׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳
משל המלך שילך בעצמו לבקש את המטרוניתא ולהשיבה להיכלו
ר' יהודה בדרך עם ר' אחא: בתולת ישראל שהתברכה משבע - קושיית קינת ׳נפלה לא תוסיף קום׳
רַבִּי אָחָא הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי יְהוּדָה. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, בְּתוּלָה שֶׁהִתְבָּרְכָה מִן שֶׁבַע (מִיִּשְׂרָאֵל), שֶׁנִּקְרֵאת בַּת שֶׁבַע, וּפֵרְשׁוּהָ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּבְתוּלָה לְמַטָּה יָרְשָׁה שֶׁבַע בְּרָכוֹת בִּגְלָלָהּ. וַהֲרֵי כָּתוּב, ׳וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא׳ (יחזקאל כז, ב) - קִינָה עַל ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, וַדַּאי עָלֶיהָ נֶאֱמַר, עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה קָשֶׁה מֵהַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב) - וְזֶה שֶׁאָמְרוּ כָּל הַחֲבֵרִים ׳בְּדָבָר זֶה׳ הוּא יָפֶה. אֲבָל אִם הַפָּרָשָׁה נֶאֶמְרָה בְּדֶרֶךְ שֶׁל נֶחָמָה, הָיִינוּ אוֹמְרִים כָּךְ, אֲבָל בַּקִּינָה הַזּוֹ נֶאֱמַר, וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹכִיחַ כָּךְ.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֲחָא הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, והֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי יְהוּדָה, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הָא דְּתָנֵינָן ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, בְּתוּלָה דְּאִתְבָּרְכָא מִן שֶׁבַע (ס"א מישראל), דְּאִקְרֵי בַּת שֶׁבַע, ואוּקְמוּהָ בְּכַמָּה אֲתַר. וּבְתוּלָה לְתַתָּא, יָרְתָא ז' בְּרָכוֹת בְּגִינָהּ. וְהָא כְּתִיב ׳וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא׳ קִינָה עַל ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, ודַּאי עָלָהּ אִתְּמַר, עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ודָא קַשְׁיָא מִכֹּלָּא, דִּכְתִּיב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב). וְהַאי דְּקָא אַמְרֵי כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא בְּמִלָּה דָּא שַׁפִּיר הוּא. אֲבָל אִי פַּרְשְׁתָּא אִתְּמַר בְּאֹרַח נְחָמָה הֲוִינָן אַמְרֵי הָכִי. אֲבָל בְּהַאי קִינָה אִתְּמַר, וְהָא קְרָא אוֹכַח הָכִי.
זכר ר' אחא ששאל את רשבי בחשכות פנים - קושיית ׳מי שיש לו רוגז באשתו ויצאה ממנו לא תחזור׳
אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וַהֲרֵי הָיָה קָשֶׁה לִי אוֹתוֹ דָבָר יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וּבָאנוּ אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּחַשְׁכוּת פָּנִים. אָמַר לִי, מִמַּרְאֵה פָנֶיךְ נוֹדָע מַה שֶּׁבְּלִבְּךְ. אָמַרְתִּי לוֹ, וַדַּאי שֶׁפָּנַי וְלִבִּי שָׁוִים. אָמַר לִי, אֱמֹר לִי דְּבָרֶךְ. אָמַרְתִּי לוֹ, כָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב) - מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֹגֶז בְּאִשְׁתּוֹ וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ, לֹא תַחֲזֹּר לְעוֹלָמִים. אִם כָּךְ, אוֹי לַבָּנִים שֶׁגֹּרְשׁוּ עִמָּהּ. אָמַר לִי, וְלֹא מַסְפִּיק לְךְ מַה שֶּׁאָמְרוּ כָּל הַחֲבֵרִים? אָמַרְתִּי, הֲרֵי שָׁמַעְתִּי דִבְרֵיהֶם, שֶׁהָיוּ מֵאַהֲבָה, וְלֹא מִתְיַשְּׁבִים בְּלִבִּי.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ ודַּאי הָכִי הוּא, וְהָא הֲוָה קַשְׁיָא לִי הַהוּא מִלָּה יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְאֲתֵינָן לְגַבֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, בַּחֲשׁוֹכָן דְּאַנְפִּין. אָמַר לִי, מֵחֵיזוּ דְּאַנְפָּךְ, אִשְׁתְּמוֹדַע מַה דִּבְלִבָּךְ. אֲמֵינָא לֵיהּ ודַּאי, דְּאַנְפִּי וְלִבִּי שָׁוִין. אָמַר לִי אֵימָּא לִי מִלָךְ. אֲמֵינָא לֵיהּ, כְּתִיב ׳נָפְלָה לא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, מַאן דְּאִית לֵיהּ רוּגְזָא בִּדְבִיתְהוּ, וְנָפְקָא מִנֵּיהּ, לָא תֵּהָדַר לְעָלְמִין, אִי הָכִי וַוי לִבְנִין דְּאִתְתְּרָכוּ עִמָּהּ. אָמַר לִי, וְלָא סַגֵּי לָךְ מַה דְּאָמְרוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא. אֲמֵינָא, הָא שְׁמַעְנָא מִלַּיְיהוּ, דְּהַוִה מֵרַחֲמֵי, וְלָא מִתְיַשְּׁבָן בְּלִבָּאי.
רשבי: אוי לדור שהרועים אינם נמצאים - והצאן סוטים ואינם יודעים לאיזה מקום הולכים
אָמַר, כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ הַחֲבֵרִים יָפֶה וְנָאֶה, אֲבָל אוֹי לְדוֹר כְּשֶׁהָרוֹעִים אֵין נִמְצָאִים, וְהַצֹּאן סוֹטִים וְהוֹלְכִים, וְלֹא יוֹדְעִים לְאֵיזֶה מָקוֹם הוֹלְכִים, לֹא יָמִינָה וְלֹא שְׂמֹאלָה. וַדַּאי שֶׁפָּסוּק זֶה צָרִיךְ לְהַכִּיר, וְכֻלָּם גְּלוּיִים לְאוֹתָם שֶׁרוֹאִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ אֱמֶת.
בלשון הזוהר
אָמַר, כָּל מַה דְּאָמְרוּ חַבְרַיָּיא כֹּלָּא שַׁפִּיר וְיָאוּת, אֲבָל ווי לְדָרָא כַּד רַעְיָין לָא מִשְׁתַּכְּחִין, וְעָנָא סָאטָן וְאַזְלִין, וְלָא יַדְעִין לְאָן אֲתַר אַזְלֵי, לָא לִימִינָא וְלָא לִשְׂמָאלָא. וַדַּאי הַאי קְרָא בַּעְיָא לְמִנְדַּע, וְכֻלְּהוּ גַּלְיָין לְאִינּוּן דְּחָמָאן בְּאָרְחָא דְּאוֹרַיְיתָא בְּאֹרַח קְשׁוֹט.
בכל הגליות היה זמן וקץ ובתולת ישראל שבה למקומה - אבל בגלות האחרונה ׳לא תוסיף קום׳
בֹּא רְאֵה, בְּכָל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, לְכֻלָּן שָׂם זְמַן וְקֵץ, וּבְכֻלָּן הָיוּ יִשְׂרָאֵל שָׁבִים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ - הוּא, ׳וּבְתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ הָיְתָה שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ. וְעַכְשָׁו בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה הַזּוֹ אֵינוֹ כָּךְ, שֶׁהֲרֵי לֹא לֹא תָשׁוּב כָּךְ כְּמוֹ בַּפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת. וְהַפָּסוּק הַזֶּה מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב) - נָפְלָה וְלֹא אוֹסִיף לַהֲקִימָהּ לֹא כָתוּב.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּכֻלְּהוּ גַּלְוָותָא דְּגָלוּ יִשְׂרָאֵל, לְכֻלְּהוּ שַׁוִּי זִמְנָא וְקִצָא, וּבְכֻלְּהוּ הֲווֹ יִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳וּבְתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ הֲוָה תָּבַת לְאַתְרָהָא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּגָזַר עָלָהּ. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא דָּא בַּתְרָאָה לָאו הָכִי, דְּהָא הִיא לָא תִּיתוּב הָכִי כְּזִמְנִין אָחֳרָנִין, וְהַאי קְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב ׳נָפְלָה לא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, נָפְלָה וְלֹא אוֹסִיף לַהֲקִימָה לָא כְּתִיב.
משל למלך שרגז על המטרוניתא וזרקה מהיכלו - בפעם האחרונה הוא עצמו ילך לבקשה
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָגַז עַל הַמַּטְרוֹנִיתָא וְזָרַק אוֹתָהּ מֵהֵיכָלוֹ לִזְמַן יָדוּעַ. כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ אוֹתוֹ זְמַן, מִיָּד הַמַּטְרוֹנִיתָא הָיְתָה נִכְנֶסֶת וְשָׁבָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְכֵן פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים. לַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הִתְרַחֲקָה מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ מֵהֵיכָלוֹ לִזְמַן רָחוֹק. אָמַר הַמֶּלֶךְ, הַפַּעַם הַזּוֹ אֵינָהּ כִּשְׁאָר הַפְּעָמִים שֶׁהִיא תַחֲזֹר לְפָנַי כָּךְ, אֶלָּא אֲנִי אֵלֵךְ עִם כָּל בְּנֵי הֵיכָלִי וַאֲבַקֵּשׁ אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
מְתַל לְמַלְכָּא דְּרָגַז עַל מַטְרוֹנִיתָא, וְאַשְׁדֵּי לָהּ מֵהֵיכָלֵיהּ, לְזִמְנָא יְדִיעָא. כַּד הֲוָה מָטֵי הַהוּא זִמְנָא, מִיַּד מַטְרוֹנִיתָא הֲוָת עָאלַת וְתָבַת קָמֵי מַלְכָּא. וְכֵן זִמְנָא חַד, וּתְרֵין, וּתְלַת זִמְנִין. לְזִמְנָא בַּתְרַיְיתָא, אִתְרַחֲקַת מֵהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְאַשְׁדֵּי לָהּ מַלְכָּא מֵהֵיכָלֵיהּ לְזִמְנָא רְחִיקָא. אָמַר מַלְכָּא, הַאי זִמְנָא לָאו הוּא כִּשְׁאָר זִמְנִין דְּהִיא תֵּיתֵי קָמַאי הָכִי, אֶלָּא אֲנָא אֵיזִיל עִם כָּל בְּנִי הֵיכָלִי ואַתְבַּע עָלָהּ.
המלך מצא אותה שוכבת בעפר - ואוחז בידה ומקימה ונשבע שלא יפרד ממנה עוד
כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ, רָאָה אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה שׁוֹכֶבֶת בֶּעָפָר. מִי רָאָה אֶת כְּבוֹד הַמַּטְרוֹנִיתָא בְּאוֹתוֹ זְמַן וְאֶת בַּקָּשׁוֹת הַמֶּלֶךְ כְּנֶגְדָּהּ, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹחֵז אוֹתָהּ בְּיָדוֹ וּמֵקִים אוֹתָהּ, וּמֵבִיא אוֹתָהּ לְהֵיכָלוֹ, וְנִשְׁבָּע לָהּ שֶׁלֹּא יִפָּרֵד מִמֶּנָּה לִעוֹלָמִים וְלֹא יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
כַּד מָטָא לְגַבָּהּ, חָמָא לָהּ דְּהֲוָה שְׁכִיבַת לְעַפְרָא. מַאן חָמָא יְקָרָא דְּמַטְרוֹנִיתָא בְּהַהִיא זִמְנָא, וּבָעוּתִין דְּמַלְכָּא לָקֳבְלָהּ עַד דְּאָחִיד לָהּ מַלְכָּא בִּידוֹי, וְאוֹקִים לָהּ, וְאַיְיתֵי לָהּ לְהֵיכָלֵיהּ, וְאוֹמֵי לָהּ דְּלָא יִתְפְּרַשׁ מִינָּהּ לְעָלְמִין, וְלָא יִתְרְחִיק מִינָּהּ.
כך הקב"ה יאחז ביד כנסת ישראל ויקימה - ׳ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת׳ זו בתולת ישראל
כָּךְ הקב"ה - כָּל זְמַן שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ הַזְּמַן, הִיא בָּאָה וְחוֹזֶרֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְעַכְשָׁו בַּגָּלוּת הַזּוֹ לֹא כָּךְ, אֶלָּא הקב"ה יֶאֱחֹז בְּיָדֶיהָ וְיָקִים אוֹתָהּ וְיִתְפַּיֵּס עִמָּהּ וְיָשִׁיב אוֹתָהּ לְהֵיכָלוֹ. וּבֹא תִרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם׳ - וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת׳ (עמוס ט, יא) - הִיא ׳לֹא תוֹסִיף קוּם׳ (עמוס ה, ב) - כְּמוֹ בַּפַּעֲמַיִם הָאֲחֵרוֹת, אֲבָל אֲנִי אָקִים אוֹתָהּ. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת׳ - אֲנִי ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד׳. מִי זוֹ ׳סֻכַּת דָּוִד׳? זוֹ ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳. הַנֹּפֶלֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב נָפְלָה. וְזֶהוּ כְּבוֹדָהּ שֶׁל ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ וְתִשְׁבַּחְתָּהּ, וְזֶה לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
בלשון הזוהר
כַּךָ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל זִמְנִין דִּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, כַּד הֲוָה מָטֵי זִמְנָא, הִיא אֲתִיאַת וְהַדְרַת קָמֵי מַלְכָּא. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא דָּא לָאו הָכִי, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹחִיד בִּידָהָא, וְיוֹקִים לָהּ, וְיִתְפְּיַיס בַּהֲדָהּ וְיָתִיב לָהּ לְהֵיכָלֵיהּ. וְתָא חֲזֵי דְּהָכִי הוּא, דְּהָא כְּתִיב ׳נָפְלָה לא תוֹסִיף קוּם׳, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹפֶלֶת׳ (עמוס ט, יא), הִיא ׳לֹא תוֹסִיף קוּם׳ כְּזִמְנִין אָחֳרָנִין, אֲבָל אֲנָא אוֹקִים לָהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת׳, אֲנִי ׳אָקִים אֶת סוּכַּת דָּוִד׳. מַאן ׳סֻכַּת דָּוִד׳. דָּא ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳. הַנּוֹפֶלֶת: כְּמָה דִּכְתִּיב נָפְלָה. וְדָא הִיא יְקָרָא דִּבְתּוּלַת יִשְׂרָאֵל, וְתוּשְׁבַּחְתָּא דִּילָהּ. וְדָא אוֹלִיפְנָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא.
הודאת ר' יהודה שהתיישב הדבר - ר' יוסי: עתיד הקב"ה להכריז ׳התנערי מעפר קומי שבי ירושלם׳
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי דִּבַּרְתָּ עַל לִבִּי וְהִתְיַשֵּׁב, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר. וְזֶה הוֹלֵךְ כְּמוֹ דָבָר אֶחָד שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי, וְעַכְשָׁו הִרְוַחְתִּי אוֹתוֹ. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עָתִיד הקב"ה לְהַכְרִיז עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְיֹאמַר, ׳הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי׳ (ישעיה נב, ב) יְרוּשָׁלם - כְּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּידֵי חֲבֵרוֹ וְיֹאמַר: הִתְנַעֵר, קוּם! כָּךְ הקב"ה יאחַז בָּהּ וְיֹאמַר: הִתְנַעֲרִי, קוּמִי!
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי מָלִילְתָּא עַל לִבָּאי, וְאִתְיִשְׁבָא, וְדָא בְּרִירוּ דְּמִלָּה. וְאַזְלָא הַאי, כְּמִלָה חֲדָא דְּשָׁמַעְנָא וְשָׁכַחְנָא, וְהַשְׁתָּא רָווחְנָא לָהּ, דְּתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַכְרְזָא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְיֵימָא, ׳הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַ ם׳ (ישעיהו נב, ב), כְּמַאן דְּאָחִיד בִּידָא דְּחַבְרֵיהּ וְיֵימָא הִתְנָעֵר, קוּם, כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹחִיד בָּהּ וְיֵימָא הִתְנַעֲרִי, קוּמִי.
תשובת ר' אחא: בפעם הזו המלך עצמו ילך אליה ויפייסנה - ׳הנה מלכך יבא לך׳ ולא את אליו
אָמַר לוֹ רַבִּי אָחָא, וְכָךְ כָּל אוֹתָם בְּנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ פּוֹתְחִים בְּלָשׁוֹן זֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ׳ (שם ט) - הֲרֵי הַמֶּלֶךְ כָּאן, וַדַּאי שֶׁאָז הוּא הַכָּבוֹד שֶׁלָּהּ, וְשִׂמְחַת הַכֹּל כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ מִתְפַּיֵּס עִמָּהּ. (כָּתוּב ׳ותבא בַּת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ החדרה׳ (מלכים א א, טו) - כְּמוֹ זֶה) בְּכָל אוֹתָן הַפְּעָמִים הִיא בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְעוֹמֶדֶת לְפָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׳ (מלכים א א, כח) - אֲבָל בַּפַּעַם הַזּוֹ לֹא כָּךְ, אֶלָּא הַמֶּלֶךְ יֵלֵךְ אֵלֶיהָ וְיִתְפַּיֵּס עִמָּהּ וְיָשִׁיב אוֹתָהּ לְהֵיכָלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבא לָךְ (זכריה ט, ט), וַדַּאי, וְלֹא אַתְּ אֵלָיו. יָבֹא לָךְ, לְפַיֵּס אוֹתָךְ. יָבֹא לָךְ, לְהָקִים אוֹתָךְ. יָבֹא לָךְ, לְהַשְׁלִים אוֹתָךְ בַּכֹּל. יָבֹא לָךְ, לְהַכְנִיס אוֹתָךְ לְהֵיכָלוֹ וּלְהִזְדַּוֵּג עִמָּךְ זִוּוּג עוֹלָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה׳.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֲחָא, וְכֵן כָּל אִינּוּן בְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא בְּלִישָׁנָא דָּא פַּתְחִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ׳ (ישעיהו ס, א), הָא מַלְכָּא הָכָא, וַדַּאי כְּדֵין הוּא יְקָרָא דִּילָהּ, וְחֶדְוָותָא דְּכֹלָּא, כַּד מַלְכָּא אִתְפְּיַיס בַּהֲדָהּ. (כתיב ׳ותבא בת שבע אל המלך החדרה׳ (מלכים א א, טו) כגוונא דא) בְּכָל אִינּוּן זִמְנִין אִיהִי אָתַת לְגַבֵּי דְּמַלְכָּא, וְקָמַת קָמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַתָּבֹא לִפְנִי הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמוֹד לִפְנִי הַמֶּלֶךְ׳ (מלכים א א, כח). אֲבָל בְּזִמְנָא דָּא לָאו הָכִי, אֶלָּא מַלְכָּא יֵיתֵי לְגַבָּהּ, וְיִתְפְּיַיס בַּהֲדָהּ, וְיֵתִיב לָהּ לְהֵיכָלֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ׳ (זכריה ט, ט) וַדַּאי, וְלָא אַנְתְּ לְגַבֵּיהּ, ׳יָבֹא לָךְ׳, לְפַיְּיסָא לָךְ. ׳יָבֹא לָךְ׳, לְאַקָּמָא לָךְ. ׳יָבֹא לָךְ׳, לְאַשְׁלְמָא לָךְ בְּכֹלָּא. ׳יָבֹא לָךְ׳, לְאַעְלָאָה לָךְ לְהֵיכָלֵיהּ, וּלְאִזְדַּוְּוגָא עִמָּךְ זִוּוּגָא דְּעָלְמִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳ואֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה׳ (הושע ב, כב).
׳ויהי קול השופר הולך וחזק מאד׳
מחלוקת הראשונים אם קול ושופר אחד או שנים, וכולם למקום אחד
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.