׳עבדו את ה' בשמחה... בואו לפניו ברננה׳
תיקון החוטא בשמחת כהנים ולוים ורננת התורה
ר' יהודה פתח ׳עבדו את ה' בשמחה׳ - קושיית עבודת הקרבן ברוח שבורה היכן השמחה
פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, ׳עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה וְגוֹ'׳ (תהלים ק, ב). ׳עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה׳ - כָּךְ לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל עֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לַעֲבֹד אֶת הקב"ה, צָרִיךְ בְּשִׂמְחָה וּבִרְצוֹן הַלֵּב, כְּדֵי שֶׁתִּמָּצֵא עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת. וְאִם תֹּמַר שֶׁעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּן כָּךְ הִיא - אִי אֶפְשָׁר! שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת רִבּוֹנוֹ וְעַל מִצְוַת הַתּוֹרָה וְשָׁב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, בְּאֵיזֶה פָנִים יַעֲמֹד לְפָנָיו? הֲרֵי וַדַּאי בְּרוּחַ שְׁבוּרָה, בְּרוּחַ עֲצוּבָה, אֵיפֹה הַשִּׂמְחָה? אֵיפֹה הָרְנָנָה?
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (כ"ו) וְאָמַר, ׳עִבְדוּ אֶת יהו"ה בְּשִׂמְחָה וְגוֹ'׳ (תהילים ק, ב). ׳עִבְדוּ אֶת יהו"ה בְּשִׂמְחָה׳, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּעֵי בְּחֶדְוָותָא, בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח פּוּלְחָנִיהּ בִּשְׁלִימוּ. וְאִי תֵּימָא פּוּלְחָנָא דְּקָרְבְּנָא הָכִי הוּא. לָא אֶפְשָׁר, דְּהָא הַהוּא בַּר נָשׁ דְּעָבַר עַל פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, עַל פִּקּוּדָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְתָב לְקַמֵּי דְּמָארֵיהּ, בְּמַאן אַנְפִּין יְקוּם קָמֵיהּ, הָא וַדַּאי בְּרוּחַ תְּבִירָא, בְּרוּחַ עָצִיב, אָן הוּא שִׂמְחָה, אָן הוּא רְנָנָה.
התיקון בכהנים ולוים המשלימים שמחה ורננה בשבילו - הכהן רחוק מן הדין תמיד בפנים מאירות
אֶלָּא שָׁם שָׁנִינוּ, אוֹתוֹ אָדָם שֶׁחוֹטֵא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ וְעָבַר עַל מִצְווֹתָיו, וּבָא לְהַקְרִיב קָרְבָּן וּלְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ בְּרוּחַ שְׁבוּרָה, צָרִיךְ לְהִמָּצֵא בְּרוּחַ עֲצוּבָה. וְאִם הוּא בּוֹכֶה, זֶה יָפֶה מֵהַכֹּל. הֲרֵי שִׂמְחָה וַהֲרֵי רְנָנָה אֵין נִמְצָאִים. אֶלָּא בַּמֶּה מִתְתַּקֵּן? בְּאוֹתָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, שֶׁהֲרֵי הֵם מַשְׁלִימִים שִׂמְחָה וּרְנָנָה בִּשְׁבִילוֹ. הַשִּׂמְחָה מִתְקַיֶּמֶת בְּכֹהֵן, מִשּׁוּם שֶׁהוּא תָמִיד רָחוֹק מִן הַדִּין, וְהַכֹּהֲנִים צְרִיכִים תָּמִיד לְהִמָּצֵא בְּפָנִים מְאִירוֹת, שְׂמֵחִים יוֹתֵר מִכָּל הָעָם, שֶׁהֲרֵי הַכֶּתֶר שֶׁלּוֹ גּוֹרֵם הָרְנָנָה בַּלְוִיִּם, וְכָךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי הַלְוִיִּם נִמְצָאִים תָּמִיד עַל הַשִּׁיר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא תַּמָּן תָּנֵינָן, הַהוּא בַּר נָשׁ דְּחָטֵי קַמֵּי מָארֵיהּ, וְעָבַר עַל פִּקּוֹדוֹי, וְאָתֵי לְקָרְבָא קָרְבְּנָא, וּלְתַקְּנָא גַּרְמֵיהּ, בְּרוּחַ תְּבִירָא, בְּרוּחַ עֲצִיבָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא, וְאִי בָּכֵי שַׁפִּיר מִכֹּלָּא. הָא שִׂמְחָה הָא רְנָנָה לָא אִשְׁתְּכַח. אֶלָּא בְּמַאי אִתְתְּקַּן. בְּהַנְהוּ כַּהֲנֵי וְלֵיוָאֵי, דְּהָא אִינּוּן אַשְׁלִימוּ שִׂמְחָה וּרְנָנָה בְּגִינֵיהּ. שִׂמְחָה בְּכַהֲנָא אִתְקַיָּים, בְּגִין דְּהוּא רְחִיקָא מִן דִּינָא תָּדִיר, וְכַהֲנָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא תָּדִיר בְּאַנְפִּין נְהִירִין, חַדָּאן יַתִּיר מִכָּל עַמָּא. דְּהָא כִּתְרָא דִּילֵיהּ גָּרִים. רְנָנָה בְּלֵיוָאֵי, וְהָכִי הוּא, דְּהָא לֵּיוָאֵי מִשְׁתַּכְּחֵי עַל שִׁיר לְעָלְמִין, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ.
הכהן מכוין ביחוד השם והלוים בשיר - ׳דעו כי ה' הוא אלהים׳ זהו קרבן לקרב רחמים לדין
וְאֵלּוּ עוֹמְדִים עָלָיו, וּבָהֶם נִשְׁלֶמֶת הָעֲבוֹדָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַכֹּהֵן עוֹמֵד עָלָיו וּמְכַוֵּן דְּבָרִים בְּשִׂמְחָה וּבְרָצוֹן, לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי, וְהַלְוִיִּם בְּשִׁיר. אָז כָּתוּב, ׳דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים׳ (תהלים ק, ג) - זֶהוּ קָרְבָּן לְקָרֵב רַחֲמִים לְדִין, וְהַכֹּל מִתְבַּשֵּׂם.
בלשון הזוהר
ואִלֵּין קַיְימִין עָלֵיהּ, וּבֵיהּ אִשְׁתְּלִים פּוּלְחָנָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כַּהֲנָא קָאִים עָלֵיהּ וְכַוִּון מִילִּין, בְּחֶדְוָותָא בִּרְעוּתָא, לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּדְקָא יָאוּת. וְלֵיוָאֵי בְּשִׁיר. כְּדֵין כְּתִיב ׳דְּעוּ כִּי יהו"ה הוּא אֱלֹהִים׳. דָּא הוּא קָרְבָּן לְקָרְבָא רַחֲמֵי בְּדִינָא, וּמִתְבְּסָם כֹּלָּא.
עכשו שאין קרבן איך מקים שמחה ורננה מתוך מרירות הנפש - שמחת התורה ורנוני התורה הן השמחה
עֵכְשָׁו שֶׁלֹּא נִמְצָא קָרְבָּן, מִי שֶׁחוֹטֵא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ וְשָׁב אֵלָיו, וַדַּאי בִּמְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ, בְּעֶצֶב, בִּבְכִיָּה, בְּרוּחַ שְׁבוּרָה, אֵיךְ מֵקִים שִׂמְחָה וּרְנָנָה? הֲרֵי אֵין הֵם נִמְצָאִים אֶצְלוֹ? אֶלָּא כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁתִּשְׁבְּחוֹת רִבּוֹנוֹ וְשִׂמְחַת הַתּוֹרָה וְרִנְנוֹת הַתּוֹרָה, זוֹהִי שִׂמְחָה וּרְנָנָה. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְכוּ', שֶׁלֹּא יַעֲמֹד אָדָם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ בְּעַצְבוּת, וַהֲרֵי לֹא יָכוֹל, אָז מַה תַּקָּנָתוֹ?
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא דְּלָא אִשְׁתְּכַח קָרְבְּנָא, מַאן דְּחָטֵי קָמֵי מָארֵיהּ וְתָב לְגַבֵּיהּ, וַדַּאי בִּמְרִירוּ דְּנַפְשָׁא, בַּעֲצִיבוּ, בְּבִכְיָה, בְּרוּחַ תְּבִירָא, הֵיאַךְ אוֹקִים שִׂמְחָה וּרְנָנָה, הָא לָא אִשְׁתְּכָחוּ גַּבֵּיהּ. אֶלָּא הָכִי אוֹקְמוּהָ, דְּתוּשְׁבְּחָן דְּמָארֵיהּ, וְחֶדְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, וּרְנָנָה דְּאוֹרַיְיתָא, דָּא הוּא שִׂמְחָה וּרְנָנָה. וְהָא תָּנֵינָן וְלָא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְכוּ', דְּלָא יְקוּם בַּר נָשׁ קָמֵיהּ מָארֵיהּ בַּעֲצִיבוּ וְהָא לָא יָכִיל וּמַאי תָּקַנְתֵּיהּ.
כניסה לבית הכנסת בשיעור שני פתחים - רמז לחסד ופחד השערים של העולם, ותפילה כנגד קדש הקדשים
אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר, הֲרֵי שָׁנִינוּ, לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים וְכוּ', וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי׳ (משלי ח, לד). הֶחָשַׁבְתָּ שְׁנֵי פְתָחִים? אֶלָּא אֱמֹר, שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים. כָּאן רֶמֶז לְמַה שֶּׁאָמַר דָּוִד, ׳שְׁאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם׳ (תהלים כד, ז). הֵם מָעוֹן וּמָכוֹן, שֶׁהֵם לִפְנַי וְלִפְנִים. רֵאשִׁית הַדְּרָגוֹת - חֶסֶד וּפַחַד, וְהֵם הַפְּתָחִים שֶׁל הָעוֹלָם. עַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם לְהִתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, שֶׁהֵם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וְאֵלֶּה הֵם שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים, שְׁנֵי כְתָרִים.
בלשון הזוהר
אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה, הָא תָּנֵינָן לְעוֹלָם יִכָּנִס אָדָם שִׁעוּר שְׁנִי פְּתָחִים וְכוּ', וִיצַלֵי צְלוֹתֵיהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳לִשְׁמוֹר מְזוּזוֹת פְּתָחַי׳ (משלי ח, לד), שְׁנֵי פְּתָחִים סַלְּקָא דַּעְתָּךְ, אֶלָּא אֵימָּא שִׁיעוּר שְׁנֵי פְּתָחִים. כָּאן רֶמֶז לְמָּה שֶׁאָמַר דָּוִד, ׳שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם׳ (תהילים כד, ז), אִינּוּן מָעוֹן וּמָכוֹן, דְּאִינּוּן גּוֹ לְגוֹ, שֵׁירוּתָא דְּדַרְגִּין - חֶסֶד, וּפַחַד. וְאִינּוּן פִּתְחִין דְּעָלְמָא. עַל דָּא אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ דְּיִתְכַּוִּון בִּצְלוֹתֵיהּ לָקֳבֵל קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין, דְּאִינּוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא, וִיצַלֵי צְלוֹתֵיהּ. וְהַנְהוּ אִלֵּין שִׁיעוּר ב' פִּתְחִין, ב' כִּתְרִין.
יש ששונה: שמחה זו כנסת ישראל - עתידים ישראל לצאת מהגלות בשמחה זו, ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳
וְיִשִׁ שֶׁשּׁוֹנֶה כָּךְ: שִׂמְחָה זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְשִׂמְחָה הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, כַּכָּתוּב ׳כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וְגוֹ׳ (ישעיה נה, יב) '. וַעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת מֵהַגָּלוּת בַּשִּׂמְחָה הַזּוֹ, וּמִי זוֹ? כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן ׳עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה׳ - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳בזאת יבא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), וְהַכֹּל אחד.
בלשון הזוהר
ואִית דְּמַתְנֵי הָכֵי, שִׂמְחָה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְשִׂמְחָה הָא אוּקְמוּהָ, כְּדִכְתִיב, ׳כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וְגוֹ'׳ (ישעיהו נה, יב). וּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְנָפְקָא מִן גָּלוּתָא, בְּהַאי שִׂמְחָה. וּמַאן אִיהִי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא ׳עִבְדוּ אֶת יהו"ה בְּשִׂמְחָה׳, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), וְכֹלָּא חַד.
׳בואו לפניו ברננה׳ - שלמות השמחה בלב והרננה בפה, ותיקון האדם לפני רבונו ביחוד השם
בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה - זוֹ הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלָּהּ. שֶׁל שִׂמְחָה בַּלֵּב, וּרְנָנָה בַּפֶּה. וְזוֹהִי שְׁלֵמוּת יְתֵרָה. וְהַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַשִּׂמְחָה הַזּוֹ הֲרֵי יְדוּעָה וְנוֹדַעַת, וְזֶהוּ הַתִּקּוּן שֶׁל הָאָדָם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, וְאָז - ׳דְּעוּ כִּי ה' הוּא׳ (תהלים ק, ג) - הָאֱלֹהִים. וְהַכֹּל בָּא בְּדָבָר אֶחָד, שֶׁצָּרִיךְ אַחַר כָּךְ לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי וְלִקְשֹׁר זֶה בָּזֶה לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד, וְזוֹהִי עֲבוֹדַת הקב"ה. אָמְרוּ לוֹ רַבִּי אָחָא וְרַבִּי אַבָּא, וַדַּאי כָּךְ הוּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְיוֹדְעִים דַּרְכֵי הקב"ה. קָמוּ וְהָלְכוּ אַחֲרֵי רַבִּי אַבָּא שְׁלֹשָׁה מִילִין.
בלשון הזוהר
בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה, דָּא שְׁלִימוּ דִּילָהּ. דְּשִׂמְחָה בַּלֵּב, וּרְנָנָה בַּפֶּה. וְדָא הוּא שְׁלִימוּ יַתִּיר. וּשְׁלִימוּ דְּהַאי שִׂמְחָה הָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא, וְהָא יְדִיעָא. וְדָא הוּא תִּקּוּנָא דְּבַר נָשׁ לְקַמֵּיהּ מָארֵיהּ. כְּדֵין ׳דְּעוּ כִּי יהו"ה הוּא׳ הָאֱלֹהִים. וְכֹלָּא בְּחַד מִלָּה אַתְיָא, דְּבָעֵי לְבָתַר לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת, וּלְקַשְּׁרָא דָּא בְּדָא לְמֶהֱוִי כֹּלָּא חַד, וְדָא הוּא פּוּלְחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמְרוּ לֵיהּ רִבִּי אֲחָא וְרִבִּי אַבָּא, ודַּאי הָכִי הוּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְיַדְעֵי אָרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קָמוּ וְאַזְלוּ אֲבַתְרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּא, ג' מִילִּין.
׳ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך׳
כלילת אברהם יצחק ויעקב טרם התפילה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.