ביום חורבן הבית וגלות ישראל - כנסת ישראל גורשה מבית המלך, ירדה ובכתה על מדורה החרב
ויקרא · ׳קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה מאנה להנחם כי איננו׳ - גלות כנסת ישראל וחורבן הבית, ומעשה המערה בדרך · מאמר 50 · פיסקה 2 · דף כ ע"ב
לשון הזוהר
הָכִי תָּנֵינָן, דִּבְהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא לְתַּתָּא, וְיִשְׂרָאֵל אַזְלוּ בְּגָלוּתָא, רֵיחַיִין עַל צַאוָרֵיהוֹן, וִידֵיהוֹן מְהַדְּקָן לַאֲחוֹרָא. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אִתְתְּרָכַת מִבֵּית מַלְכָּא לְמֵיהַךְ בַּתְרֵיהוֹן. בְּשַׁעֲתָא דְּנַחְתַּת, אַמְרַת אֵיהָךְ בְּקַדְמִיתָא וְאֶבְכֶּה עַל מָדוֹרָאי, וְעַל בָּנַי, וְעַל בַּעֲלִי. כַּד נַחְתַּת, חָמַת אַתְרָהָא חָרִיב, וְכַמָּה דָּמָא דְּחָסִידֵי אִתּוֹשַׁד בְּגַוָּוה, והֵיכָלָא קַדִּישָׁא וּבֵיתָא אִתּוֹקַד בְּאֶשָּׁא.
תרגום
כָּךָ שָׁנִינוּ, שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה וְיִשְׂרָאֵל הָלְכוּ לַגָּלוּת, רֵחַיִם עַל צַוְּארֵיהֶם וִידֵיהֶם מְהֻדָּקוֹת לְאָחוֹר, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל גֹּרְשָׁה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרְדָה אָמְרָה: אֵלֵךְ בָּרִאשׁוֹנָה וְאֶבְכֶּה עַל מְדוֹרִי, וְעַל בָּנַי, וְעַל בַּעְלִי. כְּשֶׁיָּרְדָה, רָאֲתָה אֶת מְקוֹמָהּ חָרֵב, וְכַמָּה דָם שֶׁל חֲסִידִים שָׁפוּךְ בְּתוֹכוֹ, וְהַהֵיכָל הַקָּדוֹשׁ וְהַבַּיִת נִשְׂרָף בָּאֵשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: הכי תנינן, דבההוא יומא דאתחרב בי מקדשא לתתא, וישראל אזלו בגלותא, ריחיין על צאוריהון, וידיהון מהדקן לאחורא. וכנסת ישראל, אתתרכת מבית מלכא למיהך בתריהון. בשעתא דנחתת, אמרת איהך בקדמיתא ואבכה על מדוראי, ועל בני, ועל בעלי. כד נחתת, חמת אתרהא חריב, וכמה דמא דחסידי אתושד בגווה, והיכלא קדישא וביתא אתוקד באשא.
התרגום: כך שנינו, שבאותו יום שנחרב בית המקדש למטה וישראל הלכו לגלות, רחים על צואריהם וידיהם מהדקות לאחור, וכנסת ישראל גרשה מבית המלך ללכת אחריהם, בשעה שירדה אמרה: אלך בראשונה ואבכה על מדורי, ועל בני, ועל בעלי. כשירדה, ראתה את מקומה חרב, וכמה דם של חסידים שפוך בתוכו, וההיכל הקדוש והבית נשרף באש.
מן המפרשים
הסולם: הכי תנינן דבההוא וכו׳: כך למדנו, שביום ההוא שנחרב בית המקדש למטה, וישראל הלכו בגלות, ריחים על צוארם וידיהם קשורות לאחור, וכנסת ישראל, שהיא השכינה, נגרשה מבית המלך ללכת בגלות אחריהם, הנה בשעה שירדה השכינה, אמרה, אלך תחילה ואבכה…