ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 18: ׳עבדו את ה' בשמחה... בואו לפניו ברננה׳ - תיקון החוטא בשמחת כהנים ולוים ורננת התורה › פיסקה 4 (ח ע"ב)

עכשו שאין קרבן איך מקים שמחה ורננה מתוך מרירות הנפש - שמחת התורה ורנוני התורה הן השמחה

ויקרא · ׳עבדו את ה' בשמחה... בואו לפניו ברננה׳ - תיקון החוטא בשמחת כהנים ולוים ורננת התורה · מאמר 18 · פיסקה 4 · דף ח ע"ב

לשון הזוהר

הַשְׁתָּא דְּלָא אִשְׁתְּכַח קָרְבְּנָא, מַאן דְּחָטֵי קָמֵי מָארֵיהּ וְתָב לְגַבֵּיהּ, וַדַּאי בִּמְרִירוּ דְּנַפְשָׁא, בַּעֲצִיבוּ, בְּבִכְיָה, בְּרוּחַ תְּבִירָא, הֵיאַךְ אוֹקִים שִׂמְחָה וּרְנָנָה, הָא לָא אִשְׁתְּכָחוּ גַּבֵּיהּ. אֶלָּא הָכִי אוֹקְמוּהָ, דְּתוּשְׁבְּחָן דְּמָארֵיהּ, וְחֶדְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, וּרְנָנָה דְּאוֹרַיְיתָא, דָּא הוּא שִׂמְחָה וּרְנָנָה. וְהָא תָּנֵינָן וְלָא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְכוּ', דְּלָא יְקוּם בַּר נָשׁ קָמֵיהּ מָארֵיהּ בַּעֲצִיבוּ וְהָא לָא יָכִיל וּמַאי תָּקַנְתֵּיהּ.

תרגום

עֵכְשָׁו שֶׁלֹּא נִמְצָא קָרְבָּן, מִי שֶׁחוֹטֵא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ וְשָׁב אֵלָיו, וַדַּאי בִּמְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ, בְּעֶצֶב, בִּבְכִיָּה, בְּרוּחַ שְׁבוּרָה, אֵיךְ מֵקִים שִׂמְחָה וּרְנָנָה? הֲרֵי אֵין הֵם נִמְצָאִים אֶצְלוֹ? אֶלָּא כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁתִּשְׁבְּחוֹת רִבּוֹנוֹ וְשִׂמְחַת הַתּוֹרָה וְרִנְנוֹת הַתּוֹרָה, זוֹהִי שִׂמְחָה וּרְנָנָה. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְכוּ', שֶׁלֹּא יַעֲמֹד אָדָם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ בְּעַצְבוּת, וַהֲרֵי לֹא יָכוֹל, אָז מַה תַּקָּנָתוֹ?

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: השתא דלא אשתכח קרבנא, מאן דחטי קמי מאריה ותב לגביה, ודאי במרירו דנפשא, בעציבו, בבכיה, ברוח תבירא, היאך אוקים שמחה ורננה, הא לא אשתכחו גביה. אלא הכי אוקמוה, דתושבחן דמאריה, וחדוותא דאורייתא, ורננה דאורייתא, דא הוא שמחה ורננה. והא תנינן ולא מתוך עצבות וכו', דלא יקום בר נש קמיה מאריה בעציבו והא לא יכיל ומאי תקנתיה.

התרגום: עכשו שלא נמצא קרבן, מי שחוטא לפני רבונו ושב אליו, ודאי במרירות הנפש, בעצב, בבכיה, ברוח שבורה, איך מקים שמחה ורננה? הרי אין הם נמצאים אצלו? אלא כך פרשוה, שתשבחות רבונו ושמחת התורה ורננות התורה, זוהי שמחה ורננה. והרי שנינו, ולא מתוך עצבות וכו', שלא יעמד אדם לפני רבונו בעצבות, והרי לא יכול, אז מה תקנתו?

מן המפרשים

אור החמה: והא תנינן וגו' א"כ ג"כ בתפלתו צריך שלא יהיה מתוך עצבות וזה בוכה ועצב בתפלתו ומתחנן על חטאיו ולא זו בלבד אלא משם למדנו שלהקביל שכינה עליו צריך שלא יהא עציב א"כ בזה איך יתוקן. אית דגרסי ב' פתחים ס"ד וגו' עד ואלין תרין כתרין וגו'…

הסולם: השתא דלא אשתכח וכו׳: עתה שלא נמצא קרבן, מי שחטא לפני אדונו, ושב אליו, ודאי שהוא מר נפש, בעצבות, ברוח שבור. ואיך מקיים שמחה ורננה, הרי אינן נמצאות בו, והרי כך למדנו, שהתשבחות שמשבח לאדונו, ושמחת התורה, ורננה של התורה, זו שמחה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר