׳ה' יחתו מריבו׳ - מריב ו', בשעה שהדינים מתעוררים והרחמים נכנעים ולהיפך
ויקרא · ׳והוא ימשל בך׳ - כשגברים בחטא נשים שולטות כדבורה וחנה, וקושיית ׳אם כל עדת ישראל ישגו׳ · מאמר 47 · פיסקה 7 · דף יט ע"ב
לשון הזוהר
(עוד) (שמואל א ב י). ׳יהו"ה יֵחַתּוּ מְרִיבָו׳, מְרִיבָו חָסֵר, מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא מְרִיבָו תָּנֵינָן, מֵרִיב ו', וְדָא מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְרָזָא דְּחָכְמְתָא אִתְּמַר הָכָא, בְּשַׁעֲתָא דְּדִינִין מִתְּעָרִין וְשַׁלִּיטִין שַׁלְטִין עַל רַחֲמֵי, וְרַחֲמֵי אִתְכַּפְיָין, וּבְשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְבְּרַךְ מִמַּבּוּעָא דְּנַחֲלָא, כְּדֵין גַּבְרִין רַחֲמֵי וְאִתְכַּפְיָין דִּינֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יהו"ה יֵחַתּוּ מְרִיבָו׳ מֵרִיב ו'.
תרגום
׳ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו׳ - מְרִבָו חָסֵר, מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא מְרִיבָו שָׁנִינוּ, מֵרִיב ו', וְזֶה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְסוֹד הַחָכְמָה נֶאֱמַר כָּאן, בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּינִים מִתְעוֹרְרִים וְהַשַּׁלִּיטִים שׁוֹלְטִים עַל הָרַחֲמִים, וְהָרַחֲמִים נִכְנָעִים, וּבְשָׁעָה שהקב"ה מִתְבָּרֵךְ מִמַּעְיַן הַנַּחַל, אֲזַי גּוֹבְרִים הָרַחֲמִים וְנִכְנָעִים הַדִּינִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו׳ (שמואל א ב, י), מֵרִיב ו'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (עוד) (שמואל א ב י). ׳יהו"ה יחתו מריבו׳, מריבו חסר, מאי קא מיירי. אלא מריבו תנינן, מריב ו', ודא מלכא קדישא ורזא דחכמתא אתמר הכא, בשעתא דדינין מתערין ושליטין שלטין על רחמי, ורחמי אתכפיין, ובשעתא דקודשא בריך הוא אתברך ממבועא דנחלא, כדין גברין רחמי ואתכפיין דיני, הדא הוא דכתיב ׳יהו"ה יחתו מריבו׳ מריב ו'.
התרגום: ׳ה' יחתו מריבו׳ - מרבו חסר, מה זה אומר? אלא מריבו שנינו, מריב ו', וזה המלך הקדוש, וסוד החכמה נאמר כאן, בשעה שהדינים מתעוררים והשליטים שולטים על הרחמים, והרחמים נכנעים, ובשעה שהקב"ה מתברך ממעין הנחל, אזי גוברים הרחמים ונכנעים הדינים. זהו שכתוב, ׳ה' יחתו מריבו׳ (שמואל א ב, י), מריב ו'.
מן המפרשים
הסולם: ה׳ יחתו מריבו: מריבו חסר י׳ כתוב שהיא סימן הרבים. מה מלמדנו. ומשיב, אלא מריבו, למדנו, שהוא אותיות מריב ו׳, וזה הוא מלך הקדוש. דהיינו ז״א, שנקרא ו׳ דהויה, שהוא קו האמצעי. וסוד החכמה נאמר כאן. בשעה שהדינים מתעוררים, ושליטים מצד…