ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 7: יונה שירד לספינה זו נשמת האדם - סוד גזרת הדין ורפואת התחיה › פיסקה 10 (קצט ע"ב)

לאחר שלשה ימים הטנפת נהפכת עליו טל מה שנתת בי ולא נתת לעניים

ויקהל · יונה שירד לספינה זו נשמת האדם - סוד גזרת הדין ורפואת התחיה · מאמר 7 · פיסקה 10 · דף קצט ע"ב

לשון הזוהר

לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמִין, הַהוּא טִנּוּפָא אִתְהַפַּךְ עַל אַנְפּוֹי, וְאוֹמֵר לוֹ טוֹל מַה דִּיְהָבַת בִּי. אַכְלַת וְשָׁתִית כָּל יוֹמָא, וְלָא יָהַבְתְּ לְמִסְכְּנֵי, וְכָל יוֹמָךְ הֲווֹ כְּחַגִּין וּכְמוֹעֲדִין, וּמִסְכְּנֵי הֲווֹ כַּפְנִין, דְּלָא אַכְלוּ בַּהֲדָךְ, טוֹל מַה דִּיְּהָבַת בִּי. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'׳ (מלאכי ב, ג), וְהָא אוֹקִימְנָא.

תרגום

לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹתָהּ טִנֹּפֶת נֶהְפֶּכֶת עַל פָּנָיו, וְאוֹמֶרֶת לוֹ: טֹל מַה שֶּׁנָּתַתָּ בִּי. אָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ כָּל יוֹם וְלֹא נָתַתָּ לַעֲנִיִּים, וְכָל יָמֶיךְ הָיוּ כְּמוֹ חַגִּים וּמוֹעֲדִים, וְהָעֲנִיִּים הָיוּ רְעֵבִים, שֶׁלֹּא אָכְלוּ עִמְּךְ. טֹל מַה שֶּׁנָּתַתָּ בִּי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'׳ (מלאכי ב, ג) וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לבתר תלתא יומין, ההוא טנופא אתהפך על אנפוי, ואומר לו טול מה דיהבת בי. אכלת ושתית כל יומא, ולא יהבת למסכני, וכל יומך הוו כחגין וכמועדין, ומסכני הוו כפנין, דלא אכלו בהדך, טול מה דיהבת בי. הדא הוא דכתיב, ׳וזריתי פרש על פניכם וגו'׳ (מלאכי ב, ג), והא אוקימנא.

התרגום: לאחר שלשה ימים אותה טנפת נהפכת על פניו, ואומרת לו: טל מה שנתת בי. אכלת ושתית כל יום ולא נתת לעניים, וכל ימיך היו כמו חגים ומועדים, והעניים היו רעבים, שלא אכלו עמך. טל מה שנתת בי. זהו שכתוב ׳וזריתי פרש על פניכם וגו'׳ (מלאכי ב, ג) והרי בארנו.

מן המפרשים

הסולם: לבתר תלתא יומין וכו': אחר ג' ימים, טנוף ההוא שבמעיו, מתהפך על פניו, ואומר לו, קח מה שנתת בי, אכלת ושתית כל היום ולא נתת לעני, וכל ימיך היו כחגים וכמועדים, והעניים היו רעבים, שלא אכלו עמך, קח מה שנתת בי. ז"ש, וזריתי פרש על…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: