׳כי לא מחשבתי מחשבותיכם׳
מחשבת הקב"ה ראש הכל, וסוד העולה הזכר העולה על הלב
ר' חייא פתח ׳כי לא מחשבתי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי׳ - מחשבת הקב"ה עליונה וראש הכל
׳אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ׳ (ויקרא א, ג). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳כִּי לֹא מַחְשְׁבתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי׳ (ישעיה נה, ח) - ׳כִּי לֹא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם׳ - מַחְשְׁבֹתַי כָּתוּב חָסֵר בְּלֹא ו'. בֹּא רְאֵה, מַחֲשֶׁבֶת הקב"ה הִיא עֶלְיוֹנָה וְרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל, וּמֵאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה הִתְפַּשְּׁטוּ דְרָכִים וּשְׁבִילִים לְהִמָּצֵא הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וּלְתַקְּנוֹ בְתִקּוּנָיו כָּרָאוּי. וּמֵאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה נִשְׁפַּעַת וְיוֹצֵאת הַשְׁקָאַת גַּן הָעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַכֹּל. וּמֵאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה קַיָּמִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וּמֵאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה נִמְצֵאת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.
בלשון הזוהר
׳אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ׳ (ויקרא א, ג), רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי׳ (ישעיהו נה, ח). ׳כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם׳ - מַחְשְׁבֹתַי כְּתִיב חָסֵר בְּלא ו', תָּא חֲזֵי, מַחֲשָׁבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הִיא עִלָּאָה וְרֵישָׁא דְּכֹלָּא, וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה אִתְפְּשָּׁטוּ אָרְחִין וּשְׁבִילִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּלְאַתְקְנָא לֵיהּ בְּתִקּוּנוֹי כְּדְקָא יֵאוֹת. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה אִתְנְגִיד וְנָפִיק שַׁקְיוּ דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, לְאַשְׁקָאָה כֹּלָּא. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, קַיְימִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, מִשְׁתְּכַח תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.
מחשבת האדם ראש הכל - וממנה שופעת זוהמת היצר הרע לעברות ולחטאים
מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם הִיא הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל, וּמֵאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה מִתְפַּשְּׁטִים דְּרָכִים וּשְׁבִילִים לְהָסִיט אֶת דְּרָכָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וּמֵאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה שׁוֹפַעַת וְיוֹצֵאת זֻהֲמַת הַיֵּצֶר הָרָע לְהָרַע לוֹ וְלַכֹּל. וּמֵאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה נִמְצָאוֹת עֲבֵרוֹת, חֲטָאוֹת וּזְדוֹנוֹת, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָמִים. וְעַל זֶה, ׳כִּי לֹא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם׳ (ישעיה נה, ח).
בלשון הזוהר
מַחֲשָׁבָה דְּבַּר נָשׁ, הִיא רֵישָׁא דְּכֹלָּא, וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, אִתְפְּשָּׁטוּ אָרְחִין וּשְׁבִילִין, לְאַסְטָאָה אוֹרְחוֹי, בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, אִתְנְגִיד וְנָפִיק זוּהֲמָא דְּיֵצֶר הָרָע, לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ וּלְכֹלָּא. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, אִשְׁתְּכָחוּ עֲבֵירוֹת חֲטָאוֹת וּזְדוֹנוֹת, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל דָּא, ׳כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם׳.
׳אם עלה קרבנו מן הבקר׳ - זכר ולא נוקבא, שהזכר נודע למעלה והנוקבא למטה
וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּרֹאשׁ הַכֹּל כָּתוּב, ׳אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ. מִן הַבָּקָר׳ (ויקרא א, ג) - וְלֹא בָקָר, וּמִי הוּא? הוּא פַּר בֶּן בָּקָר, שֶׁהוּא זָכָר. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִן הַבָּקָר סְתָם, וְחָזַר וּפֵרַשׁ - ׳זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ׳ - זָכָר וְלֹא נוּקְבָּא, שֶׁהֲרֵי זָכָר נוֹדָע לְמַעְלָה וְנוּקְבָּא נוֹדַעַת לְמַטָּה. וְכֵן מִן הַצֹּאן וּמִן ׳הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים׳ (שמות יב, ה).
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא כְּתִיב, ׳אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ. מִן הַבָּקָר׳ (ויקרא א, ג), וְלָא בָּקָר, וּמַאן אִיהוּ. פַּר בֶּן בָּקָר אִיהוּ, דְּאִיהוּ דְּכַר. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מִן הַבָּקָר סְתָם, וְחָזַר וּפֵירַשׁ ׳זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ׳, זָכָר ולָא נְקֵבָה, דְּהָא (ע"ט) דְּכַר אִשְׁתְּמוֹדַע לְעֵילָּא, וְנוּקְבָּא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לְתַתָּא. וְכֵן מִן הַצֹּאן ׳מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים׳.
כל הבאים לעולה זכרים - כי העולה עולה על הלב, ולכן פתח הכתוב בעולה ברישא
מִי שֶׁבָּאִים לְעוֹלָה - כֻּלָּם זָכָר, וְלֹא נוּקְבָּא, מִשּׁוּם שֶׁעוֹלָה עוֹלָה עַל הַלֵּב, עַל הַלֵּב וַדַּאי, וְנוֹדָע מִי שֶׁעוֹמֵד עַל הַלֵּב. וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹלָה לְמַעְלָה, וְכֻלָּם זְכָרִים. וְלָכֵן פָּתַח הַכָּתוּב בָּרֹאשׁ בְּעוֹלָה יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֲרֵי הַמַּחֲשָׁבָה הִיא הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
מַאן דְּאָתֵי לְעוֹלָה, כֻּלְּהוּ דְּכַר, וְלָא נוּקְבָּא, בְּגִין דְּעוֹלָה עוֹלָה עַל הַלֵּב, עַל הַלֵּב ודַּאי, וְאִשְׁתְּמוֹדַע מַאן דְּקָאִים עַל הַלֵּב. וּבְגִין כָּךְ סַלְּקָא לְעֵילָּא, וְכֻלְּהוּ דִּכְרִין. וְעַל דָּא פָּתַח קְרָא בְּרֵישָׁא בָּעוֹלָה יַתִּיר מִכָּל שְׁאָר קָרְבָּנִין, דְּהָא מַחֲשָׁבָה רֵישָׁא דְּכֹלָּא.
קושיית ר' יהודה לרשבי: מדוע להקריב למטה ולא במקום המחשבה - רשבי: הבקר סיום המחשבה המבשם הנוקבא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, בְּמָקוֹם שֶׁל מַחֲשָׁבָה שֶׁל מַעְלָה צָרִיךְ לְהַקְרִיב. לָמָּה לְמַטָּה יוֹתֵר? לֹא הָיָה בְיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל הוּא מַחֲשָׁבָה, וְסִיּוּם שֶׁל אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא בֹּקֶר, וּמִיהוּ? אוֹתוֹ סִיּוּם הַגּוּף שֶׁמְּבַשֵּׂם אֶת הַנּוּקְבָּא. כָּךְ מַחֲשָׁבָה שֶׁל אָדָם רֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל. הַסִּיּוּם שֶׁל אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה, כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, מָתַי? בַּבֹּקֶר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע׳ (מיכה ב, א) - אֵימָתַי? ׳עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ׳ - וְעַל כֵּן לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל מַחֲשָׁבָה, הַמַּחֲשָׁבָה עוֹלָה, וְהַמַּעֲשֶׂה מִתְקָרֵב לְסִיּוּם הַמַּחֲשָׁבָה וַדַּאי.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי בַּאֲתַר דְּמַחֲשָׁבָה דִּלְעֵילָּא בַּעְיָא לְקָרְבָא, אֲמַאי לְתַתָּא יַתִּיר. לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אָתָא לְקָמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא מַחֲשָׁבָה הוּא, וְסִיּוּמָא דְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה אֲתַר דְּאִקְרֵי בֹּקֶר, וּמַאי אִיהוּ. הַהוּא סִיּוּמָא דְּגוּפָא, דִּמְבַסֵּם לְנוּקְבָּא. כַּךְ מַחֲשָׁבָה דְּבַּר נָשׁ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא. סִיּוּמָא דְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה, כַּד אִתְעָבִיד עוֹבָדָא. אֵימָתַי. בַּבֹּקֶר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הוֹי חוֹשְׁבֵי אָוְן וּפוֹעֲלֵי רָע׳ (מיכה ב, א), אֵימָתַי, ׳עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ׳. וְעַל דָּא לְהַהוּא אֲתַר דְּמַחֲשָׁבָה, מַחֲשָׁבָה אִסְתְּלִיק. וְעוֹבָדָא מִתְקָרְבָא לְסִיּוּמָא דְּמַחֲשָׁבָה ודַּאי.
׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳
משל המלך שילך בעצמו לבקש את המטרוניתא ולהשיבה להיכלו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.