ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 20: ׳אם עלה קרבנו מן הבקר... מן הצאן... מן העוף׳ - מעשה העשיר שקרבנו נדחה, וקרבן העני החביב מהכל › פיסקה 1 (ח ע"ב)

ר' יוסי: מה שונה מן הבקר לעולה מן הצאן ומן העוף - לפי יכולת ידו של המקריב

ויקרא · ׳אם עלה קרבנו מן הבקר... מן הצאן... מן העוף׳ - מעשה העשיר שקרבנו נדחה, וקרבן העני החביב מהכל · מאמר 20 · פיסקה 1 · דף ח ע"ב

לשון הזוהר

׳אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר׳ (ויקרא א, ג). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי שְׁנָא ׳מִן הַבָּקָר׳ לְעוֹלָה, ׳וּמִן הַצֹּאן׳ לְעוֹלָה, וּמִן הָעוֹף לְעוֹלָה. אִי כֹּלָּא חַד, בְּגִין מַה שַׁנְיָא דָּא מִן דָּא, דְּהָא מִן כֹּלָּא אִתְעָבִיד חַד מִלָּה. אֶלָּא, מַאן דְּאַדְבַּק יְדֵיהּ לְדָא, מַקְרִיב ׳מִן הַבָּקָר׳. וְאִי לָא יָכִיל, ׳מִן הַצֹּאן׳. וְאִי לָא יָכִיל מִן הָעוֹף. דְּהָא כְּתִיב, ׳וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת׳ (ויקרא יד, כא), דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַטְרַח עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ יַתִּיר, בְּמִלָּה דְּלָא יָכִיל.

תרגום

׳אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר׳ (ויקרא א, ג). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה שּׁוֹנֶה ׳מִן הַבָּקָר׳ לְעוֹלָה ׳וּמִן הַצּאן׳ לְעוֹלָה וּמִן הָעוֹף לְעוֹלָה? אִם הַכֹּל אֶחָד, מִפְּנֵי מָה שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, שֶׁהֲרֵי מֵהַכֹּל נַעֲשֶׂה דָבָר אֶחָד? אֶלָּא מִי שֶׁהִשִּׂיגָה יָדוֹ אֶת זֶה - מַקְרִיב ׳מִן הַבָּקָר׳, וְאִם לֹא יָכוֹל - אָז ׳מִן הַצּאן׳, וְאִם לֹא יָכוֹל - אָז מִן הָעוֹף, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת׳ (ויקרא יד, כא), שֶׁהֲרֵי הקב"ה אֵין מַטְרִיחַ עַל הָאָדָם יוֹתֵר בְּדָבָר שֶׁלֹּא יָכוֹל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳אם עולה קרבנו מן הבקר׳ (ויקרא א, ג). אמר רבי יוסי, מאי שנא ׳מן הבקר׳ לעולה, ׳ומן הצאן׳ לעולה, ומן העוף לעולה. אי כלא חד, בגין מה שניא דא מן דא, דהא מן כלא אתעביד חד מלה. אלא, מאן דאדבק ידיה לדא, מקריב ׳מן הבקר׳. ואי לא יכיל, ׳מן הצאן׳. ואי לא יכיל מן העוף. דהא כתיב, ׳ואם דל הוא ואין ידו משגת׳ (ויקרא יד, כא), דהא קודשא בריך הוא לא אטרח עליה דבר נש יתיר, במלה דלא יכיל.

התרגום: ׳אם עלה קרבנו מן הבקר׳ (ויקרא א, ג). אמר רבי יוסי, מה שונה ׳מן הבקר׳ לעולה ׳ומן הצאן׳ לעולה ומן העוף לעולה? אם הכל אחד, מפני מה שונים זה מזה, שהרי מהכל נעשה דבר אחד? אלא מי שהשיגה ידו את זה - מקריב ׳מן הבקר׳, ואם לא יכול - אז ׳מן הצאן׳, ואם לא יכול - אז מן העוף, שהרי כתוב ׳ואם דל הוא ואין ידו משגת׳ (ויקרא יד, כא), שהרי הקב"ה אין מטריח על האדם יותר בדבר שלא יכול.

מן המפרשים

אור החמה: אם עולה וגו' אי כלא חד אם הכל בא על עון א' הכפרה שוה לכל א"כ בגין מה שניא דא וגו' ותירץ רחמי האל שמכפר על האדם כמה שידו משגת כדי שלא יהא העני בלא כפרה ומשלים במעט המשג. ור' אלעזר פליג עליו כי אין לומר כן אלא כפרת העני שלימה…

הסולם: אם עולה קרבנו מן הבקר: אמר ר׳ יוסי, מהו השינוי, אם מביא מן הבקר לעולה, או, ומן הצאן לעולה, או, ומן העוף לעולה. אם הכל אחד, ובשביל מה הם משונים זה מן זה, שהרי מהכל נעשה דבר אחד, דהיינו עולה. ומשיב, אלא מי שמשיג ידו לזה, מקריב…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: