זכר ר' אחא ששאל את רשבי בחשכות פנים - קושיית ׳מי שיש לו רוגז באשתו ויצאה ממנו לא תחזור׳
ויקרא · ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ - משל המלך שילך בעצמו לבקש את המטרוניתא ולהשיבה להיכלו · מאמר 10 · פיסקה 2 · דף ו ע"א
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ ודַּאי הָכִי הוּא, וְהָא הֲוָה קַשְׁיָא לִי הַהוּא מִלָּה יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְאֲתֵינָן לְגַבֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, בַּחֲשׁוֹכָן דְּאַנְפִּין. אָמַר לִי, מֵחֵיזוּ דְּאַנְפָּךְ, אִשְׁתְּמוֹדַע מַה דִּבְלִבָּךְ. אֲמֵינָא לֵיהּ ודַּאי, דְּאַנְפִּי וְלִבִּי שָׁוִין. אָמַר לִי אֵימָּא לִי מִלָךְ. אֲמֵינָא לֵיהּ, כְּתִיב ׳נָפְלָה לא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, מַאן דְּאִית לֵיהּ רוּגְזָא בִּדְבִיתְהוּ, וְנָפְקָא מִנֵּיהּ, לָא תֵּהָדַר לְעָלְמִין, אִי הָכִי וַוי לִבְנִין דְּאִתְתְּרָכוּ עִמָּהּ. אָמַר לִי, וְלָא סַגֵּי לָךְ מַה דְּאָמְרוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא. אֲמֵינָא, הָא שְׁמַעְנָא מִלַּיְיהוּ, דְּהַוִה מֵרַחֲמֵי, וְלָא מִתְיַשְּׁבָן בְּלִבָּאי.
תרגום
אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וַהֲרֵי הָיָה קָשֶׁה לִי אוֹתוֹ דָבָר יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וּבָאנוּ אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּחַשְׁכוּת פָּנִים. אָמַר לִי, מִמַּרְאֵה פָנֶיךְ נוֹדָע מַה שֶּׁבְּלִבְּךְ. אָמַרְתִּי לוֹ, וַדַּאי שֶׁפָּנַי וְלִבִּי שָׁוִים. אָמַר לִי, אֱמֹר לִי דְּבָרֶךְ. אָמַרְתִּי לוֹ, כָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב) - מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֹגֶז בְּאִשְׁתּוֹ וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ, לֹא תַחֲזֹּר לְעוֹלָמִים. אִם כָּךְ, אוֹי לַבָּנִים שֶׁגֹּרְשׁוּ עִמָּהּ. אָמַר לִי, וְלֹא מַסְפִּיק לְךְ מַה שֶּׁאָמְרוּ כָּל הַחֲבֵרִים? אָמַרְתִּי, הֲרֵי שָׁמַעְתִּי דִבְרֵיהֶם, שֶׁהָיוּ מֵאַהֲבָה, וְלֹא מִתְיַשְּׁבִים בְּלִבִּי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה ודאי הכי הוא, והא הוה קשיא לי ההוא מלה יתיר מכלא, ואתינן לגבי דרבי שמעון, בחשוכן דאנפין. אמר לי, מחיזו דאנפך, אשתמודע מה דבלבך. אמינא ליה ודאי, דאנפי ולבי שוין. אמר לי אימא לי מלך. אמינא ליה, כתיב ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳, מאן דאית ליה רוגזא בדביתהו, ונפקא מניה, לא תהדר לעלמין, אי הכי ווי לבנין דאתתרכו עמה. אמר לי, ולא סגי לך מה דאמרו כלהו חברייא. אמינא, הא שמענא מלייהו, דהוה מרחמי, ולא מתישבן בלבאי.
התרגום: אמר לו, ודאי כך זה, והרי היה קשה לי אותו דבר יותר מהכל, ובאנו אל רבי שמעון בחשכות פנים. אמר לי, ממראה פניך נודע מה שבלבך. אמרתי לו, ודאי שפני ולבי שוים. אמר לי, אמר לי דברך. אמרתי לו, כתוב ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ (עמוס ה, ב) - מי שיש לו רגז באשתו ויצאה ממנו, לא תחזר לעולמים. אם כך, אוי לבנים שגרשו עמה. אמר לי, ולא מספיק לך מה שאמרו כל החברים? אמרתי, הרי שמעתי דבריהם, שהיו מאהבה, ולא מתישבים בלבי.
מן המפרשים
מקדש מלך: והא הוה קשיא לי פי' ר' אחא אמר לר' יהודה שקושיא זו כבר הקשיתי אותה אני. והלכתי לרשב"י ואמר לי מחיזו דאנפך וכו' : נפלה ולא אוסיף להקימה לא כתיב. ולפ"ז שפיר קאמר שא קינה על שלא תוסיף קום מאליה: ותבא בת שבע מ' אל המלך החדרה…
הסולם: אמר ליה ודאי וכו׳: א״ל, ודאי כך הוא, שהיא קינה. והיה קשה לי דבר זה יותר מהכל, ובאתי לר׳ שמעון בפנים חשכים. אמר לי, ממראה פניך ניכר מה שבלבך. אמרתי לו, ודאי שפי ולבי שוים. אמר לי אמור לי דברך. אמרתי לו, כתוב, נפלה לא תוסיף קום…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: