יונה שירד לספינה זו נשמת האדם
סוד גזרת הדין ורפואת התחיה
יונה שירד לספינה זו נשמת האדם היורדת לגוף בעולם הזה כספינה בים
כָּאן יֵשׁ לָנוּ סֶמֶךְ הָעוֹלָם עַל מַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. יוֹנָה שֶׁיָּרַד לַסְּפִינָה, זוֹהִי נִשְׁמַת הָאָדָם שֶׁיּוֹרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת בְּגוּף הָאָדָם. לָמָּה נִקְרֵאת יוֹנָה? מִשּׁוּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּשְׁתַּתֶּפֶת בַּגּוּף, אֲזַי הִיא יוֹנָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳(ויקרא כה) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ׳ - וְאָז הָאָדָם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ סְפִינָה בְּתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁמְּחַשֶּׁבֶת לְהִשָּׁבֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר (יונה א, ד)׳.
בלשון הזוהר
הָכָא אִית לָן סֶמֶךְ בְּעָלְמָא, עַל עוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא בְּהַאי עָלְמָא. יוֹנָה דְּנָחַת לַסְּפִינָה, דָּא אִיהִי נִשְׁמְתָא דְּבַר נָשׁ, דְּנַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא לְמֶהֱוֵי בְּגוּפָא דְּבַּר נָשׁ. אֲמַאי אִתְקְרֵי יוֹנָה. בְּגִין דְּכֵיוָן דְּאִשְׁתְּתָּפַת בְּגוּפָא, כְּדֵין אִיהִי יוֹנָה בְּהַאי עָלְמָא. כְּמָה דְּאִתְּמַר, ׳וְלָא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ׳ (ויקרא כה, יז). וּכְדֵין בַּר נָשׁ אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא, כַּסְּפִינָה בְּגוֹ יַמָּא רַבָּא, דַּחֲשִׁיבַת לְאִתָּבְּרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר׳ (יונה א, ד).
כשאדם חוטא וחושב שבורח מרבונו הקב"ה מטיל סערה שהיא גזרת הדין
וְאָדָם, כְּשֶׁהוּא חוֹטֵא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְחוֹשֵׁב שֶׁבּוֹרֵחַ מִלִּפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְלֹא שָׂם לֵב לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְאָז מַטִּיל הקב"ה רוּחַ סְעָרָה חֲזָקָה - זוֹהִי גְּזֵרַת הַדִּין שֶׁעוֹמֶדֶת תָּמִיד לִפְנֵי הקב"ה וּמְבַקֶּשֶׁת אֶת דִּין הָאָדָם מִלְּפָנָיו, וְזוֹהִי שֶׁמַּטָּה אֶת הַסְּפִינָה וּמַזְכִּירָה אֶת חֲטָאֵי הָאָדָם לִתְפֹּס אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
וּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא חָטֵי, וְחָשִׁיב דְּעָרַק מִקַּמֵּי מָארֵיהּ. וְלָא אַשְׁגַּח בְּהַהוּא עָלְמָא. וּכְדֵין אַטִּיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחַ סְעָרָה תַּקִּיפָא. דָּא אִיהִי גְּזֵירַת דִּינָא, דְּקַיְּימָא תָּדִיר קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבָעָאת דִּינָא דְּבַר נָשׁ מִקַּמֵּיה, וְדָא אִיהוּ דְּקָא מָטֵי לַסְּפִינָה, וְאַדְכַּר חוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ לְאִתָּפְסָא לֵיהּ.
וירד אל ירכתי הספינה וישכב - הנשמה לא מתעוררת לשוב ורב החובל זה יצר טוב
כֵּיוָן שֶׁנִּתְפָּס אָדָם עַל יְדֵי אוֹתָהּ סְעָרָה בְּבֵית חָלְיוֹ, מַה כָּתוּב? (יונה א ה) ׳וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם (יונה א, ה)׳ - אַף עַל גַּב שֶׁאָדָם בְּבֵית חָלְיוֹ, הַנְּשָׁמָה לֹא מִתְעוֹרֶרֶת לָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנָהּ וְלִפְדּוֹת אֶת חֲטָאָיו. מַה כָּתוּב? ׳וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל (יונה א, ו)׳ - מִי זֶה רַב הַחוֹבֵל? זֶה יֵצֶר טוֹב שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַכֹּל. ׳וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךְ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךְ׳ וְגוֹ'. - אֵין הַשָּׁעָה לִישֹׁן, שֶׁהֲרֵי מַעֲלִים אוֹתְךְ לַדִּין עַל כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שׁוּב מֵחֶטְאֲךְ.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְפַּס בַּר נָשׁ עַל יְדָא דְּהַהִיא סְעָרָה בְּבֵי מַרְעֵיהּ, מַה כְּתִיב (יונה א ה) ׳וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם׳. אַף עַל גַּב דְּבַר נָשׁ בְּבֵי מַרְעֵיהּ, נִשְׁמְתָא לָא אִתְּעָרַת לְאָתָבָא קַמֵּי מָארֵיהּ, לְמִפְרַק חוֹבוֹי. מָה כְּתִיב, ׳וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל׳. מַאן רַב הַחוֹבֵל. דָּא יֵצֶר טוֹב, דְּאִיהוּ מַנְהִיג כֹּלָּא. ׳וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלהֶיךָ׳ - וְגוֹ'. לָאו שַׁעֲתָא הוּא לְמִדְּמָךְ, דְּהָא סַלְּקִין לָךְ לְדִינָא, עַל כָּל מָה דְּעַבְדַּת בְּהַאי עָלְמָא, תּוּב מֵחוֹבָךְ.
התבונן בדברים ושוב לאדונך - הסתכל מאין באת ולאן תשוב ואם יש לך זכות אבות
הִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ וְשׁוּב לַאֲדוֹנְךְ. ׳מַה מְּלַאכְתְּךְ׳ - שֶׁאַתָּה עָסַקְתָּ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוֹדֶה עָלֶיהָ לִפְנֵי רִבּוֹנְךְ. ׳וּמֵאַיִן תָּבוֹא׳ - הִסְתַּכֵּל מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וְאַל תִּתְגָּאֶה לְפָנָיו. ׳מָה אַרְצֶךְ׳ - הִסְתַּכֵּל שֶׁהֲרֵי מֵהָאָרֶץ נִבְרֵאתָ וְלָאָרֶץ תָּשׁוּב. ׳וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה׳ (יונה א, ח) - הִסְתַּכֵּל אִם יֵשׁ לְךְ זְכוּת אָבוֹת שֶׁתָּגֵן עָלֶיךְ.
בלשון הזוהר
אִסְתָּכָּל בְּמִלִּין אִלֵּין, וְתוּב לְמָארָךְ. ׳מָה מְלַאכְתֶּךָ׳ דְּאַתְּ עַסְקַת בָּהּ בְּהַאי עָלְמָא, וְאוֹדֵי עָלָהּ קָמֵי מָארָךְ. ׳וּמֵאַיִן תָּבֹא׳, אִסְתָּכַּל מֵאַיִן בְּאָת, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וְלָא תִּתְגָּאֵי קַמֵּיהּ. ׳מָה אַרְצֶךָ׳, אִסְתָּכַּל דְּהָא מֵאַרְעָא אִתְבְּרִיאַת, וּלְאַרְעָא תִּיתוּב. ׳וְאִי מִזֶּה עַם אָתָּה׳ - אִסְתָּכַּל אִי אִית לָךְ זְכוּ דַּאֲבָהָן, דְּיָגִין עָלָךְ.
כשמעלים אותו לדין יש פותחים בזכות ויש בחובה וגזרת הדין תובעת דין
כֵּיוָן שֶׁמַּעֲלִים אוֹתוֹ לְדִין בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אוֹתָהּ סְעָרָה, שֶׁהִיא גְּזֵרַת הַדִּין שֶׁסּוֹעֶרֶת עַל הָאָדָם, מְבַקֶּשֶׁת מֵהַמֶּלֶךְ לָדוּן אוֹתָם הַתְּפוּסִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְכֻלָּם בָּאִים אֶחָד אֶחָד לְפָנָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתְקָרְבִים בֵּית הַדִּין. יֵשׁ מֵהֶם שֶׁפּוֹתְחִים בִּזְכוּת, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁפּוֹתְחִים בְּחוֹבָה, וּגְזֵרַת הַדִּין תּוֹבַעַת דִּין.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּסַלְּקִין לֵיהּ לְדִינָא, בְּבֵי דִּינָא דִּלְעֵילָּא, הַהִיא סְעָרָה, דְּאִיהִי גְּזֵרַת דִּינָא, דְּסָעִיר עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, תַּבְעַת מִן מַלְכָּא לְמֵידָן אִינּוּן תְּפִיסִין דְּמַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין חַד חַד קָמֵיהּ. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִתְקְרִיבוּ בֵּי דִּינָא. אִית מִנְּהוֹן דְּפַתְחֵי בִּזְכוּת, וְאִית מִנְּהוֹן דְּפַתְחֵי בְּחוֹבָה. וּגְזֵרַת דִּינָא תַּבְעַת דִּינָא.
אם לא זוכה בדין ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו כי הים סער
וְאִם אוֹתוֹ אָדָם לֹא זוֹכֶה בַדִּין, מַה כָּתוּב? ׳וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ׳ (יונה א, יג) - הֵם מִשְׁתַּדְּלִים אוֹתָם שֶׁמּוֹרִים זְכוּתוֹ לַהֲשִׁיבוֹ אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה ׳וְלֹא יָכֹלוּ׳. מָה הַטַּעַם? ׳כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם׳ - גְּזֵרַת הַדִּין הוֹלֶכֶת וְסוֹעֶרֶת בַּחֲטָאֵי הָאָדָם וּמִתְגַּבֶּרֶת עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
וְאִי הַהוּא בַּר נָשׁ לָא זָכֵי בְּדִינָא, מַה כְּתִיב. ׳וַיַחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ׳. מִשְׁתַּדְּלִין אִינּוּן דְּאוֹרוּ זְכוּתֵיהּ לְאָתָבָא לֵיהּ לְהַאי עָלְמָא, ׳וְלָא יָכֹלוּ׳. מַאי טַעֲמָא. ׳כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם׳, גְּזֵרָה דְּדִינָא, אָזִיל וְסָעִיר בְּחוֹבוֹי דְּבַּר נָשׁ, וְאִתְגַּבָּר עָלַיְיהוּ.
אחד כותב הזכיות והחטאים ואחד עושה חשבון ימיו עד שנושאים אותו לקבורה
אֶחָד שֶׁכּוֹתֵב כָּל הַזְּכֻיּוֹת וְכָל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן יָמָיו. וְאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ כְּשֶׁהָיָה בִּמְעֵי אִמּוֹ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁגְּזֵרַת הַדִּין לֹא שׁוֹכֶכֶת עַד לְאוֹתוֹ זְמַן, שֶׁכָּתוּב וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה. וַיִּשְׂאוּ, כְּשֶׁנּוֹטְלִים אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת.
בלשון הזוהר
כְּדֵין נַחְתִּין עָלֵיהּ תְּלַת שְׁלִיחָן מְמָנָן, חַד, דִּכְתִיב ׳כָּל זַכְוָון, וְכָל חוֹבִין, דְּעָבַד בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא׳. וְחַד דְּעָבִיד חוּשְׁבָּן יוֹמוֹי. וְחַד דְּהֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ, כַּד הֲוָה בִּמְעֵי אִמֵּיהּ. וְהָא אוֹקִימְנָא דִּגְזֵרַת דִּינָא לָא שָׁכִיךְ, עַד הַהוּא זִמְנָא דִּכְתִּיב, ׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה׳. וַיִּשְׂאוּ: כַּד נַטְלֵי לֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ, לְבֵי קִבְרֵי.
אם צדיק מכריזים תנו כבוד לדיוקן המלך ואם רשע אוי לו טוב שלא נברא
וְאָז מַכְרִיזִים עָלָיו. אִם הוּא צַדִּיק - מַכְרִיזִים עָלָיו וְאוֹמְרִים: תְּנוּ כָבוֹד לַדְּיוֹקָן הַמֶּלֶךְ, (ישעיה נז) ׳יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ׳ - מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (שם נח) ׳וְהָלַךְ לְפָנֶיךְ צִדְקֶךְ כְּבוֹד ה' - יַאַסְפֶךְ׳ - וְאִם הוּא רָשָׁע - מַכְרִיזִים עָלָיו וְאוֹמְרִים: אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא הָיָה נִבְרָא. וְאָז מַה כָּתוּב? ׳וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׳ - כְּשֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, שֶׁהוּא מְקוֹם הַדִּין, אָז גְּזֵרַת הַדִּין שֶׁהָיְתָה סוֹעֶרֶת, שׁוֹכֶכֶת מִזַּעְפָּהּ. וְהַדָּג שֶׁבָּלַע אוֹתוֹ זֶהוּ הַקֶּבֶר.
בלשון הזוהר
כְּדֵין מַכְרִזִיִ עֲלוֹי. אִי אִיהוּ זַכָּאָה, מַכְרִזֵי עָלֵיהּ וְאַמְרֵי, הָבוּ יְקָר לְדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, ׳יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ׳ (ישעיהו נז, ב). מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, ׳וְהָלַךְ לְפָנְיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יהו"ה יַאַסְפֶךָ׳ (ישעיהו נח, ח). וְאִי חַיָּיבָא אִיהִי, מַכְרִיזֵי עָלֵיהּ וְאָמְרוּ, וַוי לֵיהּ לִפְלָנְיָא. טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי. כְּדֵין מַה כְּתִיב, וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמוֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. כַּד עָאלִין לֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי דְּאִיהוּ אֲתָר דְּדִינָא. כְּדֵין גְּזֵרַת דִּינָא דְּהֲוָה סָעִיר, שָׁכִיךְ מִזַּעְפֵּיהּ. וְנוּנָא דְּבָלַע לֵיהּ, דָּא אִיהוּ קִבְרָא.
ויהי יונה במעי הדג זה בטן שאול שלשה ימים כמו אדם בקבר ונבקעים מעיו
מַה כָּתוּב? ׳וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג׳ (יונה ב, א) - מְעִי הַדָּג זֶהוּ בֶּטֶן שְׁאוֹל. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי. וְהוּא הָיָה בִּמְעֵי הַדָּג, וְקוֹרֵא לוֹ בֶּטֶן שְׁאוֹל, ׳שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת׳ - אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁאָדָם בַּקֶּבֶר וְנִבְקָעִים מֵעָיו.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב, ׳וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג׳ (יונה ב, א). מְעוֹי דְּדָּג, דָּא אִיהוּ בֶּטֶן שְׁאוֹל. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי׳ (יונה ב, א). וְאִיהוּ בִּמְעֵי דְּנוּנָא הֲוָה, וְקָארֵי לֵיהּ בֶּטֶן שְׁאוֹל, ׳שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת׳, אִלֵּין תְּלַת יוֹמִין, דְּבַר נָשׁ בְּקִבְרָא, וְאִתְבְּקָעוּ מֵעוֹי.
לאחר שלשה ימים הטנפת נהפכת עליו טל מה שנתת בי ולא נתת לעניים
לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹתָהּ טִנֹּפֶת נֶהְפֶּכֶת עַל פָּנָיו, וְאוֹמֶרֶת לוֹ: טֹל מַה שֶּׁנָּתַתָּ בִּי. אָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ כָּל יוֹם וְלֹא נָתַתָּ לַעֲנִיִּים, וְכָל יָמֶיךְ הָיוּ כְּמוֹ חַגִּים וּמוֹעֲדִים, וְהָעֲנִיִּים הָיוּ רְעֵבִים, שֶׁלֹּא אָכְלוּ עִמְּךְ. טֹל מַה שֶּׁנָּתַתָּ בִּי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'׳ (מלאכי ב, ג) ' - וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמִין, הַהוּא טִנּוּפָא אִתְהַפַּךְ עַל אַנְפּוֹי, וְאוֹמֵר לוֹ טוֹל מַה דִּיְהָבַת בִּי. אַכְלַת וְשָׁתִית כָּל יוֹמָא, וְלָא יָהַבְתְּ לְמִסְכְּנֵי, וְכָל יוֹמָךְ הֲווֹ כְּחַגִּין וּכְמוֹעֲדִין, וּמִסְכְּנֵי הֲווֹ כַּפְנִין, דְּלָא אַכְלוּ בַּהֲדָךְ, טוֹל מַה דִּיְּהָבַת בִּי. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'׳ (מלאכי ב, ג), וְהָא אוֹקִימְנָא.
משלשה ימים והלאה נדון האדם מעיניו וידיו ורגליו עד שלשים יום
לְאַחַר זֶה, מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים וָהָלְאָה, אָז נִדּוֹן הָאָדָם מֵעֵינָיו, מִיָּדָיו, מֵרַגְלָיו, וּפֵרְשׁוּהָ עַד שְׁלֹשִׁים יָמִים. כָּל אוֹתָם שְׁלֹשִׁים יָמִים נִדּוֹנִים הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף כְּאֶחָד, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַנְּשָׁמָה נִמְצֵאת בָּאָרֶץ לְמַטָּה, שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה לִמְקוֹמָהּ, כְּאִשָּׁה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּחוּץ כָּל יְמֵי הַטֻּמְאָה. אַחַר כָּךְ הַנְּשָׁמָה עוֹלָה, וְהַגּוּף נִרְקָב בָּאָרֶץ, עַד אוֹתוֹ זְמַן שֶׁיָּעִיר הקב"ה אֶת הַמֵּתִים.
בלשון הזוהר
לְבָתַר דָּא, מִתְּלָתָא יוֹמִין וּלְהָלְאָה, כְּדֵין אִתְדָּן בַּר נָשׁ מְעֵינוֹי, מִיְּדוֹי, וּמֵרַגְּלוֹי, וְאוּקְמוּהָ עַד תְּלָתִין יוֹמִין. כָּל אִינּוּן תְּלָתִין יוֹמִין, אִתְדָּנוּ נַפְשָׁא וְגוּפָא כַּחֲדָא. וּבְגִינֵי כַּךְ אִשְׁתְּכַח נִשְׁמְתָא לְתַתָּא בְּאַרְעָא, דְּלָא סַלְקַת לְאַתְרָהּ. כְּאִתְּתָא דְּיַתְבַת לְבַר, כָּל יוֹמֵי מְסַאֲבוּתָא. לְבָתַר, נִשְׁמְתָא סַלְּקָא, וְגוּפָא אִתְבְּלֵי בְּאַרְעָא. עַד הַהוּא זִמְנָא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיתַיָּיא.
עתיד קול להעיר בבית הקברות הקיצו ורננו שכני עפר בזמן שיעבר מלאך המות
וְעָתִיד קוֹל אֶחָד לְהָעִיר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְיֹאמַר, ׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךְ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳ (ישעיה כו, יט) - אֵימָתַי זֶה יִהְיֶה? בִּזְמַן שֶׁיָּעֳבַר מַלְאַךְ הַמָּוֶת מִן הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְגוֹ'׳ (שם כה). כֵּיוָן שֶׁבִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, אַחַר כָּךְ, וּמָחָה ה' אֱלֹהִים ׳דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ׳ (ישעיה כה, ח) - אָז כָּתוּב, ׳וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה׳ (יונה ב, יא).
בלשון הזוהר
וּזְמִינָא קָלָא חֲדָא לְאַתְּעָרָא בְּבֵי קִבְרִי, וְיֵימָא, (ישעיהו כו יט) ׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳. אֵימָתַי יְהֵא דָּא. בְּזִמְנָא דְּיִתְעַבָּר מַלְאָךְ הַמָּוֶת מֵעָלְמָא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו כה ח) ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְגוֹ'׳. כֵּיוָן דְּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, לְבָתַר, וּמָחָה יהו"ה אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ. כְּדֵין כְּתִיב, וַיֹּאמֶר ׳יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה׳.
כשמתעורר הקול הקברים יקיאו המתים החוצה וארץ רפאים תפיל שקבלו רפואה
כֵּיוָן שֶׁהִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ קוֹל בֵּין הַקְּבָרִים, אֲזַי כָּל הַקְּבָרִים יָקִיאוּ אֶת אוֹתָם הַמֵּתִים שֶׁבָּהֶם הַחוּצָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳. מַה זֶּה תַּפִּיל? שֶׁתָּקִיא אוֹתָם הַחוּצָה. רְפָאִים, מַה זֶּה רְפָאִים? שֶׁקִּבְּלוּ רְפוּאָה כְּמִקֹּדֶם, וְנִרְפְּאוּ עֲצָמוֹת בַּעֲצָמוֹת, וְאֵלֶּה נִקְרָאִים רְפָאִים.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְּעַר הַהוּא קָלָא בֵּינֵי קִבְרֵי, כְּדֵין כָּל קִבְרַיָּיא יָקִיאוּ לְאִינּוּן מֵתַיָּיא דִּבְהוֹן לְבַר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳. מַאי תַּפִּיל. דְּיָּקִיא לוֹן לְבַר. רְפָאִים, מַהוּ רְפָאִים. דְּקַבִּילוּ. אַסְוָותָא כְּמִלְּקַדְמִין, וְאַתְסִיאוּ גַּרְמִין בְּגַרְמִין. וְאִלֵּין אִקְרוּן רְפָאִים.
רפאים בל יקומו - מהם יקומו ומהם לא אך ישראל נבלתי יקומון ובדג רפואה לעולם
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב (בִּשְׁאָר עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת) ׳רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ׳ (ישעיה כו, יד)? אֶלָּא וַדַּאי כָּל הָעוֹלָם יִתְרַפְּאוּ עַצְמוֹתָם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲבָל מֵהֶם יָקוּמוּ וּמֵהֶם לֹא יָקוּמוּ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ׳ - אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם ׳נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳. וּבַדָּג הַזֶּה מָצָאנוּ דְבָרִים לִרְפוּאָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב (בשאר עובדי כוכבים ומזלות) ׳רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ׳ (ישעיהו כו, יד). אֶלָּא וַדַּאי כָּל עָלְמָא יִתְּסוּן גַּרְמִין בְּבֵי קִבְרֵי, אֲבָל מִנְהוֹן יְקוּמוּן, וּמִנְהוֹן לָא יְקוּמוּן. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ׳. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בְּהוּ ׳נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳. וּבְהַאי נוּנָא, אַשְׁכַּחְנָא מִלִּין לְאַסְוָותָא, דְּכָל עָלְמָא.
הדג מת בבלעו את יונה שלשה ימים וחזר לחיים והקיאו כמו ארץ ישראל תתעורר
הַדָּג הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁבָּלַע אֶת יוֹנָה, הוּא מֵת, וּבוֹ הָיָה יוֹנָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְאַחַר כָּךְ חָזַר לַחַיִּים כְּמִקֹּדֶם וְהֵקִיא אֶת יוֹנָה הַחוּצָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה׳ (יונה ב, ב) - כָּתוּב כָּאן הַדָּגָה, וְכָתוּב שָׁם ׳וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ׳ (שמות ז). כְּמוֹ זֶה עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהִתְעוֹרֵר בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ - וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל.
בלשון הזוהר
הַאי נוּנָא כֵּיוָן דְּבָלַע לְיוֹנָה מִית. וּבֵיהּ הֲוָה יוֹנָה תְּלָתָא יוֹמִין, לְבָתַר אִתְקָיָּים כְּמִלְּקַדְמִין, וְאָקֵי לְיוֹנָה לְבַר, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב ׳וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יהו"ה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה׳. כְּתִיב הָכָא הַדָּגָה, וּכְתִיב הָתָם ׳וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה׳ (שמות ז, כא), וְהָא אוּקְמוּהָ. כְּגַוְונָא דָּא, זְמִינַת אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לְאַתְעֲרָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר ׳וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳.
שבעה דינים יחלפו על האדם ביציאתו מהעולם עד שישלמו מעשיו וישוב לאדונו
וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁשִּׁבְעָה דִינִים יַחְלְפוּ עַל הָאָדָם כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אֶחָד - אוֹתוֹ דִין עֶלְיוֹן כְּשֶׁיּוֹצֵאת הָרוּחַ מִן הַגּוּף. ב' - כְּשֶׁמַּעֲשָׂיו וּדְבָרָיו הוֹלְכִים לְפָנָיו וּמַכְרִיזִים עָלָיו. ג' - כְּשֶׁנִּכְנָס לַקֶּבֶר. ד' - דִּין הַקֶּבֶר. ה' - דִּין הַתּוֹלַעַת. ו' - דִּין הַגֵּיהִנֹּם. ז' - דִּין הָרוּחַ שֶׁהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם וְלֹא מוֹצֵאת מְקוֹם מְנוּחָה עַד שֶׁיֻּשְׁלְמוּ מַעֲשָׂיו. מִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בְּמַעֲשָׂיו וִיָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּשִׁבְעָה דִּינִין יַחְלְפוּן עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, כַּד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא. חַד, הַהוּא דִּינָא עִלָּאָה, כַּד נָפִיק רוּחָא מִן גּוּפָא. ב', כַּד עוֹבָדוֹי וּמִלּוֹי אַזְלִין קַמֵּיהּ וּמַכְרִזֵי עֲלוֹי. ג', כַּד עָייִל לְקִבְרָא. ד', דִּינָא דְּקִבְרָא. ה', דִּינָא דְּתוֹלַעֲתָּא. ו', דִּינָא דְּגֵיהִנָּם. ז', דִּינָא דְּרוּחָא דְּאַזְלָא וְשָׁאטַת בְּעָלְמָא, וְלָא אַשְׁכָּחַת אֲתָר נַיְיחָא, עַד דְּיִשְׁתְּלִים עוֹבָדוֹי. בְּגִין דָּא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא תָּדִיר בְּעוֹבָדוֹי, וְיֵתוּב קָמֵי מָרֵיהּ.
דוד המלך התבונן בדינים אלו והקדים ברכי נפשי את ה' טרם תצא מהעולם
וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּדִינֵי הָאָדָם הַלָּלוּ, הִקְדִּים וְאָמַר, ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'׳ (תהלים קד, א) בְּטֶרֶם תֵּצֵא מִן הָעוֹלָם, בְּעוֹד שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת עִם הַגּוּף. ׳וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ׳ - הֵם אֶבְרֵי הַגּוּף שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִים כְּאֶחָד עִם הָרוּחַ. עַכְשָׁו כְּשֶׁתִּמָּצְאוּ עִמָּהּ, הַקְדִּימוּ לְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ טֶרֶם שֶׁיָּבא זְמַן שֶׁלֹּא תוּכְלוּ לְבָרֵךְ וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְעַל זֶה אָמַר ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'׳ - הַלְלוּיָהּ. בָּאוּ אוֹתָם הַחֲבֵרִים וְנָשְׁקוּ אֶת רֹאשׁוֹ.
בלשון הזוהר
וְכַד אִסְתָּכָּל דָּוִד מַלְכָּא בְּדִינִין אִלֵּין דְּבַר נָשׁ, אַקְדִּים וְאָמַר ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ (תהילים קד, א), עַד לָא תִּפּוּק מִן עָלְמָא, בְּעוֹד דְּאַנְתְּ אִשְׁתְּכָחַת עִם גּוּפָא. ׳וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ׳ - אִינּוּן שַׁיְיפֵי גּוּפָא, דְּמִשְׁתַּתְּפֵי כַּחֲדָא בְּרוּחָא. הַשְּׁתָּא דְּתִשְׁתַּכְּחוּן עִמָּהּ, אַקְדִּימוּ לְבָרְכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, עַד לָא יִמְטֵי זִמְנָא דְּלָא תֵּיכְלּוּן לְבָרְכָא, וּלְאָתָבָא בְּתִיּוּבְתָא, וְעַל דָּא אָמַר ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ הַלְלוּיָהּ. אָתוּ אִינּוּן חַבְרַיָּיא וְנַשְׁקוּ רֵישֵׁיהּ.
קחו מאתכם תרומה - לא ברא הקב"ה העולם אלא שיקבלו ישראל התורה ועליה עומד
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ (שמות לה, ה) לַה'. בּא וּרְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ יִשְׂרָאֵל וִיקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה. בַּתּוֹרָה נִבְרָא הָעוֹלָם, וְעַל הַתּוֹרָה הוּא עוֹמֵד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׳ (ירמיה לג, כה) - הַתּוֹרָה הִיא אֹרֶךְ חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֹרֶךְ הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהו"ה׳ (שמות לה, ה). תָּא חֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא עָלְמָא, לָא בָּרָא לֵיהּ, אֶלָּא בְּגִין דְּייִתוּן יִשְׂרָאֵל, וִיקַבְּלוּן אוֹרַיְיתָא. בְּאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, וְעַל אוֹרַיְיתָא קַיְּימָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׳ (ירמיהו לג, כה). אוֹרַיְיתָא אִיהִי אַרְכָּא דְּחַיֵּי בְּהַאי עָלְמָא, וְאַרְכָּא דְּחַיֵּי בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
המשתדל בתורה כאלו השתדל בהיכל הקב"ה וניצול משלשה דינים העולם והמות והגיהנם
וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ הִשְׁתַּדֵּל בְּהֵיכָלוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁהֵיכָלוֹ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הקב"ה הִיא הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הקב"ה עוֹמֵד שָׁם וּמַקְשִׁיב לְקוֹלוֹ, כַּכָּתוּב ׳וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'׳ (מלאכי ג, טז). וְנִצּוֹל הָאָדָם מִשְּׁלֹשָׁה דִינִים: מִדִּין הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִדִּין מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו, וּמִדִּין הַגֵּיהִנֹּם.
בלשון הזוהר
וְכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדָל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלוּ אִשְׁתָּדַּל בְּהֵיכָלֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהֵיכְלָא עִלָּאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹרַיְיתָא אִיהִי. וְכַד בַּר נָשׁ עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים תַּמָּן, וְאָצִית לְקָלֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַיַּקְשֵׁב יהו"ה וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'׳ (מלאכי ג, טז). וְאִשְׁתְּזִיב בַּר נָשׁ מִתְּלַת דִּינִין: מִדִּינָא דְּהַאי עָלְמָא. וּמִדִּינָא דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עָלֶיהָ. וּמִדִּינָא דְּגֵיהִנָּם.
ויכתב ספר זכרון
סוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה כספר עליון ותחתון
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.