׳והוא ימשל בך׳
כשגברים בחטא נשים שולטות כדבורה וחנה, וקושיית ׳אם כל עדת ישראל ישגו׳
באותו יום נצטוו על עץ אחד ועברו - ובגלל שהאשה חטאה ראשונה ׳והוא ימשל בך׳, נשים משלו בו
בֹּא רְאֵה, בְּאוֹתוֹ יוֹם נִצְטַוּוּ עַל עֵץ אֶחָד וְעָבְרוּ עַל מִצְוַת רִבּוֹנָם, וּבִגְלַל שֶׁהָאִשָּׁה חָטְאָה בָרִאשׁוֹנָה וּבָא עָלֶיהָ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, כָּתוּב ׳וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ׳ (בראשית ג, טז). מִכָּאן וָהָלְאָה, בְּכָל הַפְּעָמִים שֶׁאֲנָשִׁים נִמְצָאִים רְשָׁעִים לִפְנֵי הקב"ה, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁאוֹתָן נָשִׁים (שֶׁלְּמַעְלָה) שֶׁמִּצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה מְזֻמָּנוֹת לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ׳ (ישעיה ג, יב) - נָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ וַדַּאי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזִי, בְּהַהוּא יוֹמָא אִתְפְּקָדוּ עַל אִילָנָא חַד, וְעָבְרוּ עַל פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהוֹן, וּבְגִין דְּאִתְּתָא הִיא חָבַת בְּקַדְמִיתָא, וְאָתָא עָלָה הַהוּא נָחָשׁ, כְּתִיב, ׳וְהוּא יִמְשׁוֹל בָּךְ׳ (בראשית ג, טז). מִכָּאן וּלְהָלְאָה, בְּכָל זִמְנִין דְּגוּבְרִין אִשְׁתְּכָחוּ חַיָּיבִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא אוֹקִימְנָא דְּאִינּוּן נָשִׁים (דלעילא) מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, זְמִינִין לְשַׁלְּטָאָה עֲלֵיהוֹן, מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עַמִּי נוֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ, נָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ ודַּאי׳ (ישעיהו ג, יב).
אלו נקראות להט החרב המתהפכת - לא שהם חרב אלא להט מאותה חרב, לפעמים גברים ולפעמים נקבות
וְאֵלֶּה נִקְרָאוֹת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לֹא שֶׁהֵם חֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, אֶלָּא לַהַט מֵאוֹתָהּ חֶרֶב, שֶׁנִּקְרָא ׳חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית׳ (ויקרא כו, כה) - ׳חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם׳ (ישעיה לד, ו). וְאוֹתוֹ לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִפְעָמִים גְּבָרִים וְלִפְעָמִים נְקֵבוֹת, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין אִקְרוּן לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לָאו דְּאִינּוּן חֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, אֶלָּא לַהַט מֵהַהוּא חֶרֶב, דְּאִקְרֵי ׳חֶרְב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית׳ (ויקרא כו, כה), ׳חֶרֶב לַיהו"ה מָלְאָה דָם׳. וְהַהוּא לַהַט הַחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת, לְזִמְנִין גּוּבְרִין וּלְזִמְנִין נוּקְבִין, וְהָא אוֹקִימְנָא.
אוי לעולם כשאותן נשים שולטות - הנביא: ׳נשים שאננות איך אתן יושבות שלא להתעורר בעולם׳
אוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁאוֹתָן נָשִׁים שׁוֹלְטוֹת בָּעוֹלָם. כְּשֶׁרָאָה הַנָּבִיא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְעַקְּמִים אֶת דַּרְכֵיהֶם וְהֵם נִמְצָאִים בַּחֲטָאִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, אָז אָמַר: נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת, אֵיךְ אַתֶּן שַׁאֲנַנּוֹת? אֵיךְ אַתֶּן יוֹשְׁבוֹת שֶׁלֹּא לְהִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם?! קֹמְנָה. וּבְמָקוֹם אַחֵר בֵּאַרְנוּ אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
ווי לְעָלְמָא, כַּד אִינּוּן נָשִׁין שַׁלְטָן בְּעָלְמָא, כַּד חָמָא נְבִיאָה, דְּיִשְׂרָאֵל מֵעֲקְמֵי אָרְחַיְיהוּ, וְאִינּוּן אִשְׁתְּכָחוּ בְּחוֹבִין קָמֵי מָארֵיהוֹן, כְּדֵין אָמַר, נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת הֵיךְ אַתּוּן שְׁקִיטָאן, הֵיךְ אַתּוּן יַתְבָן דְּלָא לְאִתְּעָרָא בְּעָלְמָא, קוֹמְנָה. וּבְאֲתַר אָחֳרָא (ק"ס) אוֹקִימְנָא ׳לְהַאי קְרָא . וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.
כמו שמצאנו בדבורה ׳היא שפטה את ישראל בעת ההיא׳ - אוי לדור שאין בו מי שידון אלא נוקבא אחת
אֲבָל לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמָּצָאנוּ בִדְבוֹרָה, שֶׁכָּתוּב ׳הִיא שּפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא׳ (שופטים ד, ד) - וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ, אוֹי לְאָדָם שֶׁאִשָּׁה מְבָרֶכֶת לוֹ בְּשֻׁלְחָנוֹ. כָּךְ דְּבוֹרָה, ׳הִיא שּפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא׳ - אוֹי לְדוֹר שֶׁלֹּא נִמְצָא בָהֶם מִי שֶׁיָּדוּן אֶת הָעָם אֶלָּא רַק נוּקְבָּא אַחַת.
בלשון הזוהר
אֲבָל לָא אִתְּמַר, אֶלָּא כְּמָה דְּאַשְׁכְּחָן בִּדְבוֹרָה. דִּכְתִּיב ׳הִיא שׁוֹפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא׳ (שופטים ד, ד). וְעַל דָּא תָּנֵינָן, וַוי לְבַּר נָשׁ דְּאִתְּתָא קָא מְבָרְכָא לֵיהּ לְפָתוֹרָא. כַּךְ דְּבוֹרָה, ׳הִיא שׁוֹפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא׳, וַוי לְדָרָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ מַאן דְּדָאִין לְעַמָּא, אֶלָּא חַד נוּקְבָּא.
שתי נשים אמרו תשבחת הקב"ה שלא יאמרו הגברים כמוה - דבורה וחנה, ׳אין קדוש כה'׳ פתחה פתח המהימנותא
בֹּא רְאֵה, שְׁתֵּי נָשִׁים הֵן שֶׁנִּמְצְאוּ בָעוֹלָם וְאוֹמְרוֹת תִּשְׁבַּחְתּוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁכָּל הַגְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יֹאמְרוּ כָּזוֹ. וּמִי הֵן? דְּבוֹרָה וְחַנָּה. חַנָּה אָמְרָה ׳אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךְ, וְכָל שְׁאָר הַפְּסוּקִים׳ (שמואל א ב). שֶׁהִיא פָּתְחָה אֶת פֶּתַח הַמְּהֵימְנוּתָא לָעוֹלָם, כְּמוֹ: ׳מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן׳ - הֲרֵי הַפֶּתַח שֶׁל הַמְּהֵימְנוּתָא. לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים, הֲרֵי הַמְּהֵימְנוּתָא שֶׁלְּמַעְלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁשְּׁרוּיִים הָאָבוֹת. מִי הַנְּדִיבִים? אֵלּוּ הָאָבוֹת, כַּכָּתוּב ׳נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ׳ (תהלים מז).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, תְּרֵין נָשִׁין אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָּחוּ בְּעָלְמָא, וְאָמְרֵי תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל גּוּבְרִין דְּעָלְמָא לָא יֵימְרוּן הָכֵי. וּמַאן אִינּוּן. דְּבוֹרָה. וְחַנָּה. חַנָּה אָמְרָה, ׳אֵין קָדוֹשׁ כַּיהו"ה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ׳ (שמואל א ב, ב) וְכֻלְּהוּ קְרָאֵי. דְּהִיא פַּתְחַת פִּתְחָא דִּמְהֵימְנוּתָא לְעָלְמָא, כְּגוֹן ׳מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן׳ (שמואל א ב, ח), הָא פִּתְחָא דִּמְהֵימְנוּתָא. ׳לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים׳, הָא מְהֵימְנוּתָא דִּלְעֵילָּא, בַּאֲתַר דַּאֲבָהָן שַׁרְיָין. מַאן נְדִּיבִים. אִלֵּין אֲבָהָן, כְּדִכְתִיב ׳נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ׳ (תהילים מז, י).
׳להושיב עם נדיבים... וכסא כבוד ינחלם׳ - ניבאה על שמואל השקול עם משה ואהרן, או זה הקב"ה
דָּבָר אַחֵר ׳לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים׳ - נִבְּאָה עַל שְׁמוּאֵל, שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת שָׁקוּל עִם ׳מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׳ (שם צט, ו), שֶׁכָּתוּב ׳מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ׳ - ׳וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם׳ - מִי יַנְחִלֵם? זֶה שְׁמוּאֵל, שֶׁהוֹרִישׁ כְּבוֹד הַמַּלְכוּת לִשְׁנֵי מְלָכִים. דָּבָר אַחֵר ׳וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם׳ - זֶה הקב"ה שֶׁהוֹרִישׁ אֶת כִּסְאוֹ לַעֲבָדָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם׳ (שמואל א ב, ח).
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִּיבִים׳ (תהלים קיג, ח), נִבְּאָה עַל שְׁמוּאֵל, דְּאִיהוּ זַמִּין לְאִתְקְשָׁא עִם ׳מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׳, דִּכְתִּיב, ׳מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ׳ (תהילים צט, ו). ׳וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִילֵם׳ (שמואל א ב, ח). מַאן יַנְחִילֵם. דָּא שְׁמוּאֵל. דְּאַחֲסִין יְקָרָא דְּמַלְכוּתָא לִתְרֵין מַלְכִין. דָּבָר אַחֵר ׳וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִילֵם׳, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהוּא אַחֲסִין כּוּרְסְיָיא דִּילֵיהּ לְעַבְדוֹהִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִילֵם׳.
׳ה' יחתו מריבו׳ - מריב ו', בשעה שהדינים מתעוררים והרחמים נכנעים ולהיפך
׳ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו׳ - מְרִבָו חָסֵר, מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא מְרִיבָו שָׁנִינוּ, מֵרִיב ו', וְזֶה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְסוֹד הַחָכְמָה נֶאֱמַר כָּאן, בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּינִים מִתְעוֹרְרִים וְהַשַּׁלִּיטִים שׁוֹלְטִים עַל הָרַחֲמִים, וְהָרַחֲמִים נִכְנָעִים, וּבְשָׁעָה שהקב"ה מִתְבָּרֵךְ מִמַּעְיַן הַנַּחַל, אֲזַי גּוֹבְרִים הָרַחֲמִים וְנִכְנָעִים הַדִּינִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו׳ (שמואל א ב, י), מֵרִיב ו'.
בלשון הזוהר
(עוד) (שמואל א ב י). ׳יהו"ה יֵחַתּוּ מְרִיבָו׳, מְרִיבָו חָסֵר, מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא מְרִיבָו תָּנֵינָן, מֵרִיב ו', וְדָא מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְרָזָא דְּחָכְמְתָא אִתְּמַר הָכָא, בְּשַׁעֲתָא דְּדִינִין מִתְּעָרִין וְשַׁלִּיטִין שַׁלְטִין עַל רַחֲמֵי, וְרַחֲמֵי אִתְכַּפְיָין, וּבְשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְבְּרַךְ מִמַּבּוּעָא דְּנַחֲלָא, כְּדֵין גַּבְרִין רַחֲמֵי וְאִתְכַּפְיָין דִּינֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יהו"ה יֵחַתּוּ מְרִיבָו׳ מֵרִיב ו'.
׳עלו בשמים ירעם ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו׳ - זו כנסת ישראל הנקראת קרן היובל
עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם. עָלָו, מַה זֶּה עָלָו? בְּשָׁעָה שֶׁהַטַּל שֶׁל עַתִּיקָא קַדִּישָׁא שׁוֹרֶה עָלָיו, וּמְמַלֵּא אֶת רֹאשׁוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, אֲזַי יַרְעֵם, יִשְׁבֹּר אֶת כֹּחָם וְתָקְפָּם שֶׁל הַדִּינִים הַקָּשִׁים. וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ - זֶה הקב"ה. וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת קֶרֶן הַיּוֹבֵל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מְשִׁיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, מִשּׁוּם כָּךְ קֶרֶן מְשִׁיחוֹ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר׳.
בלשון הזוהר
׳עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם׳ (שמואל א ב, י). עָלָיו. מַאי עָלָיו. בְּשַׁעֲתָא דְּטַלָא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וּמַלְיָא רֵישֵׁיהּ, בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, כְּדֵין יַרְעֵם: יַתְּבַּר חֵילֵיהוֹן וְתוּקְפֵיהוֹן דְּדִינִין תַּקִּיפִין. ׳וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ׳, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִקְרֵי קֶרֶן הַיּוֹבֵל (ס"א ל"ג היובל) כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. מְשִׁיחוֹ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים ב כג) מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, בְּגִין כָּךְ ׳קֶרֶן מְשִׁיחוֹ׳, והָא אִתְּמַר.
דבורה שבאה לשבח: ׳ה' בצאתך משעיר׳ - הקב"ה הזמין כל האומות לקבל תורה ולא רצו
דְּבוֹרָה שֶׁבָּאָה לְשַׁבֵּחַ אֶת שֶׁבַח הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ: ׳ה' בְּצֵאתְךְ מִשֵּׂעִיר בְּצַעַדְּךְ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם׳ (שופטים ה, ד) - מְלַמֵּד שהקב"ה הִזְמִין אֶת כָּל שְׁאָר הָעַמִּים לְקַבֵּל תּוֹרָה, וְלֹא רָצוּ. וְכִי לֹא הָיָה גָלוּי לְפָנָיו שֶׁלֹּא רוֹצִים? אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה, שֶׁאִלְמָלֵא הָיָה נוֹתֵן לָהֶם הקב"ה אֶת הַתּוֹרָה, הָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ. וְכָל אוֹתָם פְּסוּקִים שֶׁאָמְרָה דְבוֹרָה, הַכֹּל הֵם בְּסוֹד הַחָכְמָה, עַד אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁשִּׁבְּחָה אֶת עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל׳ - שֶׁהֲרֵי בֵּאֲרוּ שֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר׳.
בלשון הזוהר
דְּבוֹרָה דְּאָתַת לְשַׁבְּחָא שְׁבָחָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, ׳יהו"ה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם׳ (שופטים ה, ד). מְלַמֵּד, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין לְכָל שְׁאָר עַמִּין לְקַבְּלָא לְאוֹרַיְיתָא, וְלָא בָּעוּ. וְכִי לָא הֲוָה גַּלֵּי קָמֵיהּ דְּלָא בָּעָאן, אֶלָּא דְּלָא יְהֵא לוֹן פִּתְחוֹן פֶּה, דְּאִלְמָלֵא יָהַב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא הֲווֹ נַטְרֵי לָהּ. וְכָל אִינּוּן קְרָאֵי דְּאָמְרָה דְּבוֹרָה, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא, עַד הַהִיא שַׁעֲתָא דְּשַׁבְּחַת גַּרְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל׳, דְּהָא אוּקְמוּהָ דְּאִסְתַּלָּק מִנָּהּ רוּחַ נְבוּאָה, וּבְגִין כָּךְ ׳עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר׳ (שופטים ה, יב).
כל זה כשהגברים בחטא ואינם כדאים לרוח הקדש - ׳ואם כל עדת ישראל ישגו׳ אלו שבירושלים שמשם יוצאת תורה
וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּמְצְאוּ הַגְּבָרִים בְּחֵטְא, וְאֵינָם כְּדָאִים לְהַשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַדַּאי. ׳וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְגוֹ'׳ (ויקרא ד, יג) - כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהוֹרָאָה שֶׁטָּעוּ בָהּ. אֲבָל ׳וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ׳ - וְאִם כָּל יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה ׳כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל׳? אֶלָּא אוֹתָם (כֻּלָּם) שֶׁנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצֵאת תּוֹרָה לְכָל הָעָם, וְאִם אוֹתָם שֶׁהָיוּ שָׁם טוֹעִים, אָז כָּל יִשְׂרָאֵל טוֹעִים, וְשָׁנִינוּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׁם טוֹעִים, כָּל הָעָם טוֹעִים, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם. ׳וְנֶעְלָם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל׳ - עֵינֵי הַקָּהָל אֵלּוּ הַסַּנְהֶדְרִין, אֵלּוּ הֵם שֶׁמְּמֻנִּים עַל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
וכָל דָּא, כַּד אִשְׁתְּכָחוּ גּוּבְרִין בְּחַטָּאָה, וְלָאו אִינּוּן כְּדָאִין לְמִשְׁרֵי עָלַיְיהוּ רוּחַ קוּדְשָׁא ודַּאי. ׳ואִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְגוֹ', כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא בְּהוֹרָאָה דְּטָעוּ בָּהּ׳ (ויקרא ד, יג). אֲבָל ואִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, ואִם כָּל יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא אִינּוּן (כולהון) דְּאִשְתַּכְּחָן בִּיְרוּשָׁלַ ם, דְּהָא מִתַּמָּן נָפְקָא אוֹרַיְיתָא לְכָל עַמָּא, וְאִי אִינּוּן דַּהֲווֹ תַּמָּן טָעָאן, כָּל יִשְׂרָאֵל טָעָאן, ותָנֵינָן דְּכֵיוָן דְּתַמָּן טָעָאן, כָּל עַמָּא טָעָאן, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ מַשְׁכֵי אֲבַתְרַיְיהוּ. ׳ונֶעְלַּם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל׳, עֵינֵי הַקָּהָל אִלֵּין סַנְהֶדְרֵי, אִלֵּין אִינּוּן דִּמְמָנָן עַל יִשְׂרָאֵל.
קרבן סנהדרין שטעתה
שבעים סנהדרין ושבעים פנים לתורה בלשון אחת, לעומת שבעים לשון האומות בפרוד
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.