טעם שעז לקרבן
שלוש דרגות זכייה בנפש רוח ונשמה, וסוד אש אוכלת אש המכפרת בקרבן
טעם שעז לקרבן - רשבי: אם עברה עליו רוח טומאה עז קרבנו באותו גוון שחטא בו
בֹּא רְאֵה, עֵז לְקָרְבָּן לָמָּה? וַהֲרֵי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עֵז - הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ גּוֹרֵם, לִלְמֹד מִשְּׁמוֹ, שֶׁהֲרֵי צַד רַע, וּמִין רַע הוּא. אֶלָּא כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶת זֶה צָרִיךְ לְהַקְרִיב, שֶׁהֲרֵי אִם עוֹבֶרֶת עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה אוֹ שֶׁהִתְעַסֵּק בּוֹ, הֲרֵי עֵז קָרְבָּנוֹ, בְּאוֹתוֹ גָוֶן שֶׁהוּא חָטָא בוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, עֵז לְקָרְבְּנָא, אֲמַאי. וְהָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, עֵז שְׁמָא דִּילֵיהּ גָּרִים, לְאוֹלִיף מִן שְׁמֵיהּ, דְּהָא סִטְרָא בִּישָׁא זִינָא בִּישָׁא הוּא. אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דָּא בָּעֵי לְקָרְבָא, דְּהָא אִי אַעְבָּר עָלֵיהּ רוּחָא דִּמְסַאֲבָא, אוֹ אִתְעֲסַּק בֵּיהּ, הַאי עֵז קָרְבָּנֵיהּ, בְּהַהוּא גַּוְונָא דְּאִיהוּ חָטֵי בֵּיהּ.
רשבי: יש הזוכה בנשמה יש בהתעוררות הרוח ויש רק בנפש - הנדבק בטומאה חולם דברים כוזבים ואמת
וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲרֵי שָׁנִינוּ, יֵשׁ מִי שֶׁזּוֹכֶה בִּנְשָׁמָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁזּוֹכֶה בְּהִתְעוֹרְרוּת הָרוּחַ, וְיֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֶלָּא רַק בְּנֶפֶשׁ. זֶה מִי שֶׁלֹּא זוֹכֶה אֶלָּא רַק בְּנֶפֶשׁ, וְלֹא עוֹלֶה יוֹתֵר, זֶה נִדְבָּק בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁל הַטֻּמְאָה, וּכְשֶׁהוּא יָשֵׁן, אוֹתָם צְדָדִים רָעִים בָּאִים וְנִדְבָּקִים בּוֹ וּמוֹדִיעִים לוֹ בַּחֲלוֹם דְּבָרִים שֶׁל הָעוֹלָם, מֵהֶם כּוֹזְבִים, וּמֵהֶם אֱמֶת. וְלִפְעָמִים שֶׁצּוֹחֲקִים עִמּוֹ וּמַרְאִים לוֹ דִּבְרֵי שֶׁקֶר, וּמְצַעֲרִים אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹ. וְעַל כָּךְ אֻמּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מֵהֶם שֶׁרוֹאִים בַּחֲלוֹמָם דִּבְרֵי אֱמֶת, מִשּׁוּם אוֹתוֹ צַד שֶׁנִּדְבָּקִים בּוֹ, וְכֻלָּם דְּבָרִים לִזְמַן קָרוֹב.
בלשון הזוהר
ואָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא תָּנֵינָן אִית מַאן (בראשית ס"ט ע"א, שמות כ"ד ע"ב ועיין צ"א) ׳דְּזָכָה בִּנְּשָׁמָה, וְאִית מַאן דְּזָכָה בְּאִתְעָרוּתָא דְּרוּחַ, וְאִית מַאן דְּלָא זָכֵי אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ׳. הַאי מַאן דְּלָא זָכֵי אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ, וְלָא סָלִיק יַתִיר, הָא אִתְדְּבַּק בְּהַהוּא סִטְרָא מִסְאֲבָא, וְכַד אִיהוּ נָאִים, אִינּוּן סִטְרִין בִּישִׁין אַתְיָין וּמִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ, וּמוֹדְעִין לֵיהּ בְּחֶלְמָא מִלִּין דְּעָלְמָא. מִנְּהוֹן כְּדִיבִין, וּמִנְּהוֹן קְשׁוֹט. וּלְזִמְנִין דְּחַיְיכָן בֵּיהּ, וְאַחְזִיאוּ לֵיהּ מִלֵי שְׁקָר, וְצַעְרִין לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ. וְעַל דָּא אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מִנְּהוֹן דְּחָמָאן בְּחֶלְמַיְיהוּ מִלֵי קְשׁוֹט, בְּגִין הַהוּא סִטְרָא דְּמִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ. וְכֻלְּהוּ מִלִּין לִזְמַן קָרִיב.
שלוש דרגות במינים הרעים: התלויים באויר, האמצעיים, והתחתונים שצוחקים עם בני אדם בחלומם
בֹּא רְאֵה, בַּמִּינִים הָרָעִים הַלָּלוּ יֵשׁ שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. הַדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלָּהֶם הֵם אוֹתָם שֶׁתְּלוּיִים בָּאֲוִיר. הַדַּרְגָּה הַיּוֹתֵר תַּחְתּוֹנָה שֶׁלָּהֶם הֵם אוֹתָם שֶׁצּוֹחֲקִים עִם בְּנֵי אָדָם וּמְצַעֲרִים אוֹתָם בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם חֲצוּפִים כְּמוֹ כְּלָבִים. וְיֵשׁ דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם מֵעֶלְיוֹנִים וּמִתַּחְתּוֹנִים, וְאֵלּוּ מוֹדִיעִים לָאָדָם דְּבָרִים, מֵהֶם כּוֹזְבִים וּמֵהֶם אֲמִתִּיִּים, וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים כֻּלָּם לַזְּמַן הַקָּרוֹב.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּאִלֵין זִינִין בִּישִׁין, אִית תְּלַת דַּרְגִּין, אִלֵּין עַל אִלֵּין. דַּרְגָּא עִלָּאָה דִּלְהוֹן הַנְהוּ דְּתַלְיָאָן (ע"ו ע"ב שמות רס"ז ע"א, רס"א ע"א, צ"א ע"ב) בַּאֲוִירָא. דַּרְגָּא תַּתָּאָה דִּלְהוֹן אִינּוּן דְּחַיְיכָן בִּבְנֵי נָשָׁא, וְצַעֲרָן לְהוּ בְּחֶלְמַיְיהוּ, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ חֲצִיפִין כְּכַלְבֵי. וְאִית דַּרְגָּא עִלָּאָה עָלַיְיהוּ, דְּאִינּוּן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, ואִלֵּין מוֹדָעֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ מִלִּין, מִנְּהוֹן כְּדִיבִין, וּמִנְהוֹן קְשׁוֹט. וְאִינּוּן מִלֵי דִּקְשׁוֹט כֻּלְּהוּ לִזְמַן קָרִיב.
הנפש שלא זכתה יותר רוצה להתתקן ולקבל רוח - פוגשת באלו שבאויר עד שקונה רוח
וְאוֹתָהּ דַּרְגָּה מֵאוֹתָם הַתְּלוּיִים בָּאֲוִיר, שֶׁהֵם יוֹתֵר עֶלְיוֹנִים. אוֹתוֹ שֶׁלֹּא זוֹכֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּנֶּפֶשׁ, וְאוֹתָהּ נֶפֶשׁ רוֹצָה לְהִתְתַּקֵּן וּלְקַבֵּל רוּחַ, טֶרֶם שֶׁהִרְוִיחָה אוֹתָהּ. יוֹצֵא מַה שֶּׁיּוֹצֵא מֵאוֹתָהּ מֵאוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בָּעוֹלָם, וְרוֹצֶה לַעֲלוֹת וְלֹא רוֹצָה, עַד שֶׁפּוֹגֶשֶׁת בְּאוֹתָם שֶׁבָּאֲוִיר, וְהֵם מוֹדִיעִים לָהּ דְּבָרִים, מֵהֶם קְרוֹבִים וּמֵהֶם יוֹתֵר רְחוֹקִים, וּבְאוֹתָהּ דַּרְגָּה הוּא הוֹלֵךְ וְנִקְשָׁר בַּחֲלוֹמוֹ עַד שֶׁקּוֹנֶה רוּחַ.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא דַּרְגָּא מֵאִינּוּן דְּתַלְיָין בַּאֲוִירָא, דְּאִינּוּן עִלָּאִין יַתִּיר. הַהוּא דְּלָא זָכֵי יַתִּיר אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ, וְהַהוּא נֶפֶשׁ בָּעֵי לְאִתְתַּקְּנָא לְקַבְּלָא רוּחָא, עַד לָא רָוַוח לֵיהּ, נָפְקָא מַה דְּנָפְקָא מֵהַהוּא נֶפֶשׁ, וְאִתְפְּשַּׁט בְּעָלְמָא, וּבָעָא לְסַלְּקָא, וְלָא בָּעֵי, עַד דְּאַעְרַע בְּהוּ בְּאִינּוּן דַּאֲוִירָא, וְאִינּוּן מוֹדִעִין לֵיהּ מִלִּין, מִנְּהוֹן קְרִיבִין, וּמִנְהוֹן רְחִיקִין יַתִיר, וּבְהַהוּא דַּרְגָּא אָזִיל וְאִתְקְשַׁר בְּחֶלְמֵיהּ, עַד דְּקָנִי רוּחַ.
כיון שקונה רוח יוצאת ומשברת הרים ונכנסת בין מלאכים עליונים - עד שזוכה בנשמה
כֵּיוָן שֶׁקּוֹנֶה רוּחַ, אוֹתָהּ רוּחַ יוֹצֵאת, מְשַׁבֵּר הָרִים וּסְלָעִים, עוֹלֶה וּמִתְפַּשֵּׁט וְנִכְנָס בֵּין מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים קְדוֹשִׁים, וְשָׁם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ, וְלוֹמֵד דְּבָרִים, וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. אָז הוּא קֶשֶׁר שֶׁל בֶּן אָדָם בִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁזּוֹכֶה בִנְשָׁמָה וְקוֹנֶה אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּקָנָה רוּחָא, הַהוּא רוּחָא נָפִיק, מְתָּבַר טוּרִין וְטִנָרִין, סָלִיק וְאִתְפָּשַּׁט וְאָעִיל בֵּין מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי קַדִישֵׁי, וְתַמָּן יָדַע מַה דְּיָדַע, וְאוֹלִיף מִלִּין, וְאִתְהַדָּר לְאַתְרֵיהּ. כְּדֵין הוּא קִשּׁוּרָא דְּבַּר נָשׁ בִּקְדוּשָּׁה, עַד דְּזָכֵי בַּנְּשָׁמָה וְקָנֵי לָהּ.
כיון שקונה נשמה עולה למעלה ונכנסת בין הצדיקים הצרורים בצרור החיים - ונהנית מהזיו העליון
כֵּיוָן שֶׁקּוֹנֶה נְשָׁמָה, הִיא עוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְשׁוֹמְרֵי הַפְּתָחִים לֹא מְעַכְּבִים אוֹתָהּ, וְהוֹלֶכֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת וְנִכְנֶסֶת בֵּין אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁצְּרוּרִים בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְשָׁם רוֹאָה אֶת עֹנֶג הַמֶּלֶךְ וְנֶהֱנֵית מִן הַזִּיו הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
כֵּיון דְּקָנָה נְשָׁמָה, הִיא סַלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וּנְטוּרֵי פִּתְחִין לָא מְעַכְּבֵי לָהּ, וְאַזְלָא וּמִתְפַּשְּׁטָא וְעַיְילָא בֵּין אִינּוּן צַדִיקַיָּא דִּצְרִירָן בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וְתַמָּן חָמֵי עִנּוּגָא דְּמַלְכָּא וּמִתְהַנְיָא מִן זִיוָא עִלָּאָה.
כשמתעוררת האילת הקדושה ברוח צפון עומד הצדיק שקנה אותה ומתגבר כארי בתורה - חוט של אברהם
רבי שמעון מבאר שם שלש מדרגות בבני אדם: א. מי שאינו זוכה אלא בנפש, ובשנתו נדבקים בו צדדים רעים ומודיעים לו בחלומו דברים, מהם כוזבים ומהם אמת, ב. מי שקונה רוח, ובשנתו עולה ונכנס בין המלאכים העליונים הקדושים ולומד שם דברים, ג. מי שזוכה בנשמה, ועולה למעלה בין הצדיקים הצרורים בצרור החיים, ורואה בנועם המלך ונהנה מן הזיו העליון. ועל בעל הנשמה אמר: וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת הָאַיֶּלֶת הַקְּדוֹשָׁה בְּרוּחַ צָפוֹן, האילה היא המלכות, איילת השחר, והוא בחצות לילה (או"י) יוֹרֶדֶת, וְעוֹמֵד אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁקָּנָה אוֹתָהּ, שקנה נשמה וּמִתְגַּבֵּר כְּמוֹ אַרְיֵה חָזָק בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁבָּא הַבֹּקֶר ואינו חוזר לישון, שלא להפסיק חוט ייחודו (או"י) וְהוֹלֵךְ עִם אוֹתָהּ הָאַיֶּלֶת הַקְּדוֹשָׁה לְהֵרָאות לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, שמשכים עמה לבית הכנסת לתפלת השחר (או"י) לְקַבֵּל חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶד. הוא אור החסד וּמִיהוּ זֶה? חוּט שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהוּא קָנָה אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל׳ (בראשית יד, כג) - הוּא לֹא נֶהֱנֶה מֵאַחֵר כְּלוּם, וְאָמַר ׳אִם מִחוּט׳, זָכָה לַחוּט הַזֶּה, וְזֶה נִקְרָא הַחוּט שֶׁל אַבְרָהָם.
בלשון הזוהר
וכַד אִתְעַר אַיַּילְתָא קַדִישָׁא, בְּרוּחַ צָפוֹן, נַחְתָּא, וְקָם הַהוּא זַכָּאָה דְּקָנֵי לָהּ, וְאִתְגַּבָּר כְּאַרְיֵה תַּקִּיפָא בְּאוֹרַיְיתָא, עַד דְּאָתֵי צַפְרָא, וְאָזִיל בְּהַהִיא אַיַּילְתָּא קַדִישָׁא לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַלְכָּא, לְקַבְּלָא חַד חוּטָא דְּחֶסֶד, וּמַאי אִיהוּ דָּא חוּטָא דְּאַבְרָהָם, דְּהוּא קָנֵי לֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל׳ (בראשית יד, כג), הוּא לָא אִתְהֲנֵי מֵאָחֳרָא כְּלוּם, וְאָמַר ׳אִם מִחוּט׳, זָכָה לְהַאי חוּטָא, וְדָא אִקְרֵי חוּטָא דְּאַבְרָהָם.
כשבא הצדיק עם האיילה מתעטר עמה לפני המלך - דוד: ׳למנצח על אילת השחר׳ זו כנסת ישראל
וּכְשֶׁבָּא אוֹתוֹ צַדִּיק עִם הָאַיָּלָה הַזּוֹ, אֲזַי מִתְעַטֵּר עִמָּהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְדָוִד אָמַר ׳לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר׳ (תהלים כב, א), זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל - ׳אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר׳ (תהלים כב, א) - הַשִּׁירָה שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹמְרִים בַּגָּלוּת ׳אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי וְגוֹ'׳ (תהלים כב, ב).
בלשון הזוהר
וְכַד אָתֵי הַהוּא זַכָּאָה בְּהַאי אַיַּילְתָּא, כְּדֵין אִתְעֲטָּר עִמָּהּ קָמֵי מַלְכָּא, וְדָוִד קָאָמַר, ׳לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר׳ (תהילים כב, א), דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ׳אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר׳ שִׁירָתָא דִּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּקָאַמְרֵי בְּגָלוּתָא ׳אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי וגוֹ'׳.
רשבי: אשרי בעלי הנשמה בעלי התורה - אוי לרשעים שאינם זוכים בתורה ודבקים במינים הרעים כמו כלב
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַשְׁרֵיהֶם בַּעֲלֵי הַנְּשָׁמָה, בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה, בְּנֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. אוֹי לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁאֵין זוֹכִים לְהִדָּבֵק בְּרִבּוֹנָם וְלֹא זוֹכִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא זוֹכֶה בַּתוֹרָה, לֹא זוֹכֶה לֹא בְרוּחַ וְלֹא בִנְשָׁמָה, וְהַהִדָּבְקוּת שֶׁלָּהֶם בְּאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁל הַמִּינִים הָרָעִים. וְלָזֶה אֵין חֵלֶק בַּמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אֵין לוֹ חֵלֶק שֶׁל קְדֻשָּׁה. אוֹי לוֹ כְּשֶׁיֵּצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא הוּא מֻכָּר לְאוֹתָם הַמִּינִים הָרָעִים, בַּעֲלֵי הַחֻצְפָּה, עַזִּים כְּמוֹ כֶּלֶב, שְׁלִיחֵי אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם, שֶׁאֵין מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זַכָּאִין אִינּוּן מָארֵי דְּנִשְׁמְתָא, מָארֵי דְּאוֹרַיְיתָא, בְּנֵי פּוּלְחָנָא דְּמַלְכָּא קַדִישָׁא. וַוי לְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא, דְּלָא זַכָּאן לְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארִיהוֹן, וְלָא זַכָּאן בְּאוֹרַיְיתָא, דְּכָל מַאן דְּלָא זָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לָא זָכֵי לָא בְּרוּחַ, וְלָא בִּנְּשָׁמָה. וְאִתְדַּבְּקוּתָא דִּלְהוֹן, בְּהַהוּא סִטְרָא דְּזִינִין בִּישִׁין. וְהַאי לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּמַלְכָּא קַדִישָׁא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא דִּקְדוּשָּׁה. וַוי לֵיהּ כַּד יִפּוּק מֵהַאי עָלְמָא, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדַע הוּא לְגַבֵּי אִינּוּן זִינִין בִּישִׁין, מָארֵי חֲצִיפוּתָא, תַּקִיפֵי כְּכַלְבָּא, שְׁלוּחֵי דְּנוּרָא דְּגֵיהִנָּם, דְּלָא מֵרַחֲמֵי עָלַיְיהוּ.
מה בין ישראל לאומות: ישראל שזוכה רק בנפש דרגה עליונה עומדת עליו ויכול לקנות רוח ונשמה - אומות רק אם נימולו
בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא זוֹכֶה אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ, דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה עוֹמֶדֶת עָלָיו, וְאִם הוּא רוֹצֶה לִקְנוֹת רוּחַ וְאִם הוּא רוֹצֶה לִקְנוֹת נְשָׁמָה, הוּא קוֹנֶה וְזוֹכֶה בָּהּ. אֲבָל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לֹא קוֹנִים לְעוֹלָמִים, פְּרָט לְאִם נִמּוֹל, שֶׁאָז קוֹנֶה נֶפֶשׁ (תַּחַת נֶפֶשׁ) מִמָּקוֹם אַחֵר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב דְּלָא זָכֵי בַּר נָשׁ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ, דַּרְגָּא עִלָּאָה קָאִים עָלֵיהּ, וְאִי אִיהוּ בָּעֵי לְמִקְנִי רוּחַ, וְאִי אִיהוּ בָּעֵי לְמִקְנִי נְשָׁמָה, קָנֵי וְזָכֵי בָּהּ. אֲבָל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, לָא קַנְיָין לְעָלְמִין, בַּר אִי אִתְגְּזַר, דְּקַנֵי נֶפֶשׁ (תחת נפש) מֵאֲתַר אָחֳרָא.
ישראל שעומד בדרגה תחתונה בנפש ואינו רוצה לזכות יותר עונשו רב - ׳יתמו חטאים מן הארץ׳
וְיִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹמְדִים בְּדַרְגָּה תַחְתּוֹנָה בַּנֶּפֶשׁ, אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִזְכּוֹת יוֹתֵר, עָנְשׁוֹ רַב. אוֹי לְאוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁשָּׁכַח אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְלֹא הִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שָׁכַח אֶת אֲדוֹנוֹ, עָלָיו כָּתוּב ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ׳ (תהלים קד, לה).
בלשון הזוהר
וישְׂרָאֵל דְּקַיְימֵי בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה בְּנֶפֶשׁ, אִי אִיהוּ לָא בָּעֵי לְמִזְכֵּי יַתִּיר, עוֹנְשֵׁיהּ סַגְיָא. וַוי לְהַהוּא חַיָּיבָא, דְּאַנְשֵׁי פִּקּוּדֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אַנְשֵׁי לְמָארֵיהּ, עָלֵיהּ כְּתִיב ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ׳ (תהילים קד, לה).
הנדבקים בצד הטומאה מפני שלא זכו יותר בנפש - קרבנם עז אחת מאותו צד
וּבֹא רְאֵה, יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּדְבָּקִים בַּצַּד הַזֶּה מִשּׁוּם אוֹתָהּ (בזו) נֶפֶשׁ ל שֶׁלֹּא זָכוּ יוֹתֵר, וּכְשֶׁעוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה, שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם וְנִדְבָּקִים בָּהּ. אֲזַי אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁחוֹטֵא הָאָדָם הוּא מִצַּד שֶׁל אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה, וְקָרְבָּנוֹ הוּא עֵז אַחַת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא בְּהֵמָה שֶׁבָּאָה מֵאוֹתוֹ צַד לְכַפֵּר עַל חֶטְאוֹ.
בלשון הזוהר
ותָּא חֲזֵי אִית בְּנֵי נָשָׁא דְּאִתְדַּבְּקָן בְּהַאי סִטְרָא, בְּגִין הַהוּא (נ"א בהאי) נֶפֶשׁ דְּלָא זַכָּאן יַתִּיר, וְכַד אַעְבַּר עָלַיְיהוּ הַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא, אַשְׁרֵי עָלַיְיהוּ וְאִתְדְּבָּקוּ בֵּיהּ. כְּדֵין הַהוּא חַטָּאָה דְּחָטֵי בַּר נָשׁ, הוּא מִסִּטְרָא דְּהַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, וְקָרְבָּנִיהּ אִיהוּ חַד עֵז, בְּגִין דְּאִיהוּ בְּעִירָא דְּאָתֵי מֵהַהוּא סִטְרָא, לְכַפְּרָא עַל חוֹבֵיהּ.
קושיית ר' אלעזר: איך מקריבים בהמת טומאה לצד הקדושה - רשבי: יפה שאלת
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ וְגוֹ'׳ (דברים כא, כג) ' - ׳וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךְ׳ - מִשּׁוּם שֶׁהָאָרֶץ הִיא קְדוֹשָׁה, (ובמקום ששורה) וְרוּחַ טֻמְאָה לֹא תִמְצָא מָקוֹם בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁרוֹת עָלָיו. אִם כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁעַל אוֹתָהּ בְּהֵמָה שׁוֹרָה רוּחַ טֻמְאָה, וְהִיא בָּאָה מִצִּדֶּיהָ, לָמָּה מַקְרִיבִים אוֹתָהּ לְצַד הַקְּדֻשָּׁה? אָמַר לוֹ, יָפֶה שָׁאַלְתָּ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִיהּ, והָא כְּתִיב ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ וְגוֹ'׳ (דברים כא, כג), ׳וְלא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ׳. בְּגִין דְּאַרְעָא הִיא קַדִישָׁא, (ובאתרא דשארי) וְרוּחַ מִסְאֲבָא לָא יִשְׁתְּכַח אַתְרָא בְּאַרְעָא קַדִישָׁא לְמִשְׁרֵי עֲלוֹי, אִי הָכִי, כֵּיוָן דְּהַהוּא בְּעִירָא שָׁארֵי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא וְאָתֵי מִסִּטְרָהָא, אֲמַאי מַקְרִיבִין לֵיהּ לִסְטַר קוּדְשָׁא. אָמַר לֵיהּ יָאוּת שָׁאַלְתָּ.
רשבי לבנו: יש אש אוכלת אש, אש המזבח משמידה את צד הטומאה ומכפרת בריח הקרבן
אֲבָל בֹּא רְאֵה, בְּנִי. כָּתוּב ׳כִּי ה' אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא׳ (שם ד, כד) - יֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ. הָאֵשׁ שֶׁל הקב"ה אוֹכֶלֶת אֵשׁ אַחֶרֶת. וּבֹא רְאֵה, יֵשׁ מַלְאָכִים שֶׁאוֹמְרִים שִׁירָה לִפְנֵי הקב"ה, וּמִתְבַּטְּלִים כְּשֶׁהֵם מְסַיְּמִים אֶת אוֹתָהּ הַשִּׁירָה בְּנִיצוֹץ שֶׁל אֵשׁ אוֹכֶלֶת. לְמַטָּה מַזְמִין הקב"ה אֵשׁ שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ, וְהָאֵשׁ הַזּוֹ אוֹכֶלֶת וּמַשְׁמִידָה אֶת כָּל אוֹתוֹ הַצַּד, וְאוֹתוֹ הַצַּד מִתְבַּטֵּל בְּאוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת שֶׁל אֵשׁ וְלֹא מַשְׁאִירָה מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם. וְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁמַּקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ עוֹמֵד עָלָיו, וּבְאוֹתוֹ הָרֵיחַ שֶׁל הַקָּרְבָּן שֶׁעוֹלֶה, עוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַצַּד שֶׁל רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו וּמִתְכַּפֵּר. מִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל מִתְבַּטֵּל וּמֻשְׁמָד, וְאֵין מִי שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי אוֹתָהּ אֵשׁ.
בלשון הזוהר
אֲבָל תָּא חֲזֵי בְּרִי, כְּתִיב ׳כִּי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא׳ (דברים ד, כד), אִית אֶשָּׁא אָכִיל אֶשָּׁא. אֶשָּׁתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָכִיל אֶשָּׁא אָחֳרָא. וְתָּא חֲזֵי אִית מַלְאֲכִין דְּאַמְרִין שִׁירָתָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִינּוּן מִתְבַּטְלֵי כַּד מְסַיְּימֵי הַהִיא שִׁירָתָא, בְּנִיצוֹצָא דְּאֶשָּׁא אַכְלָא. לְתַתָּא זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶשָּׁא דְּמַדְבְּחָא, וְהַאי אֶשָּׁא אַכְלָא וְשֵׁצֵי לְכָל הַהוּא סִטְרָא, וְאִתְבַּטָּל הַהוּא סִטְרָא, בְּהַהוּא שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא, וְלָא אַשְׁאָר מִנֵּיהּ בְּעָלְמָא. וְהַהוּא בַּר נָשׁ דִּמְקָרֵב קָרְבָּנֵיהּ, קָאִים עָלֵיהּ, וּבְהַהוּא רֵיחָא דְּקָרְבְּנָא דְּסָלִיק, אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ סִטְרָא דְּרוּחַ מִסְאֲבָא דְּשַׁרְיָא עֲלוֹי, וְיִתְכַּפֵּר. בְּגִינֵי כַּךְ כֹּלָּא אִתְבְּטִיל ויִשְׁתְּצֵי, ולֵית מַאן דְּקָאִים לְגַבֵּי הַהוּא אֶשָּׁא.
׳הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק... וצדקה תצמיח יחד׳
שפע ממעתיקא קדישא הטוחן מן לצדיקים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.