׳וירא את המקום מרחק׳
ראיית יעקב מרחוק והיפוך הרחמים לדין
׳וירא את המקום מרחק׳ - יעקב העתיד לצאת ממנו
׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ - ויש"א אברה"ם א"ת ׳עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׳. ׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים׳ - מָה הַטַּעַם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי ׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׳ שהרי היה לו לומר ביום השלישי ויאמר אל נעריו וכו', וממילא היה נשמע שראה סימן במקום מרחוק ולכן העמידם שם [ב. הלא כבר אמר שהלך ׳אל המקום אשר אמר לו האלהים׳ א"כ מדוע שב לספר מהדרך לשם]. - ? אֶלָּאפירוש הדבר מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע׳לשון 'כי' ביצחק' מרמז לא רק על יצחק עצמו, אלא מה שייצא מיצחק - וְזֶהוּ יַעֲקֹב שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וְזֶהוּומשום כך יש להבין מדוע הדגיש הכתוב בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. שהוא מכוון כנגד נשמת יעקב שהוא שלישי לאבות וכנגד המידה השלישית היא תפארת ׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מֵרָחוֹק יהו"ה נִרְאָה לִי׳ שאברהם ראה להארת יעקב שיצא ממנו - והדבר רמוז בפסוק יעק"ב שנקרא מקו"ם, והיינו היות ועלה למעלה אל שורשו שבחכמה, ראה את מידת תפארת מרחוק, והניסיון שהיה לפניו שסבר שאפשר שימות יצחק ואף שמידת יעקב לכאו' תיבטל בזה (או"י), שבאה לו הארה מאבא שנקרא 'מרחוק', כלומר וירא את המקום שהוא יעקב, והמקום הנזכר הארתו מאבא שהוא מרחוק (מקדש מלך) (ירמיה לא, ג).
בלשון הזוהר
׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ - ויש"א אברה"ם א"ת ׳עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק׳. ׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ הָא אוּקְמוּהָ, אֶלָּא כֵּיוָן דְּאִתְּמָר ׳וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלהִים׳ מַאי טַעְמָא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי ׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק׳. אֶלָּא בְּגִין דִּכְתִיב ׳כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע׳ וְדָא הוּא יַעֲקֹב דְּנָפַק מִנֵּיהּ וְהַאי הוּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. ׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק׳ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳מֵרָחוֹק יהו"ה נִרְאָה לִי׳ (ירמיהו לא, ג).
המקום - זה יעקב, שנראה בדרגה השלישית מרחוק
כעת יפרש בענין אחר׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם׳ (בראשית כב, ד) - זֶהוּ יַעֲקֹב,עליו שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם׳ שהיה צריך לתקן את אותו ענין השייך לאותו המקו"ם ובזה יתבאר הפסוק כי (בראשית כח, יא). הִסְתַּכֵּל אַבְרָהָם ׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳,מצד שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה הַשְּׁלִישִׁית, וְרָאָה אֶת יַעֲקֹב שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ. מכח הארה של אותו יום השלישי ׳מֵרָחוֹק׳, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ ׳מֵרָחוֹק׳שיוולד בעוה"ז לזמן רחוק ע"י מסובב הסיבות, וְלֹא לִזְמַן קָרוֹב. כעבור כ"ג שנה בהיות יצחק בן ס' שנה אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, להקשות לאביו רשב"י מַה שֶּׁבַח שֶׁל אַבְרָהָם כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ יַעֲקֹב, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהָלַךְ לַעֲקֹד אֶת יִצְחָק אֵינוֹ שֶׁבַח כָּל כָּךְ שֶׁלּוֹ? שעלול להרהר ח"ו אחר דבריו של הקב"ה כי אם יעלהו לעולה איך ייצא ממנו יעקב
בלשון הזוהר
׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם׳ (בראשית כב, ד). דָּא הוּא יַעֲקֹב דִּכְתִיב, ׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם׳ (בראשית כח, יא). אִסְתַּכַּל אַבְרָהָם ׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ דְּאִיהוּ דַרְגָּא תְּלִיתָאָה וְחָמָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב דְּזַמִּין לְמֵיפַק מִנֵּיהּ. ׳מֵרָחוֹק׳ כְּמָה דְאֲמָרָן ׳מֵרָחוֹק׳ וְלָא לִזְמַן קָרִיב. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר מַאי שְׁבָחָא אִיהוּ לְאַבְרָהָם כַּד אִסְתַּכַּל וְחָמָא דְּזַמִּין לְמֵיפַק מִנִּיהּ יַעֲקֹב, דְּהָא כַּד אָזִיל לְמֶיעֱקַד לֵיהּ לְיִצְחָק, לָאו שְׁבָחָא כָּל כָּךְ אִיהוּ דִילֵיהּ.
ראה את יעקב - ולא הרהר אחר הקב"ה
׳אָמַר לוֹ׳, רשב"י לר"א להשיב על דבריו וַדַּאי (וַהֲרֵי) שֶׁרָאָהאברהם בנבואה אֶת יַעֲקֹב, ואת ענינו במידת תפארת המשתלשלת מהארת החכמה שֶׁהֲרֵי מִקֹּדֶם לָכֵן יָדַע אַבְרָהָם אֶת הַחָכְמָה, וְהִסְתַּכֵּל עַכְשָׁו ׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ שֶׁהִיא דַרְגָּה שְׁלִישִׁיתבהארת תפארת לַעֲשׂוֹת שְׁלֵמוּת, וְאָז רָאָה אֶת יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם׳ (בראשית כב, ד). אֲבָל עַכְשָׁו עָמַד לוֹ הַדָּבָר ׳מֵרָחוֹק׳בהשגה רחוקה, מִשּׁוּם שֶׁהָלַךְ לַעֲקֹד אֶת יִצְחָק וְלֹא רָצָה לְהַרְהֵר אַחֲרֵי איך בדיוק יצא לאור עולם אם כעת הוא מקריב את יצחק בנו. הקב"ה.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ וַדַּאי (והא) חָמָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב דְּהָא מִקַּדְמַת דְּנָא יָדַע אַבְרָהָם חָכְמְתָא, וְאִסְתַּכַּל הַשְׁתָּא ׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ דְּאִיהוּ דַרְגָּא תְּלִיתָאָה לְמֶעְבַּד שְׁלִימוּ וּכְדֵין חָמָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב דִּכְתִיב ׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם׳ (בראשית כב, ד). אֲבָל הַשְׁתָּא קַיְימָא לֵיהּ מִלָּה ׳מֵרָחוֹק׳ בְּגִין דְּאָזִיל לְמֶיעֱקַד לֵיהּ לְיִצְחָק וְלָא בָּעָא לְהַרְהֵר אֲבַתְרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
מרחוק - באספקלריה שאינה מאירה בלבדה נראה לו
וכעת יפרש ענין ההשגה הנבואית הנקראת ׳מֵרָחוֹק׳היינו ש רָאָה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁלֹּא מְאִירָה בִּלְבַדָּהּ, מצד עצמה וְלָכֵן רָאָה אוֹתוֹאך עדיין לא היה המראה בשלמות וְלֹא הִתְגַּלָּה הַכֹּל, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה מְצוּיָה הָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה עַל הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, הִתְקַיֵּם עָלֶיהָ אַבְרָהָם כָּרָאוּי, אֲבָל ׳מֵרָחוֹק׳ בִּלְבַדּוֹ הָיָה,ומשום כך כתוב ׳מֵרָחוֹק׳ שמשום כך לא צפה הענין בשלמות..
בלשון הזוהר
׳מֵרָחוֹק׳ חָמָא לֵיהּ גּוֹ אַסְפַּקְלַרְיָאה דְּלָא נָהֲרָא בִּלְחוֹדוֹי, וּבְגִין כָּךְ חָמָא לֵיהּ וְלָא אִתְגְּלִי כֹּלָּא, דְּאִלּוּ אַסְפַּקְלַרְיָאה דְנַהֲרָא הֲוָה שְׁכִיחַ עַל הַאי אַסְפַּקְלַרְיָאה דְּלָא נַהֲרָא אִתְקְיַּים עֲלֵיהּ אַבְרָהָם כְּדְקָא יָאוֹת, אֲבָל ׳מֵרָחוֹק׳, בִּלְחוֹדוֹי הֲוָה, ׳מֵרָחוֹק׳.
הסתלקות האספקלריה המאירה - דרגת יעקב שטרם נולד
וכאן יש לשאול מָה הַטַּעַם הִסְתַּלְּקָה מֵהַדָּבָר הַזֶּה הָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה? כי אדרבה ראוי היה שמכח המצווה יוארו הארות העליונות. וע"ז משיב ב' תירוצים. א. שאברהם היה צופה מִשּׁוּםרק מכח שֶׁזּוֹ הָיְתָה דַרְגָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. וּמִשּׁוּםוהיות שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד יַעֲקֹב, לֹא נִמְצָאבשלמות עַכְשָׁו עַל הַדַּרְגָּה הַזּוֹ. שהיתה חסרה עדיין עבודתו של יעקב להשלים כלל שלמויותיה וגם שהיה זה בכח ולא בפועל. ב. וְעוֹד, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וִיקַבֵּל שָׂכָר. שאילו היה יודע קודם היתה בטלה עיקר המצוה. ׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׳ - זֶה יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר מֵרָחוֹק, שֶׁלֹּא זָכָה בּוֹ.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא אִסְתַּלַּק מֵהַאי מִלָּה אַסְפַּקְלַרְיָאה דְּנַהֲרָא בְּגִין דְּהַאי דַּרְגָּא דְּיַעֲקֹב הֲוָה. וּבְגִין דְּיַעֲקֹב עַד לָא אִתְיְילִיד לָא אִשְׁתַּכַּח הַשְׁתָּא עַל הַאי דַרְגָא. וְתוּ בְּגִין דִּיהַךְ וִיקַבֵּל אַגְרָא. ׳וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק׳ - דָּא יַעֲקֹב כְּמָה דְאִתְּמָר מֵרָחוֹק דְּלָא זָכָה בֵּיהּ.
אף שראה את יעקב - בנה המזבח בלא הרהור
(רְאִיָּה בְּעֵינָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא מֵרָחוֹק, מִתּוֹךְ הַדַּרְגָּה הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּא יַעֲקֹב, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁבָּאוּ לְאוֹתָהּ רְאִיָּה וְרָאָה אֶת יַעֲקֹב, אָמַר אַבְרָהָם, וַדַּאי הקב"ה יוֹדֵעַ בְּגָוֶן אַחֵר שֶׁרָאוּי, מִיָּד ׳וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְגוֹ'׳. שאע"פ שראה שיצחק יוליד את יעקב, עכ"ז לא הרהר, ובטל את דעתו מפני הקב"ה. ובנה את המזבח לעקוד בו את יצחק.
בלשון הזוהר
(ראייה בעינוי בהאי עלמא אלא מרחוק מגו האי דרגא דהא כד אתא יעקב הכא דאף על גב דאתו לההוא ראייה וחמא ליעקב, אמר אברהם ודאי קודשא בריך הוא ידע בגוונא אחרא דאתחזי, מיד ׳ויבן שם אברהם את המזבח וגו'׳.
׳הנני בני׳ - שנסתלקו רחמי האב ונהפך לדין
מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? ׳וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי׳ (בראשית כב, ז) - הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.שהרי קשה מדוע אמר פעמיים 'ויאמר' ועל האמירה הראשונה לא השיב אברהם דבר, עד ששאל יצחק בשנית 'ויאמר אבי' וע"ז משיב כי עומק אמירתו של יצחק בפעם השניה 'ויאמר אבי' היינו הלא אתה הוא אבי הנקרא 'אברהם' איש החסד א"כ איך תפעול דין שכזה, א. אֲבָל מָה הַטַּעַם לֹא הֵשִׁיב לוֹאברהם (דבר) מִיָּד?על שאלתו השניה הזו (אריז"ל) ב. מדוע לא השיב לו מאומה (גר"א) אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הִסְתַּלֵּק מֵרַחֲמִים שֶׁל אָב עַל בֵּן, וְלָכֵן כָּתוּב ׳הִנֶּנִּי בְנִי׳ - ׳הִנֶּנִּי׳ שֶׁהִסְתַּלְּקוּ הָרַחֲמִים וְהִתְהַפֵּךְ לְדִין. היינו שאברהם משיב חזרתי להיות בני ונכללתי בך שאתה הוא גבורה ובזה נכלל ימין בשמאל.
בלשון הזוהר
מה כתיב לעילא ׳ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי׳ (בראשית כב, ז), הא אוקמוה. אבל מאי טעמא לא אתיב ליה (מדי) מִיָּד. אֶלָא בְּגִין דְּהָא אִסְתַּלַּק מֵרַחֲמֵי דְאַבָּא עַל בְּרָא וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳הִנְּנִּי בְנִי׳, ׳הִנְּנִּי׳ דְאִסְתַּלָּקוּ רַחֲמֵי וְאִתְהַפַּךְ לְדִינָא:
׳ויאמר אברהם׳ ולא אביו - עכשיו בני ולא כבש
׳וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם׳וכאן יש לשאול מדוע לשון אברהם - וְלֹא כָתוּב וַיֹּאמֶר אָבִיו, וע"ז משיב כי מוכח מכאן שבאותה השעה אברהם אבינו שֶׁהֲרֵי לֹא עָמַד עָלָיו כְּאָב, אֶלָּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת הָיָה עִמּוֹ. העומד עליו לשחטו ׳אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה׳וכאן יש לשאול מהו לשון 'לו' - הָיָה צָרִיךְלכתוב (לִכְתֹּב) יִרְאֶה לָנוּ, מַה זֶּה ׳יִרְאֶה לּוֹ׳? אֶלָּא אָמַר לוֹ כי עניני הקרבנות תלויים כפי ערך וצורך המידות העליונות ופעמים ישתלם הייחוד ע"י הקרבת שה ופעמים צורך הייחוד יהיה גדול יותר וצריך בהקרבת אדם וזה עומק דבריו שהשיב לו ׳אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ׳ - לְעַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא יִצְטָרֵךְ, את קרבן השה אֲבָל עַכְשָׁו הייחוד העליון ישתלם ע"י הקרבת אדם ויראה הצורך לפניו ב בְּנִי, וְלֹא כֶבֶשׂ.וקיבל יצחק את הדברים בלב שלם ו מִיָּד ׳וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׳ברצון אחד זה לעקוד וזה ליעקד בכוונה אחת ובלב שלם..
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם׳ - וְלָא כְּתִיב וַיֹּאמֶר אָבִיו, דְּהָא לָא קָאִים עֲלֵיהּ כְּאַבָּא אֶלָּא בַּעַל מַחְלוֹקֶת הֲוָה בֵּיהּ. ׳אֱלהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה׳ - יִרְאֶה לָנוּ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳יִרְאֶה לוֹ׳. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ ׳אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ׳ לְגַרְמֵיהּ, כַּד אִיהוּ יִצְטְרִיךְ. אֲבָל הַשְׁתָּא בְּנִי וְלָא אִמְרָא. מִיָּד ׳וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׳.
׳הן אראלם צעקו חצה׳ - צעקת המלאכים בשעת העקדה
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׳ (ישעיה לג, ז). ׳הֵן אֶרְאֶלָּם׳ - אֵלּוּ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים. צָעֲקוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְרָצוּ לְקַיֵּם אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, שֶׁכָּתוּב ׳וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה׳ (בראשית טו, ה), לָכֵן ׳צָעֲקוּ חֻצָה׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר ׳הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ חוּצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׳ (ישעיהו לג, ז). ׳הֵן אֶרְאֶלָם׳ אִלֵּין מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי. צָעֲקוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא וּבָעוּ לְקַיְימָא עַל הַהִיא מִלָּה דִּכְתִיב, ׳וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה׳ (בראשית טו, ה). בְּגִין כָּךְ ׳צָעֲקוּ חוּצָה׳.
בכיית מלאכי השלום העתידים ללוות את יעקב
׳מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם׳ - אֵלּוּ אוֹתָם מַלְאָכִים אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לָלֶכֶת לִפְנֵי יַעֲקֹב, וּבִשְׁבִיל יַעֲקֹב הִבְטִיחַ לָהֶם שְׁלֵמוּת הקב"ה. שֶׁכָּתוּב ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׳ (בראשית לב, ב). וְאֵלּוּ נִקְרְאוּ ׳מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם׳, כֻּלָּם בָּכוּ כְּשֶׁרָאוּ אֶת אַבְרָהָם שֶׁעוֹקֵד אֶת יִצְחָק, וְהִזְדַּעְזְעוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְכֻלָּם עַל יִצְחָק.
בלשון הזוהר
׳מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם׳. אִלֵּין אִנּוּן מַלְאָכִין אָחֳרָנִין דְּהֲווּ זְמִינִין לְמֵיהַךְ קַמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב וּבְגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב אַבְטַח לוֹן שְׁלִימוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִיב, ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי אֱלהִים׳ (בראשית לב, ב). וְאִלֵּין אִקְרוּן ׳מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם׳, כֻּלְּהוּ בָּכוּ כַּד חָמוּ לֵיהּ לְאַבְרָהָם דְּעָקִיד לֵיהּ לְיִצְחָק, וְאִזְדַּעְזְעוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְכֻלְּהוּ עֲלֵיהּ דְּיִצְחָק:
׳ויקרא אליו מלאך ה׳
שלמות אברהם האחרון והאיל שנפקד בשעתו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.