קושיית ר' יהודה לרשבי: מדוע להקריב למטה ולא במקום המחשבה - רשבי: הבקר סיום המחשבה המבשם הנוקבא
ויקרא · ׳כי לא מחשבתי מחשבותיכם׳ - מחשבת הקב"ה ראש הכל, וסוד העולה הזכר העולה על הלב · מאמר 9 · פיסקה 5 · דף ו ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי בַּאֲתַר דְּמַחֲשָׁבָה דִּלְעֵילָּא בַּעְיָא לְקָרְבָא, אֲמַאי לְתַתָּא יַתִּיר. לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אָתָא לְקָמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא מַחֲשָׁבָה הוּא, וְסִיּוּמָא דְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה אֲתַר דְּאִקְרֵי בֹּקֶר, וּמַאי אִיהוּ. הַהוּא סִיּוּמָא דְּגוּפָא, דִּמְבַסֵּם לְנוּקְבָּא. כַּךְ מַחֲשָׁבָה דְּבַּר נָשׁ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא. סִיּוּמָא דְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה, כַּד אִתְעָבִיד עוֹבָדָא. אֵימָתַי. בַּבֹּקֶר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הוֹי חוֹשְׁבֵי אָוְן וּפוֹעֲלֵי רָע׳ (מיכה ב, א), אֵימָתַי, ׳עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ׳. וְעַל דָּא לְהַהוּא אֲתַר דְּמַחֲשָׁבָה, מַחֲשָׁבָה אִסְתְּלִיק. וְעוֹבָדָא מִתְקָרְבָא לְסִיּוּמָא דְּמַחֲשָׁבָה ודַּאי.
תרגום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, בְּמָקוֹם שֶׁל מַחֲשָׁבָה שֶׁל מַעְלָה צָרִיךְ לְהַקְרִיב. לָמָּה לְמַטָּה יוֹתֵר? לֹא הָיָה בְיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל הוּא מַחֲשָׁבָה, וְסִיּוּם שֶׁל אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא בֹּקֶר, וּמִיהוּ? אוֹתוֹ סִיּוּם הַגּוּף שֶׁמְּבַשֵּׂם אֶת הַנּוּקְבָּא. כָּךְ מַחֲשָׁבָה שֶׁל אָדָם רֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל. הַסִּיּוּם שֶׁל אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה, כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, מָתַי? בַּבֹּקֶר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע׳ (מיכה ב, א) - אֵימָתַי? ׳עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ׳ - וְעַל כֵּן לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל מַחֲשָׁבָה, הַמַּחֲשָׁבָה עוֹלָה, וְהַמַּעֲשֶׂה מִתְקָרֵב לְסִיּוּם הַמַּחֲשָׁבָה וַדַּאי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, אי הכי באתר דמחשבה דלעילא בעיא לקרבא, אמאי לתתא יתיר. לא הוה בידיה. אתא לקמיה דרבי שמעון, אמר ליה, רישא דכלא מחשבה הוא, וסיומא דההיא מחשבה אתר דאקרי בקר, ומאי איהו. ההוא סיומא דגופא, דמבסם לנוקבא. כך מחשבה דבר נש, רישא דכלא. סיומא דההיא מחשבה, כד אתעביד עובדא. אימתי. בבקר. הדא הוא דכתיב, ׳הוי חושבי און ופועלי רע׳ (מיכה ב, א), אימתי, ׳על משכבותם באור הבקר יעשוה׳. ועל דא לההוא אתר דמחשבה, מחשבה אסתליק. ועובדא מתקרבא לסיומא דמחשבה ודאי.
התרגום: אמר רבי יהודה, אם כך, במקום של מחשבה של מעלה צריך להקריב. למה למטה יותר? לא היה בידו. בא לפני רבי שמעון. אמר לו, הראש של הכל הוא מחשבה, וסיום של אותה מחשבה מקום שנקרא בקר, ומיהו? אותו סיום הגוף שמבשם את הנוקבא. כך מחשבה של אדם ראש של הכל. הסיום של אותה מחשבה, כשנעשה מעשה, מתי? בבקר. זהו שכתוב ׳הוי חשבי און ופעלי רע׳ (מיכה ב, א) - אימתי? ׳על משכבותם באור הבקר יעשוה׳ - ועל כן לאותו מקום של מחשבה, המחשבה עולה, והמעשה מתקרב לסיום המחשבה ודאי.
מן המפרשים
מקדש מלך: אי הכי באתר דמחשבה עילאה וכו' פי' כיון שהעולה היא רומזת למחשבה שהוא אבא. א"כ היה ראוי להקריב דבר שרומז לאבא שהוא מחשבה ואמאי מקריבין מן הבקר שהוא רומז ליסוד: וסיומא דההוא מחשבה אתר דאיקרי בקר פי' יסוד דזעיר שבו נסתיים היסוד…
אור החמה: א"ר יהודה אי הכי בשלמא לר' חייא דקא' דמה דאתמשך ממחשבה הוא היצה"ר דהיינו בגבורה והיינו מן הבקר כנזכר לעיל ניחא אלא לדידך דאמרת דאמחשב' דלעיל' בעיא לקרבא דהיינו בחכמה אמאי לתתא יתיר דהיינו דכורא שהוא יסוד כדפרישית זכר תמים יקריבנו:
אור יקר: הדא הוא דכתיב (מיכה ב) הוי (חורשי רע) ]חושבי און ופועלי רע[ על משכבותם דווקא פר״ד שהיא בבינה כדפי׳ בתיקונים לכך אמר .ומה דאהייא לעולה וכו/ כי לב הוא בינה ועל הלב היא חכמה ולכך צריך זכר, לראויה ,בשום ..ענין וזהו שאמר דאשתמודעא.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: