָא אִמְרָא. מִיָּד ׳וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׳.
תרגום
׳וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, ח) - וְלֹא כָתוּב וַיֹּאמֶר אָבִיו, שֶׁהֲרֵי לֹא עָמַד עָלָיו כְּאָב, אֶלָּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת הָיָה עִמּוֹ. ׳אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה׳ - הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב) יִרְאֶה לָנוּ, מַה זֶּה יִרְאֶה לּוֹ? אֶלָּא אָמַר לוֹ ׳אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ׳ - לְעַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא יִצְטָרֵךְ, אֲבָל עַכְשָׁו בְּנִי, וְלֹא כֶבֶשׂ. מִיָּד ׳וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויאמר אברהם׳ - ולא כתיב ויאמר אביו, דהא לא קאים עליה כאבא אלא בעל מחלוקת הוה ביה. ׳אלהים יראה לו השה׳. יראה לנו מבעי ליה, מאי יראה לו. אלא אמר ליה ׳אלהים יראה לו׳ לגרמיה, כד איהו יצטריך. אבל השתא בני ולא אמרא. מיד ׳וילכו שניהם יחדו׳.
התרגום: ׳ויאמר אברהם׳ (בראשית כב, ח) - ולא כתוב ויאמר אביו, שהרי לא עמד עליו כאב, אלא בעל מחלקת היה עמו. ׳אלהים יראה לו השה׳ - היה צריך (לכתב) יראה לנו, מה זה יראה לו? אלא אמר לו ׳אלהים יראה לו׳ - לעצמו כשהוא יצטרך, אבל עכשו בני, ולא כבש. מיד ׳וילכו שניהם יחדו׳.
מן המפרשים
אור החמה: יראה לו לגרמיה וגו' ירצה ענייני הקרבן תלוי בצורך המדות העליונות ופעמים ישתלם הייחוד ע"י הקרבן שה. ופעמים צורך הייחוד גדול ולא יספיק שה וצריך בן אדם. ועתה בזה טענה מספקת השיבו אברהם ליצחק ולכך מיד וילכו שניהם יחד זה לעקוד וזה…
הסולם: ויאמר אברהם: ואינו כתוב ויאמר אביו. והוא, משום שלא היה עמו כאב, אלא היה בעל מחלוקת שלו. אלקים יראה לו השה. ושואל, יראה לנו, היה צריך לומר ולא יראה לו. ומשיב, אלא אמר לו, אלקים יראה לו, לעצמו, בעת שיהיה נצרך לזה, אבל עתה בני,…
אור יקר: מיד וילכו שניהם יחדו, זה לעקוד וזה ליעקד בכוונה אחת. הן אראלם וכר, שאם במדת המלכות לא היה מתגלה במלאכים מנא להו, לכך כולם שהם בסוד פימא חשבו הדבר כפשוטו שהוא לישחט, ולכך צעקו במה שהבטיחו חוצה בענין.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: