׳אדם כי יקריב מכם קרבן׳
להוציא מי שלא נשא, ומשל נדב ואביהוא הפגומים שהסתלק המלך מפניהם
׳אדם כי יקריב׳ להוציא מי שלא נשא - קרבנו אינו קרבן ושכינה אינה שורה עליו
בֹּא רְאֵה, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳ (ויקרא א, ב) - לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁלֹּא נִשָּׂא, שֶׁהֲרֵי קָרְבָּנוֹ אֵינוֹ קָרְבָּן, וּבְרָכוֹת לֹא נִמְצָאוֹת אֶצְלוֹ (עַל יָדוֹ), לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה. מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳ (ויקרא א, ב) - שׁוֹנֶה כָּאן, שֶׁאֵינוֹ אָדָם, וְאֵינוֹ בִּכְלָל שֶׁל אָדָם, וּשְׁכִינָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עָלָיו מִשּׁוּם שֶׁהוּא פָּגוּם, וְנִקְרָא בַּעַל מוּם, וּבַעַל מוּם מְרֻחָק מִן הַכֹּל, כָּל שֶׁכֵּן לַמִּזְבֵּחַ לְהַקְרִיב קָרְבָּן.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזִי, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳ (ויקרא א, ב), לַאֲפוּקֵי מַאן דְּלָא אִתְנְסִיב, דְּהָא קָרְבָּנֵיהּ לָאו קָרְבָּן, וּבִרְכָּאן לָא מִשְׁתַּכְּחָן לְגַבֵּיהּ, (ס"א על ידיה) לָא לְעֵילָּא, וְלָא לְתַתָּא. מִמַּשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳, שָׁאנֵי הָכָא, דְּלָאו אִיהוּ אָדָם, וְלָא בִּכְלָלָא דְּאָדָם הוּא, וּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלוֹהִי, בְּגִין דְּאִיהוּ פָּגִים, וְאִקְרֵי בַּעַל מוּם, וּמָארֵי דְּמוּמָא אִתְרַחֲקָא מִכֹּלָּא, כָּל שֶׁכֵּן לְמַדְבְּחָא לְקָרְבָא קָרְבְּנָא.
נדב ואביהוא מוכיחים - ׳אדם׳ שנמצאו זכר ונוקבא ראוי להקריב ולא אחר
׳וְנָדָב וַאֲבִיהוּא׳ מוֹכִיחִים, שֶׁכָּתוּב ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'׳ (ויקרא ט, כד). וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן׳ - לַה'. אָדָם שֶׁנִּמְצְאוּ זָכָר וְנוּקְבָּא, זֶה רָאוּי לְהַקְרִיב אֶת הַקָּרְבָּן הַזֶּה וְלֹא אַחֵר.
בלשון הזוהר
׳ונָדָב וַאֲבִיהוּא׳ אוֹכָחָן, דִּכְתִּיב, ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנִי יהו"ה׳ (ויקרא ט, כד). וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהו"ה׳, אָדָם דְּאִשְׁתְּכָחוּ דְּכַר וְנוּקְבָּא, הַאי חֲזֵי לְקָרְבָא קָרְבְּנָא דָּא, ולָא אָחֳרָא.
קטרת עליונה מכל הקרבנות - ומשום שלא נשאו נדב ואביהוא לא היו ראויים לקרבה
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אַף עַל גַּב שֶׁבֵּאֲרוּהָ אֶת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּדָבָר אַחֵר, כָּךְ הוּא וַדַּאי. אֲבָל קְטֹרֶת הִיא עֶלְיוֹנָה מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁעָלֶיהָ מִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהַקָּרְבָּן הַזֶּה שֶׁהוּא מֵעַל לְכָל הַקָּרְבָּנוֹת לֹא רְאוּיִים הֵם לְקָרְבוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׂאוּ, לַקָּרְבָּן לֹא הָיוּ רְאוּיִים, כָּל שֶׁכֵּן לִדְבָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עַל יָדָם.
בלשון הזוהר
וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, אַף עַל גַּב דְּאוּקְמוּהָ לְנָדָב וַאֲבִיהוּא בְּמִלָּה אָחֳרָא, הָכִי הוּא ודַּאי. אֲבָל קְטֹרֶת, עִלָּאָה הוּא מִכָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא, דְּעָלֵיהּ אִתְבָּרְכָן עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְקָרְבְּנָא דָּא דְּאִיהוּ לְעֵילָּא מִכָּל קָרְבְּנִין לָא אִתְחָזוּן אִינּוּן לְקָרְבָא, דְּהָא לָא אִתְנְסִיבוּ, לְקָרְבָּנָא לָא אִתְחֲזוּן, כָּל שֶׁכֵּן לְמִלִּין עִלָּאִין, דְּיִתְבָּרְכוּן עַל יְדַיְיהוּ.
משל למבשר שבא לפני המטרוניתא כשהוא בעל מומים - ציוותה להרגו
וְאִם תֹּאמַר, ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם׳ (ויקרא ט, כד) - לָמָּה? לְאָדָם שֶׁבָּא לִפְנֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא לְבַשֵּׂר לָהּ שֶׁהֲרֵי הַמֶּלֶךְ בָּא לְבֵיתָהּ, וְיִשְׁרֶה עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ. בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, רָאָה הַמֶּלֶךְ שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הוּא בַּעַל מוּמִים. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אֵין זֶה כְּבוֹדִי שֶׁעַל יְדֵי הַפָּגוּם הַזֶּה אֶכָּנֵס אֶל הַמַּטְרוֹנִיתָא. בֵּין כָּךְ הִתְקִינָה הַמַּטְרוֹנִיתָא אֶת הַבַּיִת לַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה שֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה מְזֻמָּן לָבֹא אֵלֶיהָ, וְאוֹתוֹ אָדָם גָּרַם שֶׁהַמֶּלֶךְ יִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה, אָז צִוְּתָה הַמַּטְרוֹנִיתָא לַהֲרֹג אֶת אוֹתוֹ אָדָם.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהו"ה וַתֹּאכַל אוֹתָם׳ (ויקרא ט, כד), אֲמַאי. לְבַּר נָשׁ דְּאָתָא קָמֵי מַטְרוֹנִיתָא, לְבַשְּׂרָא לָהּ דְּהָא מַלְכָּא אָתֵי לְבֵיתָהּ, וְיִשְׁרֵי בָּהּ בְּמַטְרוֹנִיתָא, לְמֶחְדֵּי עִמָּהּ. אָתָא לְקָמֵי מַלְכָּא, חָמָא מַלְכָּא הַהוּא בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ מָארֵי דְּמוּמִין. אָמַר מַלְכָּא, לָאו הוּא יְקָרָא דִּילִי, דְּעַל יְדוֹי דְּהַאי פָּגִים, אִיעוּל לְמַטְרוֹנִיתָא. אַדְּהָכִי אַתְקְנַת מַטְרוֹנִיתָא בֵּיתָא לְמַלְכָּא, כֵּיוָן דְּחָמָאת דְּמַלְכָּא הֲוָה זַמִּין לְמֵיתֵי לְגַבָּהּ, וְהַהוּא בַּר נָשׁ גָּרִים לְאִסְתַּלְּקָא מַלְכָּא מִינָּהּ, כְּדֵין פְּקִידַת מַטְרוֹנִיתָא לְקָטְלָא לְהַהוּא בַּר נָשׁ.
כך נדב ואביהוא בקטרת בידיהם - כשראה המלך פגומים הסתלק ו ׳ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם׳
כָּךְ בִּזְמַן שֶׁנִּכְנְסוּ ׳נָדָב וַאֲבִיהוּא׳ וּקְטֹרֶת בִּידֵיהֶם, שָׂמְחָה הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְהִתְתַּקְּנָה לְקַבֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ אוֹתָם אֲנָשִׁים פְּגוּמִים, בַּעֲלֵי מוּמִים, לֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ שֶׁעַל יָדָם יָבֹא לִשְׁרוֹת עִמָּהּ, וְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁרָאֲתָה הַמַּטְרוֹנִיתָא שֶׁבִּגְלָלָם הִסְתַּלֵּק הַמֶּלֶךְ מִמֶּנָּה, מִיָּד - ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם׳ (ויקרא י, ב).
בלשון הזוהר
כַּךָ בְּזִמְנָא דְּעָאלוּ ׳נָדָב וַאֲבִיהוּא׳, וּקְטֹרֶת בִּידַיְיהוּ, חַדָּת מַטְרוֹנִיתָא, וְאִתְתַּקְּנַת לְקַבְּלָא לְמַלְכָּא. כֵּיוָן דְּחָמָא מַלְכָּא אִינּוּן גֻּבְרִין פְּגִימִין, מָארֵי דְּמוּמִין, לָא בָּעָא מַלְכָּא דְּעַל יְדַיְיהוּ יֵיתֵי לְמִשְׁרֵי עִמָּהּ, וְאִסְתְּלַּק מַלְכָּא מִנָּהּ. כַּד חֲמַת מַטְרוֹנִיתָא דִּבְגִינֵיהוֹן אִסְתַּלָּק מַלְכָּא מִנָּהּ, מִיַּד ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהו"ה וַתֹּאכַל אוֹתָם׳.
מי שלא נשא הוא פגום - קדושת המלך מסתלקת ממנו ואינה שורה בפגם
וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁלֹּא נִשָּׂא הוּא פָּגוּם. בַּעֲלֵי מוּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, קְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְלֹא שׁוֹרָה בִפְגָם. וְלָכֵן כָּתוּב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן׳ (ויקרא א, ב) - מִי שֶׁנִּקְרָא אָדָם - יַקְרִיב. וּמִי שֶׁלֹּא נִקְרָא אָדָם - לֹא יַקְרִיב. מִן הַבְּהֵמָה - כְּלָל. ׳מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן׳ (ויקרא א, ב) - פְּרָט. אַחַר כָּךְ אֵלּוּ שֶׁכְּשֵׁרִים לֶאֱכֹל, וְשֶׁלֹּא כְשֵׁרִים לַאֲכִילָה אָסוּר לְהַקְרִיב. וּלְמָקוֹם אַחֵר הִסְתַּלְּקוּ אוֹתָם שֶׁכְּשֵׁרִים וְאוֹתָם שֶׁלֹּא כְשֵׁרִים.
בלשון הזוהר
וכָל דָּא בְּגִין דְּמַאן דְּלָא אִתְנְסִיב הוּא פָּגִים. מָארֵיהּ דְּמוּמִין קֳדָם מַלְכָּא, קְדוּשָּׁה דְּמַלְכָּא אִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ, וְלָא שַׁרְיָא בִּפְגִּימוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן׳, מַאן דְּאִקְרֵי אָדָם יַקְרִיב, וּמַאן דְּלָא אִקְרֵי אָדָם לָא יַקְרִיב. מִן הַבְּהֵמָה כְּלָל. ׳מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן׳ - פְּרָט, לְבָתַר אִלֵּין דְּכַשְׁרִין לְמֵיכַל, וּדְלָא כַּשִּׁרְיָן לְמֵיכַל אָסִיר לְקָרְבָא. וְלַאֲתַר אָחֳרָא אִסְתָּלִיקוּ אִינּוּן דְּכַשְׁרָן וְאִינּוּן דְּלָא כַּשְׁרָן.
׳כי לא מחשבתי מחשבותיכם׳
מחשבת הקב"ה ראש הכל, וסוד העולה הזכר העולה על הלב
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.