׳נפש כי תחטא... עד שיפוח היום ונסו הצללים׳
ירידת הנשמה מגן עדן, וסוד שני הצללים בשעת יציאתה
ר' יוסי פתח ׳עד שיפוח היום ונסו הצללים׳ - הכרוז היוצא בכל יום להעיר בני העולם מחטאיהם
׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא׳ (ויקרא ד, ב). רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (שִׁיר ב) ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים וְגוֹ'׳. כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר מֵחֲטָאֵיהֶם שֶׁלֹּא לַחֲטֹא לִפְנֵי רִבּוֹנָם, שֶׁהֲרֵי בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא כָרוֹז וְקוֹרֵא: הָעִירוּ בְּנֵי הָעוֹלָם אֶת לִבְּכֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ! הָעִירוּ לְהִזָּהֵר מֵחֲטָאֵיכֶם! הָעִירוּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנָּתַן בְּתוֹכֲכֶם מֵהַמָּקוֹם הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא׳ (ויקרא ד, ב). רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים וְגוֹ'׳ (שיר השירים ב, יז), כַּמָה אִית לְהוּ לִבְנִי נָשָׁא לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבֵיהוֹן, דְּלָא לְמֶחטֵי קָמֵי מָארֵיהוֹן, דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כָּרוֹזָא נָפִיק וְקָארֵי, אַתְּעֲרוּ בְּנִי עָלְמָא לִבַּיְיכוּ לְקָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. אַתְּעֲרוּ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבַיְיכוּ. אַתְּעֲרוּ נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא דְּיָהַב בְּגַּוויְיכוּ מֵאֲתַר קַדִּישָׁא עִלָּאָה.
בשעה שמוציא הקב"ה נשמה להורידה - מעיד בה ומעבירה באלף ושמונה עולמות להשתעשע
שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיא הקב"ה נְשָׁמָה לְהוֹרִידָהּ לִבְנֵי אָדָם, הוּא מֵעִיד בָּהּ בְּכַמָּה יִעוּדִים, בְּכַמָּה עֳנָשִׁים, כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּעֲבִיר אוֹתָהּ בְּאֶלֶף וּשְׁמוֹנָה עוֹלָמוֹת לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, וְלִרְאוֹת בָּהֶם אֶת כְּבוֹד אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה. (יוֹצֵאת) וְעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ נִכְבָּד, בַּדְּיוֹקָן שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, בִּלְבוּשׁ נִכְבָּד עֶלְיוֹן מִסְתַּכֶּלֶת בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ בְּכָל יוֹם וּמְעַטֵּר אוֹתָהּ בְּכַמָּה עֲטָרוֹת.
בלשון הזוהר
דְּתָנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק נִשְׁמְתָא לְנַחְתָּא בִּבְנֵי נָשָׁא, אַסְהִיד בָּהּ בְּכַמָּה יִעוּדִין, בְּכַמָּה קַסְטוֹרִין, בְּגִין לְנַטְרָא פִּקּוּדוֹי. וְלא עוֹד אֶלָּא דְּאַעְבָּר לָהּ בְּאֶלֶף וּתְמַנְיָא עָלְמִין לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא, וּלְמֶחמֵי בְּהוּ יְקָרָא דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. (נפקא) וְקַיְּימָא קָמֵי מַלְכָּא בִּלְבוּשׁ יְקָר, בְּדִיּוּקְנָא דְּהַאי עָלְמָא, בִּלְבוּשׁ יְקָר עִלָּאָה אִסְתְּכָּלַת בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא כָּל יוֹמָא, וְאַעְטַּר לָהּ בְּכַמָּה עִטְרִין.
כשמגיע זמנה לרדת עושה מדורה בגן עדן שלושים יום - והתורה תמהה איך חוטאת אחר כל השלמות
בְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּהּ לָרֶדֶת לָעוֹלָם, הוּא עוֹשֶׂה מְדוֹרָהּ בְּגַן עֵדֶן שֶׁל הָאָרֶץ שְׁלֹשִׁים יָמִים, לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹד רִבּוֹנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים, וְעוֹלֶה לִמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ יוֹרֶדֶת לָעוֹלָם, וְהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ מְעַטֵּר אוֹתָהּ בְּשֶׁבַע עֲטָרוֹת, עַד שֶׁבָּאָה וְנִכְנֶסֶת לְתוֹךְ גּוּף שֶׁל אָדָם. וּכְשֶׁהִיא בְּגוּף שֶׁל אָדָם וְחוֹטֵאת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִתְעַסֶּקֶת בַּחֹשֶׁךְ שֶׁלָּהּ, הַתּוֹרָה תְּמֵהָה עָלֶיהָ וְאוֹמֶרֶת: וּמַה כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה וְכָל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁהִשְׁלִים לַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וְהִיא חוֹטֵאת לְפָנָיו?! נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, מַה הַדִּין הוּא שֶׁתֶּחֱטָא?
בלשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּמָטֵי זִמְנָא לְנַחְתָּא לְעָלְמָא, עַבְדַת מָדוֹרָהָא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאַרְעָא תְּלָתִין יוֹמִין, לְמֵחמֵי יְקָרָא דְּמָארֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, וְסַלְּקָא לְאַתְרָהָא לְעֵילָּא, וּבָתַר דָּא נַחְתַּת לְעָלְמָא, אַעְטָּר לָהּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בְּשְׁבַע עִטְרִין, עַד דְּאָתַת וְעָאלַת בְּגוֹ גּוּפָא דְּבַּר נָשׁ. וְכַד אִיהִי בְּגוּפָא דְּבַּר נָשׁ, וְחָבַת בְּהַאי עָלְמָא, וְאִשְׁתַּדְּלַת בַּחֲשׁוֹכָהָא. אוֹרַיְיתָא תַּווהָא עָלָה, וְאַמְרַת, וּמַה כָּל יְקָרָא דָּא, וְכָל אַשְׁלְמוּתָא אַשְׁלִים לְנַפְשָׁתָא מַלְכָּא עִלָּאָה, וְהִיא חָבָאָת קָמֵיהּ, ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא׳, מַה דִּין הוּא דְּתֶחטָא.
׳עד שיפוח היום׳ - העצה להזהר מחטאיה, ׳ונסו הצללים׳ סוד הצלם המועבר בשעת יציאת הנשמה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא׳ (ויקרא ד, ב), חָזַרְנוּ לַכָּתוּב ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳. הָעֵצָה לַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ לְהִזָּהֵר מֵחֲטָאֶיהָ וְתָשׁוּב לְהִטָּהֵר - ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, עַד שֶׁלֹּא יָפוּחַ הַיּוֹם שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְיָבא אוֹתוֹ הַיּוֹם הַקָּשֶׁה שֶׁיִּתְ בְּעֶנָּה הַמֶּלֶךְ דִּין לָצֵאת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳ - זֶהוּ סוֹד שֶׁאוֹמְרִים בֵּין הַחֲבֵרִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל אָדָם לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, צֶלֶם הָאָדָם מָעֳבָר מִמֶּנּוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, טֶרֶם שֶׁיִּנְשֹׁף הַיּוֹם לָצֵאת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳, שֶׁיָּעֳבַר הַצֶּלֶם, יָשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא׳ (ויקרא ד, ב) אַהֲדַרְנָא לִקְּרָא ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, עֵיטָא לְהַאי נֶפֶשׁ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבָהָא, וְתִיתוּב לְאִתְדַכְּאָה, ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, עַד שֶׁלֹּא יָפוּחַ יוֹמָא דְּהַאי עָלְמָא, וְיֵיתֵי הַהוּא יוֹמָא תַּקִּיפָא, דְּיִתְבַּע לָהּ מַלְכָּא דִּינָא, לְנָפְקָא מֵהַאי עָלְמָא. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳, דָּא הוּא רָזָא בֵּין חַבְרַיָּיא דְּקָא אַמְרֵי, דִּבְשַׁעֲתָא דְּמָטֵי זִמְנָא דְּבַּר נָשׁ לְנָפְקָא מִן עָלְמָא, צוּלְמָא דְּבַר נָשׁ אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, עַד דְּלָא יִנְשׁוֹף יוֹמָא לְנָפְקָא מֵהַאי עָלְמָא. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳, דְּאִתְעֲבָר צוּלְמָא, יְתוּב קָמֵי מָארֵיהּ.
ר' אלעזר: שני צללים יש לאדם, גדול וקטן - וכשנמצאים כאחד האדם בקיומו
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, שְׁנֵי צְלָמִים יֵשׁ לָאָדָם כְּשֶׁהוּא בְקִיּוּמוֹ, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, שֶׁכָּתוּב הַצְּלָלִים, שְׁנַיִם. וּכְשֶׁנִּמְצָאִים כְּאֶחָד, אֲזַי הָאָדָם בְּקִיּוּמוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳. אֲזַי צָרִיךְ אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשָׂיו וּלְתַקְּנָם לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְיוֹדֶה עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שהקב"ה נִקְרָא רַחוּם וְחַנּוּן, וּמְקַבֵּל אֶת אוֹתָם שֶׁשָּׁבִים לְפָנָיו.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, תְּרֵין צוּלְמִין אִית לֵיהּ לְבַּר נָשׁ כַּד אִיהוּ בְּקִיּוּמֵיהּ, חַד רַבְרְבָא, וְחַד זְעֵירָא, דִּכְתִּיב ׳הַצְּלָלִים, תְּרֵי׳. וְכַד מִשְׁתַּכְּחֵי כַּחֲדָא, כְּדֵין הוּא בַּר נָשׁ בְּקִיּוּמֵיהּ. וְעַל דָּא, ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳ כְּתִיב. כְּדֵין בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בְּעוֹבָדוֹי, וּלְתַקְּנָא לוֹן קָמֵי מָארֵיהּ, וְיוֹדֵי עָלַיְיהוּ. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי רַחוּם וְחַנּוּן, וּמְקַבֵּל לְאִינּוּן דְּתָבִין קָמֵיהּ.
כשעברו הצללים ממנו והוא תפוס בקולר - זו תשובה אך לא מעולה כבזמן שהוא בקיומו
וְזְהִוּ עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹתָם צְלָלִים עָבְרוּ מִמֶּנּוּ וְהוּא תָפוּס בְּקוֹלָר, זוֹ תְשׁוּבָה, אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ מְעֻלָּה כְּמוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מַכְרִיז וְאוֹמֵר, (קהלת יב) ׳וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךְ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךְ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה (קהלת יב, א)׳ וְגוֹ'.
בלשון הזוהר
וְדָא הוּא ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳ (שיר השירים ב, יז), דְּכֵיוָן דְּאִינּוּן צְלָלִים מִתְעַבְּרָן מִנֵּיהּ, וְאִיהוּ תָּפִיס בְּקוֹלָרָא, תְּשׁוּבָה הִיא אֲבָל לָא מְעַלְיָא כָּל כַּךְ כְּזִמְנָא דְּקָאִים אִיהוּ בְּקִיּוּמֵיהּ. וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַכְרִיז וְאָמַר, ׳וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְּחוּרוֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְגוֹ'׳ (קהלת יב, א).
כשמגיעים ימיו להסתלק הקב"ה תוהה עליו - ׳או ראה או ידע... אם לוא יגיד ונשא עונו׳
וְעַל זֶה ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳ (שיר השירים ב, יז), שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו. שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעִים יָמָיו לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, הקב"ה תּוֹהֶה עָלָיו וְאוֹמֵר, ׳וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה׳ (ויקרא ה, א) - וַהֲרֵי הִשְׁבַּעְתִּי אוֹתָהּ בִּשְׁבוּעָה שֶׁל שְׁמִי שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר בִּי, וְהֵעַדְתִּי בָהּ כְּשֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם, ׳וְהוּא עֵד׳ וַדַּאי, מִכַּמָּה פְעָמִים שֶׁהֵעַדְתִּי בָהּ לִשְׁמֹר מִצְווֹתַי. לָכֵן, הוֹאִיל וְהָאָדָם הוּא עֵד, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשׁוּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ - ׳אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע׳ - ׳אוֹ רָאָה׳ אוֹתָם חֲטָאִים שֶׁעָשָׂה וְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם. ׳אוֹ יָדָע׳ בְּבֵרוּר הַדָּבָר שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת רִבּוֹנוֹ. ׳אִם לוֹא יַגִּיד׳ - אִם לֹא יוֹדֶה עֲלֵיהֶם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ (מַה כָּתוּב) כְּשֶׁיֵּצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, ׳וְנָשָׂא עֲונוֹ׳. וּכְשֶׁיִּשָּׂא עֲונוֹ, אֵיךְ יִפְתְּחוּ לוֹ פֶּתַח וְאֵיךְ יַעֲמֹד לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, וְעַל זֶה ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא׳ כָּתוּב.
בלשון הזוהר
ועַל דָּא ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳ (שיר השירים ב, יז), דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַתְקְנָא עוֹבָדוֹי. דְּכַד מָטוּן יוֹמוֹי לְאִסְתַּלְּקָא מִן עָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תּוֹהֵא עָלֵיהּ, וְאוֹמֵר, ׳וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהָא׳ אוֹמֵינָא לָהּ בְּאוֹמָאָה דִּשְׁמִי דְּלָא לְשַׁקְּרָא בִּי, ואַסְהֲדִית בָּהּ כַּד נַחְתַּת לְעָלְמָא, ׳וְהוּא עֵד׳ וַדַּאי, מִכַּמָּה זִמְנִין דְּאַסְהֲדִית בָּהּ, לְנַטְרָא פִּקּוּדָי. בְּגִין כַּךְ הוֹאִיל וּבַּר נָשׁ הוּא עֵד, בְּשַׁעֲתָא דְּיֵתוּב קָמֵי מַלְכָּא, ׳אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע׳. ׳אוֹ רָאָה׳, אִינּוּן חוֹבִין דְּעָבַד וְאִסְתְּכַּל בְּהוּ. ׳אוֹ יָדָע׳ בְּבִירוּרָא דְּמִלָּה דְּעָבַר עָל פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, ׳אִם לא יַגִּיד׳, אִם לָא יוֹדֵי עָלַיְיהוּ קָמֵי מָארֵיהּ (מה כתיב) כַּד יִפּוּק מֵהַאי עָלְמָא, ׳וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ׳. וְכַד יִשָּׂא עֲוֹנוֹ, הֵיאַךְ פַּתְחִין לֵיהּ פִּתְחָא, וְהֵיאַךְ יְקוּם קָמֵי מָארֵיהּ, וְעַל דָּא ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא׳ כְּתִיב.
׳ולא שקרנו בבריתך׳
ברית המילה מקשרת ביומם ולילה, ומרבה כבוד וברכה בעולם הזה ובבא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.