ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 14: ׳זעקת סדום ועמורה כי רבה׳ - אכזריות אנשיה וגזרת הדין התובעת › פיסקה 2 (קו ע"א)

׳נשכחים מני רגל׳ - הכל מנעו רגליהם מסדום

וירא · ׳זעקת סדום ועמורה כי רבה׳ - אכזריות אנשיה וגזרת הדין התובעת · מאמר 14 · פיסקה 2 · דף קו ע"א

לשון הזוהר

וְעַל דָּא כֻּלְהוּ בְּנֵי עָלְמָא הֲווּ נִשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל. דְּמָנְעֵי רַגְלַיְיהוּ דְּלָא לְמֵיעַל תַּמָּן. וּמַאן דְּעָאל, ׳דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ׳, דְּהֲווּ דָּלֵי גוּפָא בְּכַפְנָא לָא הֲווּ יַהֲבֵי לֵיהּ לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי וְאִשְׁתַּנֵּי דִּיוּקְנֵיהּ מִשְּׁאָר בְּנֵי עָלְמָא, דִּכְתִיב ׳דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ, נָעוּ׳. כְּתִיב הָכָא נָעוּ. וּכְתִיב הָתָם ׳נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ׳ (משלי ה, ו). הָכִי נָמֵי הֲווּ סָטָאן מַעֲגָלִין וְאָרְחִין דְּלָא לְמֵיעַל תַּמָּן. וְאֲפִילּוּ עוֹפֵי שְׁמַיָא הֲווּ מָנְעֵי לְמֵיעַל תַּמָּן דִּכְתִיב, ׳נְתִיב לֹא יְדָעוֹ עַיִט וְגו'׳ (איוב כח, ז). וּבְגִינֵי כָךְ כֻּלֵּי עָלְמָא הֲווּ צָוְוחִין ׳עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה׳ וְעַל כֻּלְהוּ קַרְתֵּי. דְּכֻלְהוּ כְּגַוְונָא חָדָא הֲווּ.

תרגום

וְעַל זֶה כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם הָיוּ נִשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל, שֶׁמּוֹנְעִים רַגְלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לְשָׁם. וּמִי שֶׁנִּכְנַס - ׳דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ׳, שֶׁהָיוּ מְדַלְדְּלִים אֶת הַגּוּף בָּרָעָב וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וּמִשְׁתַּנֶּה דְיוֹקְנוֹ מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ, נָעוּ׳. כָּתוּב כָּאן נָעוּ, וְכָתוּב שָׁם ׳נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ׳ (משלי ה, ו) - כָּךְ גַּם הָיוּ סוֹטִים מַעְגָּלִים וּדְרָכִים כְּדֵי לֹא לְהִכָּנֵס לְשָׁם, וַאֲפִלּוּ עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְנוּעִים מִלְּהִכָּנֵס לְשָׁם, שֶׁכָּתוּב ׳נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְגוֹ'׳ (איוב כח, ז). וְלָכֵן כָּל הָעוֹלָם הָיוּ צוֹוְחִים ׳עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה׳ - וְעַל כָּל הַקְּרָיוֹת, שֶׁכֻּלָּם כְּמוֹ גָוֶן אֶחָד הָיוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא כלהו בני עלמא הוו נשכחים מני רגל. דמנעי רגלייהו דלא למיעל תמן. ומאן דעאל, ׳דלו מאנוש נעו׳, דהוו דלי גופא בכפנא לא הוו יהבי ליה למיכל ולמשתי ואשתני דיוקניה משאר בני עלמא, דכתיב ׳דלו מאנוש, נעו׳. כתיב הכא נעו. וכתיב התם ׳נעו מעגלותיה׳ (משלי ה, ו). הכי נמי הוו סטאן מעגלין וארחין דלא למיעל תמן. ואפילו עופי שמיא הוו מנעי למיעל תמן דכתיב, ׳נתיב לא ידעו עיט וגו'׳ (איוב כח, ז). ובגיני כך כלי עלמא הוו צווחין ׳על סדום ועל עמורה׳ ועל כלהו קרתי. דכלהו כגוונא חדא הוו.

התרגום: ועל זה כל בני העולם היו נשכחים מני רגל, שמונעים רגליהם שלא להכנס לשם. ומי שנכנס - ׳דלו מאנוש נעו׳, שהיו מדלדלים את הגוף ברעב ולא היו נותנים לו לאכל ולשתות, ומשתנה דיוקנו משאר בני העולם, שכתוב ׳דלו מאנוש, נעו׳. כתוב כאן נעו, וכתוב שם ׳נעו מעגלתיה׳ (משלי ה, ו) - כך גם היו סוטים מעגלים ודרכים כדי לא להכנס לשם, ואפלו עופות השמים היו מנועים מלהכנס לשם, שכתוב ׳נתיב לא ידעו עיט וגו'׳ (איוב כח, ז). ולכן כל העולם היו צווחים ׳על סדם ועל עמרה׳ - ועל כל הקריות, שכלם כמו גון אחד היו.

מן המפרשים

הסולם: ועל דא כלהו וכו': ועל כן כל בני העולם היו נשכחים מני רגל, כי מנעו את רגליהם מלכנוס שמה. ומי שנכנס שמה, דלו מאנוש נעו, שהיו דולים את כחות הגוף ברעב שלא נתנו לו לאכול ולשתות ונשתנה צורתו משאר בני העולם, שכתוב דלו מאנוש נעו. כתוב…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: