ר' יהודה בדרך עם ר' אחא: בתולת ישראל שהתברכה משבע - קושיית קינת ׳נפלה לא תוסיף קום׳
ויקרא · ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ - משל המלך שילך בעצמו לבקש את המטרוניתא ולהשיבה להיכלו · מאמר 10 · פיסקה 1 · דף ו ע"א
לשון הזוהר
רִבִּי אֲחָא הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, והֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי יְהוּדָה, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הָא דְּתָנֵינָן ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, בְּתוּלָה דְּאִתְבָּרְכָא מִן שֶׁבַע (ס"א מישראל), דְּאִקְרֵי בַּת שֶׁבַע, ואוּקְמוּהָ בְּכַמָּה אֲתַר. וּבְתוּלָה לְתַתָּא, יָרְתָא ז' בְּרָכוֹת בְּגִינָהּ. וְהָא כְּתִיב ׳וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא׳ קִינָה עַל ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, ודַּאי עָלָהּ אִתְּמַר, עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ודָא קַשְׁיָא מִכֹּלָּא, דִּכְתִּיב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב). וְהַאי דְּקָא אַמְרֵי כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא בְּמִלָּה דָּא שַׁפִּיר הוּא. אֲבָל אִי פַּרְשְׁתָּא אִתְּמַר בְּאֹרַח נְחָמָה הֲוִינָן אַמְרֵי הָכִי. אֲבָל בְּהַאי קִינָה אִתְּמַר, וְהָא קְרָא אוֹכַח הָכִי.
תרגום
רַבִּי אָחָא הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי יְהוּדָה. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, בְּתוּלָה שֶׁהִתְבָּרְכָה מִן שֶׁבַע (מִיִּשְׂרָאֵל), שֶׁנִּקְרֵאת בַּת שֶׁבַע, וּפֵרְשׁוּהָ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּבְתוּלָה לְמַטָּה יָרְשָׁה שֶׁבַע בְּרָכוֹת בִּגְלָלָהּ. וַהֲרֵי כָּתוּב, ׳וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא׳ (יחזקאל כז, ב) - קִינָה עַל ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, וַדַּאי עָלֶיהָ נֶאֱמַר, עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה קָשֶׁה מֵהַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב) - וְזֶה שֶׁאָמְרוּ כָּל הַחֲבֵרִים ׳בְּדָבָר זֶה׳ הוּא יָפֶה. אֲבָל אִם הַפָּרָשָׁה נֶאֶמְרָה בְּדֶרֶךְ שֶׁל נֶחָמָה, הָיִינוּ אוֹמְרִים כָּךְ, אֲבָל בַּקִּינָה הַזּוֹ נֶאֱמַר, וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹכִיחַ כָּךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אחא הוה אזיל בארחא, והוה עמיה רבי יהודה, עד דהוו אזלי, אמר רבי יהודה, הא דתנינן ׳בתולת ישראל׳, בתולה דאתברכא מן שבע (ס"א מישראל), דאקרי בת שבע, ואוקמוה בכמה אתר. ובתולה לתתא, ירתא ז' ברכות בגינה. והא כתיב ׳ואתה בן אדם שא׳ קינה על ׳בתולת ישראל׳, ודאי עלה אתמר, על כנסת ישראל. ודא קשיא מכלא, דכתיב ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ (עמוס ה, ב). והאי דקא אמרי כלהו חברייא במלה דא שפיר הוא. אבל אי פרשתא אתמר בארח נחמה הוינן אמרי הכי. אבל בהאי קינה אתמר, והא קרא אוכח הכי.
התרגום: רבי אחא היה הולך בדרך, והיו עמו רבי יהודה. עד שהיו הולכים, אמר רבי יהודה, זה ששנינו ׳בתולת ישראל׳, בתולה שהתברכה מן שבע (מישראל), שנקראת בת שבע, ופרשוה בכמה מקומות. ובתולה למטה ירשה שבע ברכות בגללה. והרי כתוב, ׳ואתה בן אדם שא׳ (יחזקאל כז, ב) - קינה על ׳בתולת ישראל׳, ודאי עליה נאמר, על כנסת ישראל. וזה קשה מהכל, שכתוב ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ (עמוס ה, ב) - וזה שאמרו כל החברים ׳בדבר זה׳ הוא יפה. אבל אם הפרשה נאמרה בדרך של נחמה, היינו אומרים כך, אבל בקינה הזו נאמר, והרי הכתוב מוכיח כך.
מן המפרשים
מקדש מלך: בתולה דאתברכא מן שבע פי' מ' מתברכת מז"ק דזעיר: והאי דקאמר כולהו חברייא וכו'. פי' שרז"ל אמרו דפסקינן לקרא. וה"ק נפלה לא תוסיף אלא קום בתולת ישראל. ולכך הק' ר"י כיון שהכתוב אומר שא קינה וכו' א"כ פי' זה אין מתיישב:
אור החמה: בתולת ישראל וגומר פי' כאשר המ' נקר' בתילת ישראל הכוונה להורות שהיא מקבלת שפע מז' ספי' דאקרי בת שבע פי' בהיותה מוכנת לקבל הברכה נק' בתולת ישראל אמנם אחר שקבלה הברכות נק' בת שבע ופי' בת מדה מכילה ז' מדות: והאי דקאמרי וגומר שפי'…
רמ"ז: דף ו' ע"א: רבי אחא הוה אזיל בארחא והוה עמיה רבי יהודה, עד דהוי אזלי א"ר יהודה, הא דתנינן בתולת ישראל, בתולה דאתברכא מן שבע (ס"א מישראל) דאקרי בת שבע, ואוקמוה בכמה אתר. ובתולה לתתא ירתא ז' ברכות בגינה. והא כתיב ואתה בן אדם שא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: