משל למלך שתיקן סעודתו וסעודת עבדיו - ׳אכלתי יערי עם דבשי׳ סעודת המלך, ׳אכלו רעים׳ סעודת עבדיו מריח הקרבן
ויקרא · משל למלך שתיקן סעודתו וסעודת עבדיו - ריח הקרבן מפרנס נשמות הצדיקים ואביהם שבשמים · מאמר 14 · פיסקה 1 · דף ז ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִשְׁתְּכַח מְזוֹנָא לְתַתָּא, אִשְׁתְּכַח מְזוֹנָא לְעֵילָּא. לְמַלְכָּא דְּאַתְקָן סְעוּדָתָא דִּילֵיהּ, וְלָא אַתְקָן לְעַבְדוֹהִי. כַּד אַתְקָן לְעַבְדוֹהִי, אָכִיל הוּא סְעוּדָתָא דִּילֵיהּ, וְאִינּוּן אַכְלֵי סְעוּדָתַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ (שיר השירים ה, א), דָּא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא. ׳אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳ - דָּא סְעוּדָתָא דִּידְהוּ מֵרֵיחָא דְּקָרְבְּנָא, כַּד רֵיחָא דְּקָרְבְּנָא הֲוָה סָלִיק. וּבְגִינֵי כַּךְ אִקְרֵי רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהו"ה. רֵיחַ לְעַבְדוֹהִי. נִיחֹחַ לַיהו"ה. (מאתר דענוגא דעתיקא אשתכח) וְעַל דָּא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא אִתְעַכָּב, בְּגִין סְעוּדָתָא דְּעַבְדוֹהִי. וּבְגִין כַּךְ, יִשְׂרָאֵל מְפַרְנְסֵי לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם תָּנֵינָן. וּמִסְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא מַאן אָכִיל. אֶלָּא אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא.
תרגום
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָא מָזוֹן לְמַטָּה, נִמְצָא מָזוֹן לְמַעְלָה. לְמֶלֶךְ שֶׁתִּקֵּן אֶת סְעוּדָתוֹ וְלֹא תִקֵּן לַעֲבָדָיו. כְּשֶׁתִּקֵּן לַעֲבָדָיו, הוּא אָכַל אֶת סְעוּדָתוֹ, וְהֵם אָכְלוּ אֶת סְעוּדָתָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ (שיר השירים ה, א) - זוֹ סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ. ׳אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳ - זוֹ סְעוּדָתָם מֵרֵיחַ הַקָּרְבָּן, כְּשֶׁרֵיחַ הַקָּרְבָּן הָיָה עוֹלֶה, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. רֵיחַ לַעֲבָדָיו, נִיחֹחַ לַה'. (מִמָּקוֹם הָעֹנֶג שֶׁל הָעַתִּיק נִמְצָא) וְלָכֵן סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ מִתְעַכֶּבֶת, בִּגְלַל סְעוּדָתָם שֶׁל עֲבָדָיו. וּמִשּׁוּם כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְפַרְנְסִים אֶת אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁנִינוּ. וּמִסְּעוּדַת הַמֶּלֶךְ מִי אוֹכֵל? אֶלָּא אוֹתָן נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דאשתכח מזונא לתתא, אשתכח מזונא לעילא. למלכא דאתקן סעודתא דיליה, ולא אתקן לעבדוהי. כד אתקן לעבדוהי, אכיל הוא סעודתא דיליה, ואינון אכלי סעודתייהו, הדא הוא דכתיב, ׳אכלתי יערי עם דבשי׳ (שיר השירים ה, א), דא סעודתא דמלכא. ׳אכלו רעים שתו ושכרו דודים׳ - דא סעודתא דידהו מריחא דקרבנא, כד ריחא דקרבנא הוה סליק. ובגיני כך אקרי ריח ניחח ליהו"ה. ריח לעבדוהי. ניחח ליהו"ה. (מאתר דענוגא דעתיקא אשתכח) ועל דא סעודתא דמלכא אתעכב, בגין סעודתא דעבדוהי. ובגין כך, ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים תנינן. ומסעודתא דמלכא מאן אכיל. אלא אינון נשמתין דצדיקייא.
התרגום: בא ראה, בשעה שנמצא מזון למטה, נמצא מזון למעלה. למלך שתקן את סעודתו ולא תקן לעבדיו. כשתקן לעבדיו, הוא אכל את סעודתו, והם אכלו את סעודתם. זהו שכתוב (שם) ׳אכלתי יערי עם דבשי׳ (שיר השירים ה, א) - זו סעודת המלך. ׳אכלו רעים שתו ושכרו דודים׳ - זו סעודתם מריח הקרבן, כשריח הקרבן היה עולה, ומשום כך נקרא ריח ניחח לה'. ריח לעבדיו, ניחח לה'. (ממקום הענג של העתיק נמצא) ולכן סעודת המלך מתעכבת, בגלל סעודתם של עבדיו. ומשום כך ישראל מפרנסים את אביהם שבשמים שנינו. ומסעודת המלך מי אוכל? אלא אותן נשמות הצדיקים.
מן המפרשים
אור החמה: ת"ח בשעתא דאשתכח מזונא לתתא אל מדרגות העולמות אשר למטה מהספירות אשתכח לעילא בספירות עצמן כדמפרש וע"י ריח הקרבן נמצא למטה כדמסיק ריח ובסבת זה ניחח לה'. דאתתקן וגו' זה סוד שכינה בתחתונים צורך גבוה שאין שפע אל הספירות אלא בזמן…
הסולם: ת״ח בשעתא וכו׳: בוא וראה, בשעה שנמצאים מזונות למטה נמצאים מזונות למעלה. בדומה למלך שהתקין הסעודה שלו, ולא התקין לעבדיו. אחר שמתקן לעבדיו הוא אוכל הסעודה שלו. ז״ש אכלתי יערי עם דבשי , זו היא סעודת המלך. אכלו רעים שתו ושכרו…
פרדס רימונים: זהר פ' ויקרא (דף ז' ע"ב …משכן וגו' שהיא לשון שלימות [פא]. וכן ע"י המלכות כל העליונים שלימים כי היא המשלמת הבנין. וה' המשלמת היא ה' רביעית לאותיות יהו"ה הוא שלימות הכל: מלוכה פי' בזהר פ' ויקרא (דף ז' ע"ב) וז"ל והיתה לה' המלוכה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: