ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 23: ׳ויסע משם אברהם ארצה הנגב׳ - סוד אחותי היא וקשר המהימנותא › פיסקה 16 (קיב ע"ב)

רגלי חסידו - זו אשתו שהשכינה עמה תמיד

וירא · ׳ויסע משם אברהם ארצה הנגב׳ - סוד אחותי היא וקשר המהימנותא · מאמר 23 · פיסקה 16 · דף קיב ע"ב

לשון הזוהר

׳וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא׳. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר ׳רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וְגו'׳ (שמואל א ב, ט). חֲסִידוֹ כְּתִיב חַד, וְדָא אַבְרָהָם דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵיהּ תָּדיר וְלָא אַעֲדֵי נְטִירוּ מִנֵּיהּ לְעָלְמִין. וּמַה דְּאָמַר רַגְלֵי, דָּא אִתְּתֵיהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדַּר שְׁכִינְתֵּיהּ עִמָּהּ וְנָטַר לָהּ תָּדִיר.

תרגום

׳וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא׳ - רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר וְגוֹ'׳ (שמואל א ב, ט). חֲסִידוֹ כָּתוּב אֶחָד, וְזֶה אַבְרָהָם שהקב"ה שׁוֹמֵר אוֹתוֹ תָּמִיד וְלֹא מֵסִיר מִמֶּנּוּ אֶת שְׁמִירָתוֹ לְעוֹלָמִים. וּמַה שֶּׁאָמַר רַגְלֵי - זוֹ אִשְׁתּוֹ, שהקב"ה שָׁלַח שְׁכִינָתוֹ עִמָּהּ וְשָׁמַר אוֹתָהּ תָּמִיד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא׳. רבי יהודה פתח ואמר ׳רגלי חסידיו ישמר וגו'׳ (שמואל א ב, ט). חסידו כתיב חד, ודא אברהם דקודשא בריך הוא נטיר ליה תדיר ולא אעדי נטירו מניה לעלמין. ומה דאמר רגלי, דא אתתיה, דקודשא בריך הוא שדר שכינתיה עמה ונטר לה תדיר.

התרגום: ׳ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא׳ - רבי יהודה פתח ואמר, ׳רגלי חסידו ישמר וגו'׳ (שמואל א ב, ט). חסידו כתוב אחד, וזה אברהם שהקב"ה שומר אותו תמיד ולא מסיר ממנו את שמירתו לעולמים. ומה שאמר רגלי - זו אשתו, שהקב"ה שלח שכינתו עמה ושמר אותה תמיד.

מן המפרשים

כתם פז: ועתה השב אשת האיש וכו' רבי יהודה פתח רגלי חסדיו ישמור חסידו כתיב יבאר כי חסיד תמיד הוא נשמר מהאל יתברך הוא ואשר לו שזה נרמז באמרו רגלי עד"א ברגלי אעבורה שהכונה על הנלוים עמו ויאמר כי האשה נרמזת ומיוחסת לרגלי האיש בסוד של נעלך…

אור החמה: ועתה השב את אשת האיש ר' יהודה פתח ואמר רגלי חסידו וגו' ד"א רגלי חסידיו וגו' לפי' ראשון פי' רגלי שהיה אשתו ולהאי פירוש' הו' רגליו של אברהם. דא ליליא מלכות דאתקשר בחשוכא היינו הגבורה. ויכום מ"ל שכן כתיב הוא ועבדיו. וקב"הקטיל לון…

אור יקר: נטיר ליה תדיר, בעת הצורך ולא אעדי אפילו שלא בעת הצורך.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: