ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 5: ׳מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה׳ - שלמות השם הקדוש בשלמות ישראל, ותרופת הקרבן לחטא העתיד › פיסקה 2 (ד ע"ב)

ישראל משלימים המהימנותא בארץ - וכשלא נשלמים במעשיהם כביכול השם הקדוש אינו שלם

ויקרא · ׳מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה׳ - שלמות השם הקדוש בשלמות ישראל, ותרופת הקרבן לחטא העתיד · מאמר 5 · פיסקה 2 · דף ד ע"ב

לשון הזוהר

ולֹא עוֹד, אֶלָּא דְּיִשְׂרָאֵל אַשְׁלִימוּ מְהֵימְנוּתָא בְּאַרְעָא. וְיִשְׂרָאֵל שְׁלִימוּ דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִינּוּן. וְכַד יִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּלִימוּ בְּעוֹבָדַיְיהוּ, כִּבְיָכוֹל, שְׁמָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּלִים. וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא אִשְׁתְּלִימוּ לְתַתָּא בְּעוֹבָדַיְיהוּ, וְאִתְחַיְּיבוּ גָּלוּתָא, כִּבְיָכוֹל שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שְׁלִים לְעֵילָּא. דִּתְנָן דָּא סָלִיק וְדָא נָחִית, יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא סָלִיק לְעֵילָּא. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נְחִיתַת לְתַתָּא, אִתְרְחָקוּ דָּא מִן דָּא, כִּבְיָכוֹל אִשְׁתְּאַר שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּלָא שְׁלִימוּ. וְכֹלָּא בְּגִין דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא.

תרגום

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁלִימִים אֶת הַמְּהֵימְנוּתָא בָּאָרֶץ, וְיִשְׂרָאֵל הֵם שְׁלֵמוּת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל נִשְׁלָמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נִשְׁלָם. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא נִשְׁלָמִים לְמַטָּה בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּמִתְחַיְּבִים גָּלוּת, כִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁלֵם לְמַעְלָה. שֶׁשָּׁנִינוּ, זֶה עוֹלֶה וְזֶה יוֹרֵד. יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה עוֹלֶה לְמַעְלָה - כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל יוֹרֶדֶת לְמַטָּה. הִתְרַחֲקוּ זֶה מִזּוֹ, כִּבְיָכוֹל נִשְׁאָר הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּלִי שְׁלֵמוּת, וְהַכֹּל מִשּׁוּם שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולא עוד, אלא דישראל אשלימו מהימנותא בארעא. וישראל שלימו דשמא קדישא אינון. וכד ישראל אשתלימו בעובדייהו, כביכול, שמא קדישא אשתלים. וכד ישראל לא אשתלימו לתתא בעובדייהו, ואתחייבו גלותא, כביכול שמא קדישא לא שלים לעילא. דתנן דא סליק ודא נחית, ישראל דלעילא סליק לעילא. כנסת ישראל נחיתת לתתא, אתרחקו דא מן דא, כביכול אשתאר שמא קדישא בלא שלימו. וכלא בגין דכנסת ישראל בגלותא.

התרגום: ולא עוד, אלא שישראל משלימים את המהימנותא בארץ, וישראל הם שלמות השם הקדוש. וכשישראל נשלמים במעשיהם, כביכול השם הקדוש נשלם. וכשישראל לא נשלמים למטה במעשיהם ומתחיבים גלות, כביכול השם הקדוש לא שלם למעלה. ששנינו, זה עולה וזה יורד. ישראל שלמעלה עולה למעלה - כנסת ישראל יורדת למטה. התרחקו זה מזו, כביכול נשאר השם הקדוש בלי שלמות, והכל משום שכנסת ישראל בגלות.

מן המפרשים

אור החמה: וכד יש' לא אשתלימו לתתא בעובדייהו ואתחייבו גלותא שמא קדישא וגו' יר' כיון שבחינת השכינה השוכנת בתחתונים אינה שלימה גם בחינת' למעלה בספירות אינה נקשרת ומתייחדת למעלה והיינו סוד גלות ישראל סליק לעילא אל החכמה בסוד למה ה' תעמוד…

הסולם: ולא עוד אלא וכו׳: ולא עוד, אלא ישראל משלימים האמונה, שה״ס המלכות, בארץ. וישראל הם השלמות של השם הקדוש. וכשישראל נשלמים במעשיהם הטובים, כביכול, נשלם השם הקדוש, וכשישראל אינם נשלמים למטה במעשיהם, תתחייבו גלות, כביכול, השם הקדוש…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: דא סליק ודא נחית וכו' ישראל דלעילא ה"ס י"ס בפנימיות זעיר ונקרא דלעילא לגבי ישראל נער וסליק לעילא שמתעלם בתוך הדעת וכמו שהיה בגלות מצרים:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר