ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 29: ׳נפש כי תחטא... עד שיפוח היום ונסו הצללים׳ - ירידת הנשמה מגן עדן, וסוד שני הצללים בשעת יציאתה › פיסקה 4 (יג ע"ב)

׳עד שיפוח היום׳ - העצה להזהר מחטאיה, ׳ונסו הצללים׳ סוד הצלם המועבר בשעת יציאת הנשמה

ויקרא · ׳נפש כי תחטא... עד שיפוח היום ונסו הצללים׳ - ירידת הנשמה מגן עדן, וסוד שני הצללים בשעת יציאתה · מאמר 29 · פיסקה 4 · דף יג ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא׳ אַהֲדַרְנָא לִקְּרָא ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, עֵיטָא לְהַאי נֶפֶשׁ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבָהָא, וְתִיתוּב לְאִתְדַכְּאָה, ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, עַד שֶׁלֹּא יָפוּחַ יוֹמָא דְּהַאי עָלְמָא, וְיֵיתֵי הַהוּא יוֹמָא תַּקִּיפָא, דְּיִתְבַּע לָהּ מַלְכָּא דִּינָא, לְנָפְקָא מֵהַאי עָלְמָא. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳, דָּא הוּא רָזָא בֵּין חַבְרַיָּיא דְּקָא אַמְרֵי, דִּבְשַׁעֲתָא דְּמָטֵי זִמְנָא דְּבַּר נָשׁ לְנָפְקָא מִן עָלְמָא, צוּלְמָא דְּבַר נָשׁ אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, עַד דְּלָא יִנְשׁוֹף יוֹמָא לְנָפְקָא מֵהַאי עָלְמָא. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳, דְּאִתְעֲבָר צוּלְמָא, יְתוּב קָמֵי מָארֵיהּ.

תרגום

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא׳, חָזַרְנוּ לַכָּתוּב ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳. הָעֵצָה לַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ לְהִזָּהֵר מֵחֲטָאֶיהָ וְתָשׁוּב לְהִטָּהֵר - ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, עַד שֶׁלֹּא יָפוּחַ הַיּוֹם שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְיָבא אוֹתוֹ הַיּוֹם הַקָּשֶׁה שֶׁיִּתְ בְּעֶנָּה הַמֶּלֶךְ דִּין לָצֵאת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳ - זֶהוּ סוֹד שֶׁאוֹמְרִים בֵּין הַחֲבֵרִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל אָדָם לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, צֶלֶם הָאָדָם מָעֳבָר מִמֶּנּוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳, טֶרֶם שֶׁיִּנְשֹׁף הַיּוֹם לָצֵאת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳, שֶׁיָּעֳבַר הַצֶּלֶם, יָשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, ׳נפש כי תחטא׳ אהדרנא לקרא ׳עד שיפוח היום׳, עיטא להאי נפש לאזדהרא מחובהא, ותיתוב לאתדכאה, ׳עד שיפוח היום׳, עד שלא יפוח יומא דהאי עלמא, וייתי ההוא יומא תקיפא, דיתבע לה מלכא דינא, לנפקא מהאי עלמא. ׳ונסו הצללים׳, דא הוא רזא בין חברייא דקא אמרי, דבשעתא דמטי זמנא דבר נש לנפקא מן עלמא, צולמא דבר נש אתעבר מניה, הדא הוא דכתיב ׳עד שיפוח היום׳, עד דלא ינשוף יומא לנפקא מהאי עלמא. ׳ונסו הצללים׳, דאתעבר צולמא, יתוב קמי מאריה.

התרגום: אמר רבי יוסי, ׳נפש כי תחטא׳, חזרנו לכתוב ׳עד שיפוח היום׳. העצה לנפש הזו להזהר מחטאיה ותשוב להטהר - ׳עד שיפוח היום׳, עד שלא יפוח היום של העולם הזה ויבא אותו היום הקשה שית בענה המלך דין לצאת מהעולם הזה. ׳ונסו הצללים׳ - זהו סוד שאומרים בין החברים, שבשעה שמגיע זמנו של אדם לצאת מן העולם, צלם האדם מעבר ממנו. זהו שכתוב ׳עד שיפוח היום׳, טרם שינשף היום לצאת מהעולם הזה. ׳ונסו הצללים׳, שיעבר הצלם, ישוב לפני רבונו.

מן המפרשים

הסולם: אמר ר׳ יוסי וכו׳: אר״י, נפש כי תחטא. נחזור אל הכתוב, עד שיפוח היום. עצה לנפש הזאת, שתזהר מחטאה, ותשוב להטהר, עד שיפוח היום, עד שלא יפיח היום של עולם הזה, ויבא היום ההוא הקשה שיתבע המלך דין להוציאה מעולם הזה. ונסו הצללים זה הוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר