ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 39: ויאכל בעז וישת וייטב לבו - סוד ברכת המזון בשמחה ועין טובה וכפרת הציץ › פיסקה 7 (ריח ע"ב)

כי נתן מלחמו לדל - טוב עין מברך בשמחה ומאותה ברכה נזון מקום שאין לו מעצמו

ויקהל · ויאכל בעז וישת וייטב לבו - סוד ברכת המזון בשמחה ועין טובה וכפרת הציץ · מאמר 39 · פיסקה 7 · דף ריח ע"ב

לשון הזוהר

וְהָכָא שָׁפִיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִּיב ׳כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הַאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. אֶלָּא ׳טוֹב עַיִן׳, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, ׳הוּא יְבָרֵךְ׳ וַדַּאי, בְּעֵינָא טָבָא בְּחֶדְוָה. וְלָאו אִיהוּ לְמִגְנָא לְבָרְכָא בְּחֶדְוָה, דְּהָא מֵהַהִיא בִּרְכָתָא, וּמֵהַהוּא חֵידוּ ׳נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳, אֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְזָנָא מִכָּל סִטְרִין. אֲתָר דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם. אֲתָר דְּאִתְהֲנִי מִכָּל סִטְרִין וְאִתְכְּלִיל מִכָּל סִטְרִין. מִלִּין אִלֵּין לָא אִתְמְסָרוּ אֶלָּא לְחַכִּימִין דְּיַדְעִין רָזִין עִלָּאִין וְאוֹרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא.

תרגום

וְכָאן רֵד לְסוֹף הַפָּסוּק, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳ (משלי כב, ט) - שֶׁאִם לֹא תֹאמַר כָּךְ - הַפָּסוּק הַזֶּה אֵין רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ. אֶלָּא ׳טוֹב עַיִן׳, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, ׳הוּא יְבָרֵךְ׳ וַדַּאי, בְּעַיִן טוֹבָה וּבְשִׂמְחָה. וְאֵינוֹ לְחִנָּם לְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה וּמֵאוֹתָהּ שִׂמְחָה ׳נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדַּל׳ - מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִזּוֹן מִכָּל הַצְּדָדִים. מָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם. מָקוֹם שֶׁנֶּהֱנֶה מִכָּל הַצְּדָדִים וְנִכְלָל מִכָּל הַצְּדָדִים. הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לֹא נִמְסְרוּ אֶלָּא לַחֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְדַרְכֵי הַתּוֹרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והכא שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב ׳כי נתן מלחמו לדל׳. דאי לא תימא הכי, האי קרא לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה. אלא ׳טוב עין׳, כמה דאוקימנא, ׳הוא יברך׳ ודאי, בעינא טבא בחדוה. ולאו איהו למגנא לברכא בחדוה, דהא מההיא ברכתא, ומההוא חידו ׳נתן מלחמו לדל׳, אתר דאצטריך לאתזנא מכל סטרין. אתר דלית ליה מגרמיה כלום. אתר דאתהני מכל סטרין ואתכליל מכל סטרין. מלין אלין לא אתמסרו אלא לחכימין דידעין רזין עלאין ואורחין דאורייתא.

התרגום: וכאן רד לסוף הפסוק, שכתוב ׳כי נתן מלחמו לדל׳ (משלי כב, ט) - שאם לא תאמר כך - הפסוק הזה אין ראשו סופו ואין סופו ראשו. אלא ׳טוב עין׳, כמו שבארנו, ׳הוא יברך׳ ודאי, בעין טובה ובשמחה. ואינו לחנם לברך בשמחה, שהרי מאותה ברכה ומאותה שמחה ׳נתן מלחמו לדל׳ - מקום שצריך להזון מכל הצדדים. מקום שאין לו מעצמו כלום. מקום שנהנה מכל הצדדים ונכלל מכל הצדדים. הדברים הללו לא נמסרו אלא לחכמים שיודעים סודות עליונים ודרכי התורה.

מן המפרשים

הסולם: והכא שפיל לסיפיה וכו': וכאן תרד לסופו של המקרא, שכתוב, כי נתן מלחמו לדל. ואם לא תאמר כך, שתחלת הכתוב מדבר בברכת המזון, אין ראש הכתוב סופו, ואין סופו ראשו, שאין להם קשר זה בזה. אלא, טוב עין, הוא כמו שהעמדנו, שהוא יברך ודאי בעין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: