ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 42: כאיל תערג על אפיקי מים - סוד הלבנה הכוססת בעצב ומעשה הנחש בלידת הנשמות › פיסקה 4 (ריט ע"ב)

כשמולידה הקב"ה מזמין נחש עליון גדול שנושך במקום ההוא ומולידה בעצב על מעשי העולם

ויקהל · כאיל תערג על אפיקי מים - סוד הלבנה הכוססת בעצב ומעשה הנחש בלידת הנשמות · מאמר 42 · פיסקה 4 · דף ריט ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד אוֹלִידַת קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לָהּ חַד חִוְיָא עִלָּאָה רַבְרְבָא, וְאָתֵי וְנָשִׁיךְ לְגַבֵּי הַהוּא אֲתָר, וְאוֹלִידַת. וְרָזָא דָּא ׳הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרוֹנֵךְ׳, בְּגִין דְּאִיהִי מִתְחַלְחְלָא בְּכָל יוֹמָא, וּבְעַצִּיבוּ עַל עוֹבָדִין דְּעָלְמָא. ׳בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים׳. בְּעֶצֶב, דָּא רָזָא דְּחִוְיָיא, דְּעָצִיב אַנְפֵּיהוֹן דְּעָלְמָא.

תרגום

וּכְשֶׁמּוֹלִידָה, הקב"ה מַזְמִין לָהּ נָחָשׁ אֶחָד עֶלְיוֹן גָּדוֹל, וּבָא וְנוֹשֵׁךְ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּמוֹלִידָה. וְסוֹד זֶה - ׳הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ׳ (בראשית ג, טז) - מִשּׁוּם שֶׁהִיא מִתְחַלְחֶלֶת ׳בְּכָל יוֹם׳ וּבְעֶצֶב עַל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם. ׳בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים׳. בְּעֶצֶב - זֶה סוֹד הַנָּחָשׁ, שֶׁמַּעֲצִיב פְּנֵיהֶם שֶׁל הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד אולידת קודשא בריך הוא זמין לה חד חויא עלאה רברבא, ואתי ונשיך לגבי ההוא אתר, ואולידת. ורזא דא ׳הרבה ארבה עצבונך והרונך׳, בגין דאיהי מתחלחלא בכל יומא, ובעציבו על עובדין דעלמא. ׳בעצב תלדי בנים׳. בעצב, דא רזא דחוייא, דעציב אנפיהון דעלמא.

התרגום: וכשמולידה, הקב"ה מזמין לה נחש אחד עליון גדול, ובא ונושך באותו מקום ומולידה. וסוד זה - ׳הרבה ארבה עצבונך והרנך׳ (בראשית ג, טז) - משום שהיא מתחלחלת ׳בכל יום׳ ובעצב על מעשי העולם. ׳בעצב תלדי בנים׳. בעצב - זה סוד הנחש, שמעציב פניהם של העולם.

מן המפרשים

מקדש מלך: חויא עילאה היינו נחש הקדוש כמ"ש הרב שיסוד דקטנות נקר' שד"י ויונק מאחורים דאהי"ה גי' מ"ד ושד"י עם מ"ד גי' נח"ש. ועיין בדרוש העומר ביאור הדברים באורך. בעצב דא רזא דחויא פי' נחש הקדוש' ולפי שהוא דינים קרייה קרא עצב.

אור יקר: הרבה ארבה עצבונך וכו׳ היאך יתיישב, וזהו שאמר אכל איחו כנוונא.

הסולם: וכד אולידת וכו': וכשמולידה, הקב"ה מזמין לה נחש אחד עליון וגדול, ונושך למקום ההוא, ומולידה. וז"ש הרבה ארבה עצבונך והרונך, משום שהיא מתחלחלת בכל יום, והיא בעצבות על מעשה העולם. בעצב תלדי בנים, בעצב, הוא סוד הנחש שהעציב פניהם של…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: