ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 8: ׳אדם כי יקריב מכם קרבן׳ - להוציא מי שלא נשא, ומשל נדב ואביהוא הפגומים שהסתלק המלך מפניהם › פיסקה 1 (ה ע"ב)

׳אדם כי יקריב׳ להוציא מי שלא נשא - קרבנו אינו קרבן ושכינה אינה שורה עליו

ויקרא · ׳אדם כי יקריב מכם קרבן׳ - להוציא מי שלא נשא, ומשל נדב ואביהוא הפגומים שהסתלק המלך מפניהם · מאמר 8 · פיסקה 1 · דף ה ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזִי, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳, לַאֲפוּקֵי מַאן דְּלָא אִתְנְסִיב, דְּהָא קָרְבָּנֵיהּ לָאו קָרְבָּן, וּבִרְכָּאן לָא מִשְׁתַּכְּחָן לְגַבֵּיהּ, (ס"א על ידיה) לָא לְעֵילָּא, וְלָא לְתַתָּא. מִמַּשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳, שָׁאנֵי הָכָא, דְּלָאו אִיהוּ אָדָם, וְלָא בִּכְלָלָא דְּאָדָם הוּא, וּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלוֹהִי, בְּגִין דְּאִיהוּ פָּגִים, וְאִקְרֵי בַּעַל מוּם, וּמָארֵי דְּמוּמָא אִתְרַחֲקָא מִכֹּלָּא, כָּל שֶׁכֵּן לְמַדְבְּחָא לְקָרְבָא קָרְבְּנָא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳ - לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁלֹּא נִשָּׂא, שֶׁהֲרֵי קָרְבָּנוֹ אֵינוֹ קָרְבָּן, וּבְרָכוֹת לֹא נִמְצָאוֹת אֶצְלוֹ (עַל יָדוֹ), לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה. מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳ (ויקרא א, ב) - שׁוֹנֶה כָּאן, שֶׁאֵינוֹ אָדָם, וְאֵינוֹ בִּכְלָל שֶׁל אָדָם, וּשְׁכִינָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עָלָיו מִשּׁוּם שֶׁהוּא פָּגוּם, וְנִקְרָא בַּעַל מוּם, וּבַעַל מוּם מְרֻחָק מִן הַכֹּל, כָּל שֶׁכֵּן לַמִּזְבֵּחַ לְהַקְרִיב קָרְבָּן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, ׳אדם כי יקריב׳, לאפוקי מאן דלא אתנסיב, דהא קרבניה לאו קרבן, וברכאן לא משתכחן לגביה, (ס"א על ידיה) לא לעילא, ולא לתתא. ממשמע דכתיב ׳אדם כי יקריב׳, שאני הכא, דלאו איהו אדם, ולא בכללא דאדם הוא, ושכינתא לא שריא עלוהי, בגין דאיהו פגים, ואקרי בעל מום, ומארי דמומא אתרחקא מכלא, כל שכן למדבחא לקרבא קרבנא.

התרגום: בא ראה, ׳אדם כי יקריב׳ - להוציא את מי שלא נשא, שהרי קרבנו אינו קרבן, וברכות לא נמצאות אצלו (על ידו), לא למעלה ולא למטה. ממשמע שכתוב ׳אדם כי יקריב׳ (ויקרא א, ב) - שונה כאן, שאינו אדם, ואינו בכלל של אדם, ושכינה אינה שורה עליו משום שהוא פגום, ונקרא בעל מום, ובעל מום מרחק מן הכל, כל שכן למזבח להקריב קרבן.

מן המפרשים

אור החמה: לאפקא מאן דלא אנסיב. שנאמר זכר ונקבה בראם ושניהם יחד ויקרא את שמם אדם. קורבניה לאו קרבנא שאינו מייחד כלל: וברכאן לא אשתכחו כי מי שאינו מקבל אינו גורם לאחרי' שיקבלו ע"י ע"ד והיה ברכה. לא לעילא בסוד הנשמה ומציאות' בספי' ולא לתתא…

הסולם: תא חזי אדם וכו׳: בוא וראה, אדם כי יקריב, הוא להוציא מי שלא נשא אשה, כי קרבנו אינו קרבן וברכות אינן נמצאות אצלו, לא למעלה ולא למטה. ממשמע, שכתוב, אדם כי יקריב, והוא משונה, שאין הוא אדם, ולא בכלל אדם הוא, והשכינה אינו שורה עליו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר