׳פרץ נחל מעם גר׳ - זורקים לנהר את המאכיל
וירא · ׳זעקת סדום ועמורה כי רבה׳ - אכזריות אנשיה וגזרת הדין התובעת · מאמר 14 · פיסקה 1 · דף קה ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם ׳זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה׳, דְּהָא סְלִיקַת קֳדָמַי מַה דְּאִנּוּן עָבְדִין לְכָל עָלְמָא, דְּכָל עָלְמָא מָנְעֵי רַגְלַיְיהוּ דְּלָא לְמֵיעַל ׳בִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה׳ דִּכְתִיב, ׳פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ׳ (איוב כח, ד). ׳פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר׳, פִּרְצָה הֲוָה ׳פָּרִיץ נַחַל׳ לְאִנּוּן בְּנֵי עָלְמָא דְּעָאלוּ לְתַמָּן. דְּכֻלְהוּ דְּחָמָאן לְמַאן דְּהֲווּ יַהֲבֵי לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי לְבַר נָשׁ אָחֳרָא, שַׁדְיָין לֵיהּ (בנוקבי דנקרי) בְּעוּמְקָא דְּנַהֲרָא, וְאִיהוּ דְּנָטִיל לֵיהּ הָכִי נָמֵי.
תרגום
בֹּא רְאֵה, אָמַר לוֹ הקב"ה לְאַבְרָהָם, ׳זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה׳ (בראשית יח, כ) - שֶׁהֲרֵי עָלְתָה לְפָנַי מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁכָּל הָעוֹלָם מוֹנְעִים רַגְלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לִסְדֹם וַעֲמֹרָה, שֶׁכָּתוּב ׳פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ׳ (איוב כח, ד) - ׳פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר׳ - פִּרְצָה הָיָה פּוֹרֵץ הַנַּחַל לְאוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְשָׁם. שֶׁכֻּלָּם, כְּשֶׁרָאוּ אֶת מִי שֶׁהָיָה נוֹתֵן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת לְאָדָם אַחֵר, זוֹרְקִים אוֹתוֹ לְעֹמֶק הַנָּהָר (בנקבי הנקרות), וּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתוֹ גַּם כֵּן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, אמר ליה קודשא בריך הוא לאברהם ׳זעקת סדום ועמורה כי רבה׳, דהא סליקת קדמי מה דאנון עבדין לכל עלמא, דכל עלמא מנעי רגלייהו דלא למיעל ׳בסדום ועמורה׳ דכתיב, ׳פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו׳ (איוב כח, ד). ׳פרץ נחל מעם גר׳, פרצה הוה ׳פריץ נחל׳ לאנון בני עלמא דעאלו לתמן. דכלהו דחמאן למאן דהוו יהבי למיכל ולמשתי לבר נש אחרא, שדיין ליה (בנוקבי דנקרי) בעומקא דנהרא, ואיהו דנטיל ליה הכי נמי.
התרגום: בא ראה, אמר לו הקב"ה לאברהם, ׳זעקת סדם ועמרה כי רבה׳ (בראשית יח, כ) - שהרי עלתה לפני מה שהם עושים לכל העולם, שכל העולם מונעים רגליהם שלא להכנס לסדם ועמרה, שכתוב ׳פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו׳ (איוב כח, ד) - ׳פרץ נחל מעם גר׳ - פרצה היה פורץ הנחל לאותם בני העולם שנכנסו לשם. שכלם, כשראו את מי שהיה נותן לאכל ולשתות לאדם אחר, זורקים אותו לעמק הנהר (בנקבי הנקרות), ומי שלוקח אותו גם כן.
מן המפרשים
כתם פז: זעקת סדום ועמורה כי רבה א"ל אברהם אמאי. לפעמים תהיה זעקת המדינה עולה למעלה מדרך תשובה ותחנונים למקום כענין נינוה שנאמר ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וכו'…
הסולם: ת"ח א"ל קב"ה וכו': בוא וראה אמר הקב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה , כי עלה לפני מה שהם עושים לכל העולם. כי כל העולם מונעים את רגליהם מלכנס בסדום ועמורה, שכתוב פרץ נחל מעם גר הנשכחים וגו'. פרץ נחל מעם גר פירושו, פרצה היה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: