רשבי לבנו: יש אש אוכלת אש, אש המזבח משמידה את צד הטומאה ומכפרת בריח הקרבן
ויקרא · טעם שעז לקרבן - שלוש דרגות זכייה בנפש רוח ונשמה, וסוד אש אוכלת אש המכפרת בקרבן · מאמר 65 · פיסקה 14 · דף כה ע"ב
לשון הזוהר
אֲבָל תָּא חֲזֵי בְּרִי, כְּתִיב ׳כִּי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא׳ (דברים ד, כד), אִית אֶשָּׁא אָכִיל אֶשָּׁא. אֶשָּׁתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָכִיל אֶשָּׁא אָחֳרָא. וְתָּא חֲזֵי אִית מַלְאֲכִין דְּאַמְרִין שִׁירָתָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִינּוּן מִתְבַּטְלֵי כַּד מְסַיְּימֵי הַהִיא שִׁירָתָא, בְּנִיצוֹצָא דְּאֶשָּׁא אַכְלָא. לְתַתָּא זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶשָּׁא דְּמַדְבְּחָא, וְהַאי אֶשָּׁא אַכְלָא וְשֵׁצֵי לְכָל הַהוּא סִטְרָא, וְאִתְבַּטָּל הַהוּא סִטְרָא, בְּהַהוּא שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא, וְלָא אַשְׁאָר מִנֵּיהּ בְּעָלְמָא. וְהַהוּא בַּר נָשׁ דִּמְקָרֵב קָרְבָּנֵיהּ, קָאִים עָלֵיהּ, וּבְהַהוּא רֵיחָא דְּקָרְבְּנָא דְּסָלִיק, אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ סִטְרָא דְּרוּחַ מִסְאֲבָא דְּשַׁרְיָא עֲלוֹי, וְיִתְכַּפֵּר. בְּגִינֵי כַּךְ כֹּלָּא אִתְבְּטִיל ויִשְׁתְּצֵי, ולֵית מַאן דְּקָאִים לְגַבֵּי הַהוּא אֶשָּׁא.
תרגום
אֲבָל בֹּא רְאֵה, בְּנִי. כָּתוּב ׳כִּי ה' אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא׳ (שם ד, כד) - יֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ. הָאֵשׁ שֶׁל הקב"ה אוֹכֶלֶת אֵשׁ אַחֶרֶת. וּבֹא רְאֵה, יֵשׁ מַלְאָכִים שֶׁאוֹמְרִים שִׁירָה לִפְנֵי הקב"ה, וּמִתְבַּטְּלִים כְּשֶׁהֵם מְסַיְּמִים אֶת אוֹתָהּ הַשִּׁירָה בְּנִיצוֹץ שֶׁל אֵשׁ אוֹכֶלֶת. לְמַטָּה מַזְמִין הקב"ה אֵשׁ שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ, וְהָאֵשׁ הַזּוֹ אוֹכֶלֶת וּמַשְׁמִידָה אֶת כָּל אוֹתוֹ הַצַּד, וְאוֹתוֹ הַצַּד מִתְבַּטֵּל בְּאוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת שֶׁל אֵשׁ וְלֹא מַשְׁאִירָה מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם. וְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁמַּקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ עוֹמֵד עָלָיו, וּבְאוֹתוֹ הָרֵיחַ שֶׁל הַקָּרְבָּן שֶׁעוֹלֶה, עוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַצַּד שֶׁל רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו וּמִתְכַּפֵּר. מִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל מִתְבַּטֵּל וּמֻשְׁמָד, וְאֵין מִי שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי אוֹתָהּ אֵשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל תא חזי ברי, כתיב ׳כי יהו"ה אלהיך אש אוכלה הוא׳ (דברים ד, כד), אית אשא אכיל אשא. אשתא דקודשא בריך הוא, אכיל אשא אחרא. ותא חזי אית מלאכין דאמרין שירתא קמי קודשא בריך הוא, ואינון מתבטלי כד מסיימי ההיא שירתא, בניצוצא דאשא אכלא. לתתא זמין קודשא בריך הוא אשא דמדבחא, והאי אשא אכלא ושצי לכל ההוא סטרא, ואתבטל ההוא סטרא, בההוא שלהובא דאשא, ולא אשאר מניה בעלמא. וההוא בר נש דמקרב קרבניה, קאים עליה, ובההוא ריחא דקרבנא דסליק, אתעבר מניה סטרא דרוח מסאבא דשריא עלוי, ויתכפר. בגיני כך כלא אתבטיל וישתצי, ולית מאן דקאים לגבי ההוא אשא.
התרגום: אבל בא ראה, בני. כתוב ׳כי ה' אלהיך אש אכלה הוא׳ (שם ד, כד) - יש אש אוכלת אש. האש של הקב"ה אוכלת אש אחרת. ובא ראה, יש מלאכים שאומרים שירה לפני הקב"ה, ומתבטלים כשהם מסימים את אותה השירה בניצוץ של אש אוכלת. למטה מזמין הקב"ה אש של המזבח, והאש הזו אוכלת ומשמידה את כל אותו הצד, ואותו הצד מתבטל באותה שלהבת של אש ולא משאירה ממנו בעולם. ואותו אדם שמקריב את קרבנו עומד עליו, ובאותו הריח של הקרבן שעולה, עובר ממנו הצד של רוח הטמאה ששורה עליו ומתכפר. משום כך הכל מתבטל ומשמד, ואין מי שעומד בפני אותה אש.
מן המפרשים
מקדש מלך: בדרגא קאים עליה פי' אע"פי שאין לו אלא נפש יכול לעלות במדריגות העליונות ע"י מעשיו הטובים לקנות הרוח ונשמה וכדמפרש הזוהר: דקני נפש תחת נפש פי' אחר שנימול קונה נפש הקדושה תחת נפש הטמאה שהיתה בו:
הסולם: ות״ח אית בני וכו׳: ובוא וראה, יש בני אדם שמתדבקים בצד הזה של הטומאה, משום שהנפש ההיא שלא זכו יותר ממנה, וכשעבר עליהם רוח הטומאה ההוא, שורה עליהם ומתדבקים בו. אז חטא ההוא שחטא אדם זה, הוא מצד אותו רוח הטומאה, וקרבנו הוא עז אחת,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: