ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 29: ׳נפש כי תחטא... עד שיפוח היום ונסו הצללים׳ - ירידת הנשמה מגן עדן, וסוד שני הצללים בשעת יציאתה › פיסקה 7 (יג ע"ב)

כשמגיעים ימיו להסתלק הקב"ה תוהה עליו - ׳או ראה או ידע... אם לוא יגיד ונשא עונו׳

ויקרא · ׳נפש כי תחטא... עד שיפוח היום ונסו הצללים׳ - ירידת הנשמה מגן עדן, וסוד שני הצללים בשעת יציאתה · מאמר 29 · פיסקה 7 · דף יג ע"ב

לשון הזוהר

ועַל דָּא ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַתְקְנָא עוֹבָדוֹי. דְּכַד מָטוּן יוֹמוֹי לְאִסְתַּלְּקָא מִן עָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תּוֹהֵא עָלֵיהּ, וְאוֹמֵר, ׳וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהָא׳ אוֹמֵינָא לָהּ בְּאוֹמָאָה דִּשְׁמִי דְּלָא לְשַׁקְּרָא בִּי, ואַסְהֲדִית בָּהּ כַּד נַחְתַּת לְעָלְמָא, ׳וְהוּא עֵד׳ וַדַּאי, מִכַּמָּה זִמְנִין דְּאַסְהֲדִית בָּהּ, לְנַטְרָא פִּקּוּדָי. בְּגִין כַּךְ הוֹאִיל וּבַּר נָשׁ הוּא עֵד, בְּשַׁעֲתָא דְּיֵתוּב קָמֵי מַלְכָּא, ׳אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע׳. ׳אוֹ רָאָה׳, אִינּוּן חוֹבִין דְּעָבַד וְאִסְתְּכַּל בְּהוּ. ׳אוֹ יָדָע׳ בְּבִירוּרָא דְּמִלָּה דְּעָבַר עָל פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, ׳אִם לא יַגִּיד׳, אִם לָא יוֹדֵי עָלַיְיהוּ קָמֵי מָארֵיהּ (מה כתיב) כַּד יִפּוּק מֵהַאי עָלְמָא, ׳וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ׳. וְכַד יִשָּׂא עֲוֹנוֹ, הֵיאַךְ פַּתְחִין לֵיהּ פִּתְחָא, וְהֵיאַךְ יְקוּם קָמֵי מָארֵיהּ, וְעַל דָּא ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא׳ כְּתִיב.

תרגום

וְעַל זֶה ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו. שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעִים יָמָיו לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, הקב"ה תּוֹהֶה עָלָיו וְאוֹמֵר, ׳וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה׳ (ויקרא ה, א) - וַהֲרֵי הִשְׁבַּעְתִּי אוֹתָהּ בִּשְׁבוּעָה שֶׁל שְׁמִי שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר בִּי, וְהֵעַדְתִּי בָהּ כְּשֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם, ׳וְהוּא עֵד׳ וַדַּאי, מִכַּמָּה פְעָמִים שֶׁהֵעַדְתִּי בָהּ לִשְׁמֹר מִצְווֹתַי. לָכֵן, הוֹאִיל וְהָאָדָם הוּא עֵד, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשׁוּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ - ׳אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע׳ - ׳אוֹ רָאָה׳ אוֹתָם חֲטָאִים שֶׁעָשָׂה וְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם. ׳אוֹ יָדָע׳ בְּבֵרוּר הַדָּבָר שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת רִבּוֹנוֹ. ׳אִם לוֹא יַגִּיד׳ - אִם לֹא יוֹדֶה עֲלֵיהֶם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ (מַה כָּתוּב) כְּשֶׁיֵּצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, ׳וְנָשָׂא עֲונוֹ׳. וּכְשֶׁיִּשָּׂא עֲונוֹ, אֵיךְ יִפְתְּחוּ לוֹ פֶּתַח וְאֵיךְ יַעֲמֹד לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, וְעַל זֶה ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא׳ כָּתוּב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא ׳עד שיפוח היום׳, דבעי בר נש לאתקנא עובדוי. דכד מטון יומוי לאסתלקא מן עלמא, קודשא בריך הוא תוהא עליה, ואומר, ׳ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה, והא׳ אומינא לה באומאה דשמי דלא לשקרא בי, ואסהדית בה כד נחתת לעלמא, ׳והוא עד׳ ודאי, מכמה זמנין דאסהדית בה, לנטרא פקודי. בגין כך הואיל ובר נש הוא עד, בשעתא דיתוב קמי מלכא, ׳או ראה או ידע׳. ׳או ראה׳, אינון חובין דעבד ואסתכל בהו. ׳או ידע׳ בבירורא דמלה דעבר על פקודא דמאריה, ׳אם לא יגיד׳, אם לא יודי עלייהו קמי מאריה (מה כתיב) כד יפוק מהאי עלמא, ׳ונשא עונו׳. וכד ישא עונו, היאך פתחין ליה פתחא, והיאך יקום קמי מאריה, ועל דא ׳נפש כי תחטא׳ כתיב.

התרגום: ועל זה ׳עד שיפוח היום׳, שצריך אדם לתקן מעשיו. שכשמגיעים ימיו להסתלק מהעולם, הקב"ה תוהה עליו ואומר, ׳ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה׳ (ויקרא ה, א) - והרי השבעתי אותה בשבועה של שמי שלא לשקר בי, והעדתי בה כשירדה לעולם, ׳והוא עד׳ ודאי, מכמה פעמים שהעדתי בה לשמר מצוותי. לכן, הואיל והאדם הוא עד, בשעה שישוב לפני המלך - ׳או ראה או ידע׳ - ׳או ראה׳ אותם חטאים שעשה והתבונן בהם. ׳או ידע׳ בברור הדבר שעבר על מצות רבונו. ׳אם לוא יגיד׳ - אם לא יודה עליהם לפני רבונו (מה כתוב) כשיצא מן העולם הזה, ׳ונשא עונו׳. וכשישא עונו, איך יפתחו לו פתח ואיך יעמד לפני רבונו, ועל זה ׳נפש כי תחטא׳ כתוב.

מן המפרשים

הסולם: וע״ד עד שיפוח וגו': וע"כ, עד שיפוח היום, צריך האדם לתקן מעשיו, כי כשמגיעים ימיו להסתלק מן העולם, הקב״ה תוהה עליו ואומר, ונפש כי תחטא, ושמעה קול אלה, והרי השבעתי אותה בשבועה, בשמי, שלא תשקר בי, והעדתי בה כשירדה לעולם. והוא עד,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: